שימו לב

[Arana]

שימו לב ../images/Emo26.gif

מתוך "החלילן מהמלין: מבט מפוכח על הארי פוטר" מאת גיל פרחי, ירחון "חיים אחרים" מס' 64, ינואר 2002 (מצאתי את זה רק עכשיו. פסח או לא?)

 

[Ophel McNeil]

תני לי לנחש, ../images/Emo117.gif

הוא גם קוטל את הארי פוטר, הא? מקווה שהוא לפחות נימק. חולה על אנשים שפשוט כתוב להם על המצח "תתייחסו אליי".

 

[Arana]

הרעיון שלו הוא בערך

(לא התעמקתי במאמר) שלמרות שספרות היא מדיה שדורשת השקעת מאמץ (בניגוד לטלויזיה), הרי ש"הארי פוטר" הצליח לשכנע ילדים לקרוא. הוא כמובן קוטל את סוג הכישוף שמוצג בסדרה: "הפעלת הכישוף בספריה של רולינג אינה קשורה בטרנספורמציה פנימית כלשהי או בהגעה למצב או מדרגה פנימיים חיוניים בהתפתחות מוסרית או רוחנית או בעבודה פנימית כלשהי". הוא טוען שהכישוף הוא טכניקה "נטולת פנימיות והתבוננות פנימית" ולכן קל לילדים להתייחס אליו. הוא מנתח מאוד לעומק את הדיכוי שסובל הארי בתחילה, את חוסר המודעות של משפחת דרסלי וכו'. לא לשכוח שזהו ירחון שעוסק במיסטיקה וחשיבה אלטרנטיבית, לא בספרות...

 

[Ophel McNeil]

אה... לא. ../images/Emo117.gif

אין לי באמת טעם להתחיל להתווכח עם מישהו שלא יכול להחזיר לי תשובה, אבל רק רציתי לציין שאנשים יתחילו לאהוב, או לפחות הרבה יותר להקל על הארי פוטר ברגע שהם יבינו שני דברים - א. זה ספר ילדים. ב. זה לא ספר פנטזיה, זה ספר הרפתקאות. וחוץ מזה, הקסם בהארי פוטר הוא בדיוק בדיוק כמו כל כישרון קיים במציאות שלנו [ציור, כתיבה, וכו'] - חלקו מועבר ע"י גנים, כלומר אתה יכול להיות קוסם מוכשר בלדתך, וחלקו הוא תוצאה של לימוד ארוך וקשה ופיתוח יכולות. בכל מקרה, שוב, כמו כל כישרון אחר, הקסם כן יכול להגיד לך דבר עמוק על עצמך ולבוא מהתבוננות פנימית (כמו הפטרונוס בסוף ספר 3), אבל זה תלוי בבן אדם עצמו, ואפשר להשוות את זה לאדם שסתם מצייר [קסם בדרך כלל], ולאדם שמצייר בסערת נפש [קסם שמלמד משהו על עצמך]. אה, כן, וזה נחמד שהוא ניתח את הדיכאון שהארי סבל ממנו בתחילה. רק מפליא אותי דבר אחד - איך הוא הצליח לעשות זאת? הארי פוטר זה לא ספר שניתן לניתוח פנימי, מפני שהוא ספר ילדים, והוא מעצם הגדרתו לא עמוק. הוא ניתן רק לניתוח חיצוני - אפיון הדמויות, בנייתם, הכתיבה הזורמת, אופן שיווקו, וכו'.

 

[Arana]

טוב, כנראה שאיאלץ בכל זאת להתעמק...

