שילוב יחידני

[נוריתש3]

שילוב יחידני

שלום לכולם, פעם ראשונה שכותבת בפורום זה, למרות שהוא עזר לי רבות בתקופות לא קלות.
בני עולה לכיתה א', בכיתה רגילה עם סייעת ל-24 שעות. מעוניינת לקבל מידע למה עלינו לשים דגש.
יש המלצה שהסייעת תהיה סמויה, אנו מתלבטים אם לבחור בדרך זו.
אשמח לקרוא חוויות מהורים נוספים.
שאלה נוספת בבית הספר בשכבת א' יהיו עוד שני ילדים עם pdd, זאת אומרת שלושה בנים כל בן בכיתה נפרדת, האם כדאי לנסות ליצור קשר עם ההורים האחרים ולנסות לארגן קבוצה? אולי לשתף עוד הורים בשכבות הגבוהות לילדים עם pdd
תודה מראש

 

[MAG14]

שלום

לגבי ההמלצה שהסייעת תהיה סמויה - זה לא טריוויאלי ליישום. חייבים הדרכה מקצועית לאורך כל הדרך, גם למחנכת וגם לסייעת.
אתם חייבים להיפגש עם המחנכת ועם מורת השילוב בביה"ס, וכמובן עם הסייעת, לפני תחילת שנת הלימודים, ולדבר על הדברים הללו.

מהסניון שלנו: הילד שלי משתלב מצוין, היו המלצות לסייעת סמויה אבל בחרנו שלא להקדיש את מאמצינו ומאמצי הצוות להסתרה. קודם כל כי סודות תמיד מתגלים בסופו של דבר. שנית כי זה נורא מקשה ומסבך את עבודתן של הסייעת והמחנכת. שלישית כי בני שולב באופן חלקי בגן רגיל בשכונה, עם ילדים שאח"כ היו איתו בכיתה, אז למעשה אותם הורים ידעו שהוא הגיע מחינוך מיוחד ולא היה טעם לנסות להסתיר. אנחנו זוכים לפרגון ותמיכה מההורים, לבני כמובן יש קשיים תקשורתיים/חברתיים אבל יש לו חבר טוב מאוד מהכיתה ועוד כמה חברים פחות אמיצים, ולדעתי הקשרים כל כך טובים דווקא הודות לגילוי ולאי ההסתרה - אלה בדיוק הילדים שנמצאים עם בני בקבוצה חברתית שהוא מקבל בביה"ס במסגרת הטיפולים מסל השילוב (בביה"ס שלנו גם ילדים "רגילים" זוכים לטיפולים רגשיים). גם הורים שלא הכירו אותנו מהגן מפרגנים ושמחים מאוד על העזרה שהסייעת נותנת למחנכת כל השנה (אני מתארת לעצמי שהיו חששות בתחילת השנה אבל ברגע שמכירים את הילד זה מתפוגג).
זה לא שעשינו "אאוטינג" והודענו לכולם באופן פומבי שלבננו יש סייעת וכו'. ממש ממש לא. אבל זה פשוט ידוע בכיתה ואני מרגישה שכולם בסדר עם זה.

אני בהחלט בעד להיות בקשר עם הורים לא"סים, בכל גיל, גם בשביל קבוצה טיפולית מובנית וגם באופן לא מובנה - לתמיכה וחברות. לי אישית זה מאוד מאוד עוזר לאורך השנים.

בהצלחה!

 

[1אילת2]

סייעת סמויה היא בעבור האמא של הילד בלבד...

כל המורים, כל הילדים וכל ההורים יודעים של מי הסייעת.
מצד שני, היא לא חייבת לשבת לידו ולעזור לו כל הזמן. היא יכולה להיות מוצגת כסייעת כיתתית, אבל בנך יכול לדעת שבמקרה הצורך הוא יכול לגשת אליה. אם יתעוררו בעיות נוספות והיא תצטרך להיות סמכותית יותר כלפיו תחשבו שוב על הנושא.
קבוצת הורים לילדים בשילוב יחידני היא רעיון מצוין. אני מקווה שתזכי לשיתוף פעולה.

