שימוש בע' ושימוש בא'.

[503idan]

שימוש בע' ושימוש בא'.

שלום רציתי לדעת מהו החוק לשימוש בא' ובע' לדוגמה :למה עצלן ,עגבניה ,נעים ולגעת כותבים עם ע' ואריה,אתמול ,אלגוריתם ואהבה כותבים עם א'.

 

[מוגג]

החוק הוא פשוט

כאשר האות עי"ן נכללת במילה כותבים עי"ן. כאשר המילה מכילה את האות אל"ף נהוג לכותבה באל"ף. לעיתים, מתחלפות האותיות גמ"א-גמ"ע; פר"ע- פר"א.

 

[הדיוט גמור]

אוף, איזה חוק מעצבן!

 

[trilliane]

../images/Emo6.gif../images/Emo45.gif

 

[daviduuu]

אנסה להסביר

הרשה לי להחמיא לך בתחילה ששאלתך יפה, באמת. -- כעת להסבר-- השפה בנויה מאותיות שיוצאות בחמשה מוצאות הפה, "כלומר כל אחת מהן מתבטאת בעזרת אבר מסויים שבחלל הפה והגרון" (דקדוקי אביע"ה) הדקות שבין האותיות א' ע' וה' מסייעת לנו להתבטאות ולשנות משמעויות של דברים, אתה יכול לומר תביא לי את "אהרן" (הבן שלי) ואתה יכול לומר תביא לי את "האר(ו)ן" (ארון הבגדים) הוא "נשבע" והוא "נשבה", "תקרע" את הדברים האלו, וכן "תקרא" את הדברים האלו. אני מציע לך לקרוא את הספר "דקדוקי אביע"ה" (אדיר עמרוצי, ת"א תש"ע, שכבר יצא במהדורה שלישית תוך 7 שנים) שכתוב בשפה קלה ופשוטה יחסית. אם אתה רוצה לקרוא על כך ברמה מעט יותר גבוהה, אז אני ממליץ לך על הספרים הבאים: 1- לחם הביכורים (שאול הכהן, ליוורנו, תר"ל) 2- אם למקרא (משה בינדיגן, וארשא 1816). אגב, ישנו עוד ספר אם למקרא שעוסק באותם דברים- אבל הוא חובר לפני כעשר שנים או יותר, עכ"פ גם הוא יפה.

 

[503idan]

תודה רבה על התשובה המפורטת

הסיבה לשאלה היא שאני רוצה להסביר זאת לקרוב שמנסה ללמוד את השפה העברית(דובר אנגלית במקור) אך אני לא מוצא הסבר ש"חותך בסכין" את השאלה. מה הסיבה שהוגי השפה החליטו שענבים זה עם ע' וארון זה עם א' תודה

 

[daviduuu]

על לא דבר. ../images/Emo13.gif

 

[daviduuu]

אגב,

אתה יכול להקשות על האנגלי, האם בשפה שלו הוא יכול להסביר מדוע משתמשים באות כזו ולא באות אחרת (ולא חסרות מילים עם אותיות שיכולות להתחלף)... בכל מקרה אספר לך סיפור שקרובך מזכיר לי. מקור הסיפור נמצא במדרש מהאלף החמישי: את הסיפור עם התרגום העתקתי מפורום אחר. מדרש רבה קהלת ז, טז: חד פרסי אתא גבי רב אמר ליה אלפני אוריא אמר ליה אמור אל"ף אמר ליה מאן דיימר דהוא אל"ף ימרון דאינו כן אמור בי"ת אמר ליה מאן אמר דהוא בי"ת גער בו והוציאו בנזיפה אזל לגבי שמואל א"ל אלפני אוריא אמר ליה אמור אל"ף א"ל מאן דיימר דהוא אל"ף אמר ליה אמור בי"ת אמר ליה מאן אמר דהוא בי"ת אחדיה באודניה ואמר אודני אודני אמר ליה שמואל מאן אמר דהוא אודניך אמר ליה כולי עלמא ידעין דהוא אודני א"ל אוף הכא כולי עלמא ידעין דהוא אל"ף ודהוא בי"ת מיד נשתתק הפרסי וקביל עלוי. --- תרגום: פרסי אחד בא לפני רב, אמר לו למדני תורה! אמר לו אמור אל"ף! אמר לו הפרסי מי אמר שהצורה הזאת זה אל"ף יש לומר שאינו אל"ף. אמר לו רב לאותו פרסי אמור בי"ת, ענה לו הפרסי מי אמר שזו בי"ת? כשראה כך רב גער בו והוציאו בנזיפה. הלך אותו פרסי לפני שמואל, אמר לו למדני תורה, אמר לו שמואל: אמור אל"ף, ענה לו הפרסי לשמואל מי אמר שזו אל"ף? שוב פעם אמר לו שמואל לאותו פרסי אמור בי"ת! ענה לו הפרסי מי אמר שזה בי"ת? כשראה שמואל 'עם מי יש לו עסק'... משך לו באוזנו, ובזמן המשיכה הפרסי צעק "האוזן, האוזן", אמר לו שמואל מי אמר שזה אוזניים? ענה לו הפרסי כל העולם יודע שהוא האוזניים, אמר לו שמואל, אם כך, כל העולם יודע שאל"ף זה אל"ף ושבי"ת זה בי"ת, מיד נשתתק הפרסי וקיבל עליו את המסורת.