אז ככה: בהתחלה כותב המאמר מסביר את עניין ה"מדיה הפיתויית" (פיתוי מירבי עבור הקהל הרחב ביותר) הדורשת מינימום קשב ומנוונת את היכולת, וטוען שקריאה הפכה לאומנות (craft) מכיוון שהיא "מדיה של קשב". לדעתו, "הארי פוטר" מנווט נגד זרם ההתנוונות ההמונית, ואף מניע את הילדים לקרוא ספרים אחרים. לדבריו, לרולינג יש כישרון ספרותי מוכח "בטוויית עלילות משעשעות, דרמטיות, מרתקות ומותחות המולחנות בכישרון ובדיוק של רב אמן". הכישוף, לדבריו, הוא "מעורר תדהמה, שובר את סדרי החיים, הולם בנו ומזעזע", והוא מנסה להבין את "המימד המיסטי, הרוחני, הפנימי בכישוף הפוטרי". מכאן הוא מתחיל לנתח את הכישוף בסדרה: מדובר בסוג של יכולת הנסמכת על תורשה והכשרה טכנית. לפני שהארי פוטר מצטרף לביה"ס, הכישוף שלו מתבטא בהתפרצויות של כוחותיו המולדים "הגוברים על ההכחשה והדיכוי הסביבתיים". לעניין הדיכוי: הילדים, גם בימינו, הם האוכלוסייה הכי מדוכאת (אין להם ייצוג בפרלמנטים, העולם נשלט ע"י מבוגרים אטומים), וחוויות של דיכוי, תסכול וחוסר אונים שמיוחסות לילדות הם תוצאה של הגישה החינוכית בה נוקטים המבוגרים. הילדים נוהים אחרי כישוף משום שהרצון והקשב שלהם מדוכאים, והמבוגרים חושבים שאין אצל ילדים הבחנה בין חשק לרצון (= חשק לא מבוקר), ולא מבינים שהילד הוא "כלי מדהים של מודעות". דדאלי, מסביר הכותב, הוא תוצר של ההרדמה והטמטום שהמבוגרים כופים על הילדים - תוצר שהוא צרכן צרחני ומגעיל באגוצנטריות התאוותנית שלו. דאדלי פונה ל"התגוללות בהמית בתאוותיו" בגלל חוסר האונים, שהוא תוצאת הדיכוי שלו. הוא התנתק מהרצון והמודעות, ומכסה על הפער בתשוקות הולכות ומתעצמות. דאדלי הוא "הצרכן המושלם בחברתנו העכשווית". חוסר האונים מוביל לרצון לעוצמה, שהוא רצון לשלוט באחרים ובעולם החומר - תמונת ראי של המצב, ולא משיכה אל המופלא, העדין, אל איכות חיים הוליסטית. חוסר אונים גדול יותר מוביל לרצון גדול יותר לשליטה. הכישוף (= חשיבה המקשרת כוונות עם תוצאה מציאותית ללא תיווך של עשייה רציונלית) הוא פיצוי על חוסר האונים. כאן בא הקטע על הפעלת הכישוף כהפעלת טכניקה: לפנינו עולם כישוף מטריאליסטי, מוחצן, נטול התבוננות פנימית. הכותב טוען כי המבקרים שאמרו על דמותו של הארי בסרט שהיא חיוורת (יחסית לדמויות המשנה) צודקים - בספר הוא מוצג כדמות פאסיבית, שתחילה מתעללים בו, ולאחר מכן פועל ע"פ הנסיבות אליהן הוא נקלע כאשר חבריו ואויביו מניעים אותו, ולמעשה כל מה שהוא רוצה הוא חיים סבירים עם משפחה סבירה ולימודי כישוף סבירים. המסע של הארי פוטר הוא מסע של "ברווזון מכוער", מסע אוניברסלי מעבדות לחירות. אני מקווה שסיכמתי טוב את המאמר... (תפגינו קצת הערכה - אני עושה את זה במקום ללכת לישון).

 

[Ophel McNeil]

היהי. ../images/Emo6.gif../images/Emo117.gif

הוא ניסה לנתח את הארי פוטר. היהי.

איזה מצחיק. אתם יודעים מה זה מזכיר לי? כמו שני אנשים שמתבוננים בציור ומתחילים לנתח אותו - הציור מראה סערת רגשות של הצייר, הוא גורם לך להתובנן לתוך עצמך ולחשוב, הוא גאונות יצירתית תבועה על נייר, אנד סואו און, ואז מסתכלים על הציור ורואים שזאת בסך הכל נקודת נייר אדומה על נייר לבן.

 

[Arana]

וזה מזכיר לי שני קוריוזים:

1. פעם נתנו לקוף (שימפנזה או גורילה) לקשקש על בד-ציור ואחר כך תלו את ה"ציור" בתערוכה, וכל המבקרים הנכבדים התפלספו על האווירה והיצירתיות ועושר ההבעה וכו'. 2. אבא שלי סיפר לי ששמע ממורתו לספרות בתיכון, שכאשר היא למדה באוניברסיטה הם ניתחו בכיתה איזשהו שיר, שהשורה האחרונה שלו חזרה פעמיים. במשך שיעור שלם הם ניתחו וניתחו למה השורה חוזרת פעמיים, ולאחר פרק זמן מסוים הגיע המשורר בעצמו להרצאה באוניברסיטה. במהלך ההרצאה שאלו אותו מה המשמעות של החזרה הנ"ל, והוא ענה שהיתה חסרה לו שורה כדי להשלים את המשקל של השיר או את החריזה, או משהו כזה...

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

ממש לא אכפת לי מהארי פוטר

הוא קוסם בגרוש ובנוי מטריקים ושטויות זולות. אני פשוט לא מבינה למה הוא חושב שרומח הדרקון היא סדרה שטחית, זה אחד הספרים הכי עמוקים שקראתי. כנראה משהו נדפק לו במוח... או שהוא קרא רק את שישיית המפגשים.. ובאשר לתגובת הזעם.. פשוט כל כך כעסתי שהייתי חייבת לעשות את זה.. בכל מקרה את צודקת.

 

[גילתנאס קוץ אש]

אל תגזימי...

דבר ראשון, הארי פוטר הוא לא כזה ספר גרוע (למרות שעברו שנתיים שאז שפתחתי אותו, והרבה ספרים עברו תחת הידיים שלי. מי יודע?). ובקשר לרומח: טוב, אף אחד לא אמר אף פעם שהסדרה הזו היא שיא התחכום... אבל כל עוד היא מתיימרת להיות כזאת, למי זה מפריע? מי שלא אוהב, לא חייב לקרוא (אבל שעדיין ייתן לילד שלו לקרוא, כי מי יודע, אולי הוא יאהב את זה).