 

[ok0110]

מסכימה עם כל מילה

 

[נוריתש3]

התבלבלתם, לאמא הזו אין בעיה לומר שהסייעת עבור

ההמלצה היתה של אנשי מקצוע, אנחנו נותרנו עם ההחלטה, רצינו לשמוע מבעלי ניסיון, כפי שכתבתי בשבוע הבא נפגשים עם המנהלת והמחנכת לראיין סייעות דרך העירייה. כל הסייעות בבית הספר עם הצוות החינוכי מקבלים הדרכה צמודה

 

[MAG14]

כבר נפגשתם עם המחנכת, הסייעת ומורת השילוב?

הן מבינות על מה אתם מדברים בסיוע סמוי????? כדי שההסתרה לא תיכשל צריך לנהל את זה כמו מבצע צבאי עם המון סודות ושו-שו.
כמו שכתבתי למעלה אני מאוד חוששת שבניד עפעף של איזה איש צוות (או סתם מורה מקצועי... או סתם הורה/שכן אחר שנדמה לו שהוא יודע הכל ומותר לו הכל) כל המאמץ של ההסתרה עלול להתפרק. ואז חבל שעל זה התאמצתם מלכתחילה.
שילוב יכול להיות מצוין ומוצלח גם אם יודעים שיש "משהו" עם הילד (לא חייבים וממש לא מומלץ לעשות "מסע הסברה" מפורט, אבל בימינו להמון ילדים יש קשיים שונים, והעובדה שהילד מקבל עזרה לא אמורה כשלעצמה להפריע לשילוב, להיפך - הילדים הרי רואים את הקשיים של הילד ומבינים שזו עזרה לאותם קשיים).

 

[1אילת2]

לא דיברנו עלייך.

כאשר יש סייעת "סמויה" כולם יודעים של מי היא. גם הילדים, שלא תמיד יודעים לנסח אומרים "היא עוזרת בעיקר למשה". ההורים יודעים, בטח אלו שעלו מאותו הגן ותוך חודש כולם יודעים. מי שעסוק בהסתרה זו המחנכת שמתפתלת באסיפת ההורים ואומרת "כן, קיבלנו סייעת כיתתית". ולפעמים האמא שקבורה גם היא בקונספירציה.

 

[ok0110]

הדיווח שלך תואם לחלוטין את השטח!!

 

[שרון123]

זה כל כך נכון

כשלנו הציעו סייעת "סמויה" אני הודעתי שאני לא מתכוונת לעסוק בהסתרה ושקרים. האחראית על החינוך המיוחד במועצה שלנו נתנה הסבר שבהחלט מקובל עלי - הסייעת לא תהיה סמויה במובן של הסתרה אלא במובן של גישה חינוכית - היא תעזור לילדים שלי אבל גם לילדים מתקשים אחרים, ובכך תפנה זמן למורה. היא תיצור קשר עם ילדים נוספים וכך תוכל בהפסקות לקרב אותם לילדי, היא לא תהיה צמודה לילדי ובכך תאפשר להם עצמאות. לגישה הזאת אני דווקא מאד מתחברת.
אני עדיין לא יודעת איך זה יהיה בפועל מכיוון שרק בשנה הבאה נתחיל לקבל סייעת (אובחנו רק בפסח האחרון).

 

[BlackbirdFly]

אבל גם סייעת גלויה יכולה להיות בדיוק זה

אצלי, חמש שנים בשילוב יחידני, תמיד המשלבות עזרו גם לילדים אחרים כשהבן שלי לא היה צריך אותן ובכל זאת בני ידע שהן שם עבורו והוא יכול לפנות אליהן וככה נמנעו להערכתי לא מעט מצבים של קשיים שהיה אפשר לפתור אותם בתחילה ולא לחכות עד שיגיעו למימדים בלתי סבירים....

במקרה שלכם זאת באמת התלבטות כי מדובר בילדים שאובחנו מאוחר ועד כה התנהלו עצמאית והיטב (?) ללא סיוע.
עם כל האנטי שלי לסיוע סמוי הייתי אולי שוקלת את זה במקרה שלכ. וזאת בתנאי שתהיה הדרכה רציפה וסייעת שמכירה את התחום.
סייעת של עירייה שלא מכירה את התחום תמוטט את מגדל הקלפים העדין הזה עוד ביום הראשון.

