שימוש בגוף האישה
[שרשור הסושי כבר נראה כמו מפה של הקשר הגורדי, אז אני חותך אותו באיבחת חרב או הולם קורנס ומתחיל על נייר נקי] אני קורא את האמירות הרבות המתנגדות לשימוש זה או אחר בגוף האישה וחושב. ההתנגדויות מתייחסות לנסיבות שונות: פורנוגרפיה, זנות, Body sushi, פרסומת לרכב וליוגורט. ההתנגדויות נובעות מסיבות שונות: עידוד זילות של האישה המביא בטווח הארוך לפגיעה מינית, יצירת אוירה תרבותית א-הומנית (האדם כחפץ), משחק על הצדדים הפחות נעלים של האישיות שלנו, ניצול של האישה. אני חש שמרבית המתבטאים בכוון הזה מבטאים דעות עליהן הם חושבים תוך כדי כתיבה. אני לא מציין זאת כחיסרון אלא כמאפיין המצביע על כך שבשורש הדברים יש "דברים הברורים מאליהם", קודם התגבשה הגישה ורק אחר כך התעורר הצורך למצוא הצדקות. ואני תוהה מה הם הדברים שבשורש העניין: החשש מעידוד אונס הרי לא מלווה בחשש מעידוד תופעות אלימות אחרות, ההחפצה של השדיים מרתיעה יותר מההחפצה של האינטלקט, עניין הצדדים הנעלים יותר או נעלים פחות לא עולה בהקשרים אחרים של השיח שלנו. שלא תהיה כאן אי הבנה, אין לי הסבר מספק לנקודה הזאת, איני יודע מה באמת עומד מאחורי הנושא, אני מנסה כאן להעלות אפשרויות ונקודות למחשבה: אנחנו חיים בחברה מודרנית בעלת ערכים חדשים ורציונליות, אבל הבסיס שלנו לעתים קרובות הוא מסורות ומורשת העוברות מדור לדור. הגידה המסורתית של החברה שלנו היא גישה פטרנליסטית כלפי האישה: היא חלשה, היא זקוקה לעזרה, צריך להגן עליה, יש להיזהר בכבודה. הדבר קיים בכל החברות המסורתיות והוא מגיע לרגישות גבוהה כשהדברים משיקים לתחום המיני. מסורות העוברות מדור לדור שורדות פחות ככל שהרציונליות תופסת את מקום המסורת ושורדות יותר בחברות מסורתיות כמו הסביבה הדתית והסביבה הפמיניסטית (כן, אין כאן טעות, הפמיניזם כיום הוא חלק מהנדבך השמרני של החברה). אני תוהה בקול רם כמה מההזדעקות על שימוש בגוף האישה נובע מהטיעונים שצוינו וכמה ממנו נובע מדפוסי מחשב שמלווים ןממשיכים ללות את החברה שלנו.
[שרשור הסושי כבר נראה כמו מפה של הקשר הגורדי, אז אני חותך אותו באיבחת חרב או הולם קורנס ומתחיל על נייר נקי] אני קורא את האמירות הרבות המתנגדות לשימוש זה או אחר בגוף האישה וחושב. ההתנגדויות מתייחסות לנסיבות שונות: פורנוגרפיה, זנות, Body sushi, פרסומת לרכב וליוגורט. ההתנגדויות נובעות מסיבות שונות: עידוד זילות של האישה המביא בטווח הארוך לפגיעה מינית, יצירת אוירה תרבותית א-הומנית (האדם כחפץ), משחק על הצדדים הפחות נעלים של האישיות שלנו, ניצול של האישה. אני חש שמרבית המתבטאים בכוון הזה מבטאים דעות עליהן הם חושבים תוך כדי כתיבה. אני לא מציין זאת כחיסרון אלא כמאפיין המצביע על כך שבשורש הדברים יש "דברים הברורים מאליהם", קודם התגבשה הגישה ורק אחר כך התעורר הצורך למצוא הצדקות. ואני תוהה מה הם הדברים שבשורש העניין: החשש מעידוד אונס הרי לא מלווה בחשש מעידוד תופעות אלימות אחרות, ההחפצה של השדיים מרתיעה יותר מההחפצה של האינטלקט, עניין הצדדים הנעלים יותר או נעלים פחות לא עולה בהקשרים אחרים של השיח שלנו. שלא תהיה כאן אי הבנה, אין לי הסבר מספק לנקודה הזאת, איני יודע מה באמת עומד מאחורי הנושא, אני מנסה כאן להעלות אפשרויות ונקודות למחשבה: אנחנו חיים בחברה מודרנית בעלת ערכים חדשים ורציונליות, אבל הבסיס שלנו לעתים קרובות הוא מסורות ומורשת העוברות מדור לדור. הגידה המסורתית של החברה שלנו היא גישה פטרנליסטית כלפי האישה: היא חלשה, היא זקוקה לעזרה, צריך להגן עליה, יש להיזהר בכבודה. הדבר קיים בכל החברות המסורתיות והוא מגיע לרגישות גבוהה כשהדברים משיקים לתחום המיני. מסורות העוברות מדור לדור שורדות פחות ככל שהרציונליות תופסת את מקום המסורת ושורדות יותר בחברות מסורתיות כמו הסביבה הדתית והסביבה הפמיניסטית (כן, אין כאן טעות, הפמיניזם כיום הוא חלק מהנדבך השמרני של החברה). אני תוהה בקול רם כמה מההזדעקות על שימוש בגוף האישה נובע מהטיעונים שצוינו וכמה ממנו נובע מדפוסי מחשב שמלווים ןממשיכים ללות את החברה שלנו.
