אז בקשר להארי
הספר הראשון שלי היה ההוביט. אחריו קראתי את שני הראשונים בסדרת "שישיית המפגשים" ועזבתי את הפנטזיה בגלל מחסור ספרים (לילד בכיתה ה'). בכיתה ו' קראתי את ארבעת הפוטרים. ממש אהבתי את הספר, ולא חשבתי שאני אמצא טוב ממנו בכל העולם. והפלא ופלא, חצי שנה אחר כך, אני בכיתה ז', הגיע שרה"ט וריסק את כל המוניטין שהיה אצלי להארי. פתאום הארי כבר לא היה טוב כלכך, רק עוד ספר ילדים. אחריו הגיעו הסיל', הסלן', הרשומות, אגדות, דשל"ק, טארי פראצ'ט, המדריך לטרמפיסט, המלוריאן, ועוד רבים וטובים. החוייה שלי עם הארי הייתה דומה לילד שגדל בכפר, וחושב שהבניין בעל שלוש הקומות באמצע הכפר הוא הדבר הכי גבוה וכביר שיש, ושאין בניין גדול ממנו בכל היקום. כשאותו ילד מגיע לעיר, ורואה גורדי שחקים, פתאום הוא מבין שהבניין הזה בכפר לא היה כלכך גבוה, וממשהו פלאי ובלתי יאומן, הבניין הזה הופך לסתם עוד בניין. וככה, כל עוד לא הכרתי את הדברים הגדולים באמת, הארי היה גדול, מול הגדולים הוא הצטמק. וזה סיכום של מה שאני חושב עליו. בקשר לרומח- בואו נודה בזה כולנו, עם כמה שאנחנו אוהבים אותו, הוא לא בדיוק ספר עמוק בעל מסרים פילוסופים. הוא ספר הרפתקאות נחמד, אבל לא הרבה יותר מזה.