ומצד שני הם ילדים חכמים ודבר האבחנה לא הוסתר מהם.
את לא חושבת שהם יתרמו מהידיעה שיש להם למי לפנות?

 

[שרון123]

אני מאמינה שהם ירתמו מהידיעה

שיש להם למי לפנות, הם רק צריכים ללמוד מאפס לעשות את זה כי עד היום כשלא ידעו מה לעשות פשוט לא עשו כלום(אם לא היה ברור להם מה לעשות בתרגיל, אם שכחו עיפרון, אם שכחו את הכריך. אפילו כששכחו יומן לא חשבו לכתוב את שיעורי הבית על דף אלא פשוט לא רשמו כלום).
הם הסתדרו היטב עד היום מבחינה לימודית אבל מבחינה חברתית הם מבודדים לחלוטין, לא בגלל שהם מנודים חלילה אלא בגלל שהם לא מראים עניין או יכולות חברתיות בכלל. אצלנו תפקיד הסייעת יהיה בעיקר בתחום החברתי ובהתארגנות.

 

[גילי יהב]

שילוב סמוי

היי נורית,
העלית כאן נקודות חשובות בהחלט שיש לתת עליהן את הדעת לפני התחלת השנה.
ראשית- מי נתן את ההמלצה לשילוב סמוי ומדוע והאם המשלבת קיבלה הדרכה התואמת את ההמלצה המקצועית הזו?
בדרך כלל משלבת סמויה קרויה כך מאחר והיא לא משוייכת לילד (לעיני כולם, הילדים, ההורים, הילד עצמו) וזאת מאחר והוא לא זקוק לסיוע רב. הרי אם היה זקוק לסיוע רב הייתה צריכה להיות צמודה אליו....
שנית- לגבי ילדים נוספים, יש כאן את ההיבט החברתי של קבוצת השווים וכן את ההיבט החברתי שלכם ההורים. לגבי ההורים- זו כמובן הבחירה שלכם אבל לגבי הילדים, אני ממליצה לבחון קודם את הילדים הנוספים ואת התועלת וההנאה שיפיק הבן שלך מאינטראקציה איתם לפני יצירת קבוצה.
בהצלחה,
גילי

 

[ok0110]

ההתעקשות של ההורים על סמיות

של הסייעת היא לרוב מתוך בושה או צורך בהסתרה, מעין "סוד"
(שלא באמת עובד בשטח...). גם במקרה של ילדים עם תפקוד גבוה - כולם (הורים, תלמידים, צוות) יודעים שיש לו סייעת. ולדעתי - כך צריך להיות. אסור שהאנרגיות של ההורים והמערכת יהיו מופנים להסתרה. יש הורים (ומטפלים למיניהם) שמתרצים את הצורך והרצון בהסתרה כ"יצירת עצמאות ומניעת תלות". לטעמי - שטות מוחלטת. ילד שצריך יותר סיוע - מקבל יותר, ובמקרה שסייעת יכולה להתרחק ולסייע לכיתה או למחנכת - אז למה לא? למחנכת יש מספיק תלמידים אחרים שהיא יכולה לתת לה לעזור איתם....היום אחוז המשולבים בכל כיתה הוא גבוה, ורוב המשולבים הם ללא סייעת. ההורים הרבה פעמים מנותקים מהשטח ועסוקים בסיסמאות למיניהן... אני באופן אישי שונאת את המילה "סמיות" - היא מצביעה בעיניי על אי השלמה של ההורים עם הלקות ואי קבלה של השונות במידה מסויימת. שוב - זו דעתי.