 

[503idan]

מעולה!

 

[trilliane]

אתה לא מוצא הסבר כי אין כזה.

מילים הן אינדקסים לא איקוניים[1], כלומר, הן סימנים מוסכמים שרירותית. העובדה שאותה מילה בשפות שונות מורכבת מרצפי הגיים שונים היא עדות "חותכת" לכך. מובן שפעמים רבות יש קשר סמנטי בין מילים שההגיים שלהן קרובים זה לזה (לרוב כשהבסיס זהה, או בשפות שמיות כמו עברית עושות שימוש בשורשים) ועדיין, אין שום קשר בין הבסיס או עיצורי השורש לבין המשמעות הסמנטית הגרעינית שלו. במילים פשוטות יותר, אין שום סיבה שהמילה "ענבים" תהיה דווקא "ענבים" (וזה לא משנה עכשיו אם כתיב או הגייה). אמנם הסיומת "Xים" היא סיומת שמקובלת על דוברי השפה כמייצגת ריבוי (זה שייך למורפולוגיה) אבל ברצף ההגיים "ענב" אין שום דבר שקשור לפרי עצמו. אם נניח לסדרי ההגיים המועדפים על דוברי השפה (זה עניין פונולוגי) הרי שעקרונית אין מניעה ש"ענבים" היו בעברית "גרלים" או "קסטים" או "נצפשים" והנה, באנגלית זה בכלל grapes... אז מה?

אני מניחה שהשאלה האמיתית היא לא למה "ענבים" כותבים בעי"ן, אלא למה יש לנו (לכאורה) "עודפות" – שני עיצורים שנהגים זהה אבל נכתבים שונה, כלומר, למה צריך גם עי"ן וגם אל"ף אם שניהם אותו הדבר? התשובה, כמובן, היא שהם לא היו אותו הדבר – ההגייה שלהם הייתה שונה בעבר (ויש עדיין דוברים שמשמרים את ההבדל בהגייה, תימנים מבוגרים, למשל). זה קורה כיום בעיצורים נוספים בעברית שאיבדנו את ההבחנה ביניהם (ט/ת, כ/ח, כּ/ק) אבל זה לא משהו שאמור להיות לך קשה להסביר לדובר אנגלית, מכיוון שזה קורה גם באנגלית. אתה יכול לשאול אותו למה באנגלית צריך את העיצור c אם הוא נשמע לפעמים כמו k (או q!) ולפעמים כמו s... ולמה s נשמעת לפעמים כמו z, או מי צריך בכלל ph אם יש f...

(גם כאן יש לזה סיבות היסטוריות פונולוגית, אבל זו לא הנקודה). באופן כללי אנגלית היא לא שפה "פונטית" במיוחד (כלומר, אתה שומע מילה וישר יודע איך היא נכתבת, אם כי לומדים לשער לא רע, עם הניסיון) ויש על זה בדיחה על כך שלכאורה אין שום מניעה לכתוב את המילה fish באיות ghoti... תוכל להפנות אותו לויקיפדיה: http://en.wikipedia.org/wiki/Ghoti ------------------- [1] למעט מילים מעטות בשפה שבהן יש קשר בין צורת המילה למסומן שלה, למשל מילים מנסות לחקות צלילים כמו מילים אונומטופאיות (זמזום, רשרוש, כחכוח, דנדון ועוד), קולות של חיות וכו' , אבל גם זה בעירבון מוגבל (ניתן לראות דמיון בין מילים אונומטופאיות בשפות שונות, אבל גם הן לא זהות על פי רוב).