 

[Full Of Holes]

../images/Emo12.gif

"קוסם בגרוש ובנוי מטריקים ושטויות זולות"

ככה את מסכמת את הגיבור הראשי של הספר הראשון שקראתי..

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

כן, בהחלט

הארי פוטר הוא לא ספר גרוע. הוא כתוב די טוב והוא גם די מעניין. אבל הארי, כן, הוא בהחלט קוסם בגרוש ובנוי מטריקים וכ'ו וכ'ו..

 

[Full Of Holes]

חצופה קטנה...../images/Emo3.gif

נעלבתי!

 

[Ophel McNeil]

הארי פוטר עצמו, ../images/Emo117.gif

הדמות, באמת אדיוט. הספר עצמו די נהדר. אני אישית אוהבת מאוד. בעיקר בגלל רמוס/סיריוס (הי. הי. מצאתי המון המון תמונות חדשות שלהם *חיוך מרושע*) - אבל לא נורא.

בכל מקרה, הארי אולי בנוי על טריקים זולים [חוץ מה"אולי"] - אבל למה הוא קוסם בגרוש?

 

[רייסטלין מאגר]

כי הוא קוסם בגרוש שלא שווה כלום

שימי-לב כמה מכשף נאלץ להקריב למען הקסם שלו בכל ספרי הפנטזיה הנורמליים ותראי את הארי פוטר הזה: הוא ישר נולד עם זה והכל בא לו בקלות. הקסם בעולם שלו הוא כמו כל כישרון רגיל, אז למה שלא יקום פתאום איזה צייר ויחליט שהוא משתלט על העולם? פשוט שטותי מדי.

 

[SaberTooth]

כי לצייר אין כוח כזה../images/Emo35.gif

מה הוא יעשה, יצייר אנשים למוות

קסם הוא כן כישרון. נכון, ברוב סיפרי הפנטזיה צריך ללמוד אותו ולהקריב הכל למענו, אבל בסך הכל קסם הוא כישרון.

 

[גילתנאס קוץ אש]

אבל

אני חוזר על מה שאופל אמרה, כדי שהיא לא תתעצבן- הארי פוטר הוא לא ספר פנטזיה "נורמלי", כמו שאתה מכיר את המונח. יש אנשים שבכלל לא רואים אותו כפנטזיה, אני אישית רואה אותו כפנטזיה "נמוכה", בעוד ש"רומח הדרקון", לדוגמא, וכל ספר פנטזיה "נורמלי" אחר, נחשב לפנטזיה "גבוהה" (ולא מבחינת הרמה, או ההנראה מהספר, מבחינת העולם).

 

[Ophel McNeil]

למה שאני אתעצבן? ../images/Emo12.gif../images/Emo117.gif

 

[Ophel McNeil]

הכל *לא* בא לו בקלות. ../images/Emo117.gif

הארי צריך ללמוד שנים בשביל הקסם הפשוט ביותר, שכל קוסם מדרגה ראשונה בכל ספר פנטזיה אפשרי עושה (נו, באמת - להרים נוצה לאוויר? את זה אני אפילו יכולה לעשות!). וכן, זאת הנקודה - הקסם בעולם של הארי פוטר הוא כישרון. הוא מועבר בגנים, ניתן לפתח אותו, הוא יתנוון אם מזניחים אותו, וכו'. בגלל זה, כמו שכבר אמרתי, הארי פוטר הוא הרבה פחות ספר פנטזיה - ויותר ספר הרפתקאות. ובואו לא נשכח שיש שם רמוס. אז לא לרדת על הספר, בבקשה. ><

 

[רייסטלין מאגר]

אבל תראי מה רייסטלין הקריב

תתעלמי רגע מהשנאה שלך לרייסט ותראיי כמה הוא הקריב: את הגוף שלו, כל דבר שהיה לו, הוא אפילו היה מוכן לרצוח את (אני לא רוצה לכתוב מי כי זה

), אבל בטח הבנת. ותראי את הארי פוטר הזה: כבר כשהיה תינוק הוא ניצח את הקוסם הכי חזק בעולם וכל הקשקוש הזה.

 

[Ophel McNeil]

ושני ההורים שלו מתו - ../images/Emo117.gif

זאת לא הקרבה?! (למעשה אימא שלו הקריבה את עצמה למענו וכל זה, אבל למה להיות קטנוניים?..) ועכשיו אתה סתם מעצבן - ממתי צריך להקריב משהו כדי להפוך לקוסם טוב? אני לא מבינה את הנקודה שלך, באמת. אתה לא יכול להיות קוסם טוב סתם כי אתה מוכשר בקסם? לא שהארי כזה קוסם טוב, אגב, אבל זה מחוץ לנקודה. אני באמת לא מבינה למה אתה מתלונן שהוא לא מקריב מעצמו. למי אכפת? איך זה משנה לכאן או לכאן?