 

[נוריתש3]

איני מסכימה לאמירה

ייתכן שישנם הורים המעוניינים בהסתרה, אני בטוחה שגם הם חושבים שהם פועלים לטובת הילד/ה. ברוב המקרים לדעתי, הבלבול מתחיל מכך שיש המלצות של אנשי מקצוע ובמקרה זה אנחנו באמת לא יודעים מה הכי טוב לילד. בית הספר של בני מצטיין בשילוב ילדים על הספקטרום, בכל שכבת גיל ישנם ילדים ברמה כזו או אחרת של pdd . לנו באופן אישי אין בעיה להסביר להורים את הקשיים של הילד. מהניסיון שלי כאשר אני מסבירה להורים מהם הקשיים של הבן הם לא מאמינים שהוא על הספקטרום. בכל מקרה שוחחתי עם אמא במזכרת בתיה שבנה עולה לכיתה ה' ובכיתה א' הילד לפחות לא ידע שהסייעת היא עבורו, כיום כבר כן. וזו הנקודה האם כבר כעת לומר לו יש מישהי שתהיה איתך, תוכל להעזר בה? בכל אופן אנחנו לא מתעקשים על כלום, אנחנו בעצמנו נמצאים בטיפול כדי לדעת מה נכון עבור בננו, כדי להבין מתי הוא "מתחמן אותי" ומתי באמת קשה לו.

 

[ok0110]

אנחנו אצל מטפלת רגשית מומחית ל - PDD

עובדת במשרה בכירה בתחום בסקטור הציבורי, וגם מטפלת באופן פרטי. מרגע האבחון היא עבדה איתנו ועם הילד על פתיחות, הימנעות משקרים והסתרות, והסבר הקשיים לילד (בהתאמה לגילו).
את חושבת שאם לא תגידי לילד שהסייעת שלו - הוא לא יידע??? אותי לא תצליחי לשכנע בזה. אני באה מהשטח - ילדים בכיתה א' הם הרבה יותר אינטילגנטים ממה שאת חושבת. בשבוע השני ללימודים, כל ילד שתפגשי מהכיתה של הבן שלך יגיד לך שהסייעת שלו. חשוב שהילד ישמע את זה ממכם ולא מחברים שלו לכיתה... זו דעתי.

 

[נוריתש3]

אבחון

בני כיום בן 7, בגיל 4 התחיל אבחונים והרופא ההתפתחותי והפסיכולוגית חשבו שהפרעת התקשורת שלו אינה ראשונית אלא קשורה לבעיה התפתחותית, בטרום חובה היה בגן רגיל, כל הילדים וכמובן ההורים ידעו שההתנהגות חריגה, אנחנו בוודאי לא הסתרנו, יצאתי לשנת שבתון כדי לקחת את הילד לכל טיפול בכל שעה ובכל מצב, התעקשנו על חינוך מיוחד,אפילו השארנו אותו שם לשנה נוספת. כיום לאחר שיצא מהקליפה, הדביק את כל הפערים, טופל בכל מסגרת אפשרית, הוחלט שהוא pdd רופא אחר טען asd מבחינתנו ההגדרה לא משנה. ישנה מציאות ואיתה מתמודדים. בוודאי שאין בושה, כל ההורים בגן ידעו שלילד יש קשייים, בזמנו הוא לא תקשר איתם למרות שהם מאוד אהבו אותו ורצו בקרבתו, אבל הדבר לא יצא מההורים אל הילדים. כיום אנו ההורים נמצאים בשיחות אצל פסיכולוגית כדי לקבל הנחיה. הילדים הגדולים היו בשיחות אצל תרפיסט והתמודדו עם הקושי ואפילו סיפרו לחברים, מדובר על ילדים בני 13 ו-11. כך שאין בעיה של הסתרה. כרגע אנו מבולבלים חושבים הכל ומהכל, חוששים, מחפשים כיוון, אין צורך להסביר לי לאיזו מערכת אני שולחת אותו מאחר ואני מורה. בכל אופן בבית הספר השכונתי משולבים מספר ילדים על הספקטורים, הסייעות והצוות החינוכי מקבלים הדרכה. אני מאמינה שבסוף הכל יסתדר. בשבוע הבא אנו נפגשים עם המנהלת והמחנכת כדי לראיין סייעות, יש לך טיפים?

 

[dina199]

PDD ו ASD זה בדיוק אותו הדבר

ומה היתה הכוונה שלהם : "שהפרעת התקשורת אינה ראשונית אלא קשורה לבעיה התפתחותית" .
לאיזו 'בעיה התפתחותית' הם כבר יכולים להתכוון ?
וחוץ מזה ממש משונה שאנשי מקצוע ממליצים על הסתרה.

