כיוון מחשבה...
מדוע מקובל להשתמש באביזרים אצל ילדים צעירים? משום שעולמם החווייתי הוא מצומצם יחסית, כמו גם יכולתם לדמיין יחסי גודל, מרחקים, הבעות וכד'. חלק מן המידע הן יכולים לייצר לבד בראש, אבל חלק ממנו לא. בנוסף, הם באופן מיידי מאנישים כל דבר שעומד מולם, כך שגם מטפחת מתנופפת יכולה להיות בעלת תכונות אנושיות. בשילוב עם טקסט מינימלי אפשר להביא אל ראשם הפתעות וסקרנות, שהם פחות או יותר העונג והדלק של המוח האנושי. אם ננופף את אותה מטפחת בעדינות ונאמר באותו זמן "הפיה התעופפה בעצב" - יצרנו עולם קטן של משמעות חדשה. לכן, תנסי לחשוב מה את רוצה להוסיף כדי להביא את מה שלא נאמר או להוסיף רובד על מה שכן נאמר. לא הייתי הולכת על אביזר שמכפיל את מה שכבר ברור. הכפלות משעממות את הקהל, גם ילדים צעירים מאוד. עוד סיבה לשימוש באביזרים, שאני מאוד נגדה אבל גם מתבוננת בעין ריאלית על השטח - הם המבוגרים המזמינים את המופע. משום מה, יש לגננות והורים הרושם שאם אין אביזרים אז כנראה שהמספר לא מספיק משקיע. אני עצמי מספרת ללא אביזרים גם לבני גילאים צעירים. המופע עובד נפלא, הילדים מרותקים, משתתפים, הכל...אבל פעמים רבות בסוף אני מרגישה שהמבוגרים לא מצליחים לזהות את עצמת החוויה שעברו הילדים. הם יותר עסוקים בלחשוב אם זה היה שווה, כי לא היו אביזרים. אם אביזרים הם כורח, מעבר לתענוג, אז לפחות ללכת על זה כמו שצריך, בדרך יצירתית ומגניבה. בברכה,