 

[אמא חמסה]

הפרעת תקשורת לא ראשונית אלא קשורה לבעיה

התפתחותית.

כידוע, לכל ילד קצב גדילה והתפתחות משלו.

בעיה התפתחותית, אם הבנתי נכון, היא שילד מתפתח מאוחר וזה יכול להיות בכל מיני תחומים. לאוו דווקא תקשורת.

זה יכול להיות ילד שלא זוחל למשל, בגיל שהוא אמור כבר לזחול.

לפעמים העיכוב הוא גם בתחום התקשורת, וטיפול נכון מביא את הילד להדבקת הפערים.

לעתים בעיות רגשיות נראות כמו הפרעת קשב וריכוז או כמו אוטיזם, אבל הן לא,
וחשוב לעשות אבחנה מבדלת.

מאפיניים המרמזים על בעייה התפתחותית אצל התינוקות:
התפתחות מוטורית איטית או מהירה מדי
דילוג על שלבי התפתחות מוטוריים
אי שקט המלווה בבכי רב ביומיום ובשינה
טונוס שרירים גבוה או נמוך (מתח שרירי מוחזק/רפוי)
קושי בשכיבה על הבטן
קושי בהרמת הראש
חולשה בחגורת הכתפיים
אסימטרייה – מתבטא בשוני תפקודי בין פעילות פלג הגוף הימני לשמאלי, למשל: התהפכות רק דרך אחד הצדדים, זחילת גחון בשימוש אלכסון אחד בלבד, טורטיקוליס (אסימטריה במנח הראש והצוואר)
חוסר יציבות
מגושמות תנועתית (מרבה ליפול, נתקל בחפצים)
תנועה קופצנית
חוסר שקט - מתבטא לעיתים בתנועה מרובה ללא הפסקות, מעבר מדבר לדבר ללא מנוחה, קושי להתרכז במשחק
רגישות תחושתית
תגובה דלה לסביבה (נראת כאדישות)
קשיים בהסתגלות לשינויים ולאנשים
רגישות של מערכת שיווי המקשל (חשש מתנועה)

 

[dina199]

אבל מאחר והילד אוהחן בסוף PDD

אין שום דבר משני כאן

ויש גם עיניין של ביצה ותרגנגולת : הרבה מאוד מהדברים שתיארת כאן הם חלק מה PDD (למרות שיכולים להופיע גם ב'בודדת')

 

[אמא חמסה]

אבל הם לא יכלו לדעת את זה קודם, נכון?

טעויות קורות לשני הצדדים.
לעתים ילד מאובחן כ-PDD ואז או שהוא "יוצא מזה" או שמתברר שאף פעם לא היה שם. אלא היתה טעות, ומה שהיה עכיבו בלבד, היה נראה כקבוע.

ודרך אגב, מה זה "בסוף"? הוא אובחן עכשיו. ואי אפשר לדעת מה יהיה בסוף (שזה המוות, כמובן).

אם זה היה הפוך, וקודם היו סוברים PDD ועכשיו אומרים שזו טעות וזו בעיה התפתחותית, שתחלוף, מה היית אומרת?
היית אומרת, איך זה יכול להיות שהמאבחן עכשיו טועה, כי הרי כבר אמרו לך PDD.
את טוענת, שאם קובעים PDD זו לא יכולה להיות טעות.

ואני אומרת, הכל יכול להיות.
אבחון זה לא דבר מדעי.
טוב, בעצם, במחשבה שניה גם באבחון סרטן רופאים טועים.
אז קל וחומר באוטיזם.

טעויות תמיד יכולות לקרות, וכיום, הן קורות לשני הכיוונים.
נכון שבעבר רופאים לא אבחנו אוטיזם בתפקוד גבוה. היום, לעומת זאת, יש הרבה מאבחנים, שליתר בטחון מעדיפים לכתוב אוטיזם. עדיין יש גם אבחון חסר, אבל יש גם אבחון יתר. תלוי אצל מי כנראה.