שישמים אחרים
New member
שיכבו את הפנס
זה, לשם שינוי, לא טריגר, אלא עובדות יבשות: אני לא ישנה מספיק, בטח לא בצורה סבירה. בכח האינרציה, עכשיו שהדכאון הולך ומתפוגג לו ואני (סוגשל)מטופלת, אני נזכרת בדברים שקרו לי פעם (שאני עשיתי, או שלא הצלחתי לעשות). לא נעים לי - נורא לי - להזכר ואני רוצה שזה יפסיק; אין לי מה לעשות עם הזכרונות האלה (יש לי הרבה מה לעשות איתם. הרבה רעיונות מידיים וגרועים ומופרעים למדי). אני מספרת דברים (ונחנקת) לחברים ולקווי מצוקה למיניהם (נדמה כאילו עוד רגע החברים שלי נהיים במצוקה והקווים הופכים לחברים שלי). אין לי פסיכולוג(ית, בשאיפה. אני פוחדת) וגם לא יהיה לי בקרוב. מגבלות הטיפול הציבורי ב(סוגשל)פריפריה. אני עושה הכל כדי שיהיה אבל הכל זה לא מספיק. הכל לוקח זמן שיש לי פיזית אבל אין לי באמת. הכל מאוד מבלבל, ודורש ממני להחליט החלטות על הטיפול בי (לו היה כפתור של restart. זה הטיפול שאני רוצה. חבל). בתוך הכל, לגלות שיש לי בזכרון דברים שלא ידעתי עליהם (ידעתי, אבל ממרחק). אני לא יודעת מה לעשות עם זה.
זה, לשם שינוי, לא טריגר, אלא עובדות יבשות: אני לא ישנה מספיק, בטח לא בצורה סבירה. בכח האינרציה, עכשיו שהדכאון הולך ומתפוגג לו ואני (סוגשל)מטופלת, אני נזכרת בדברים שקרו לי פעם (שאני עשיתי, או שלא הצלחתי לעשות). לא נעים לי - נורא לי - להזכר ואני רוצה שזה יפסיק; אין לי מה לעשות עם הזכרונות האלה (יש לי הרבה מה לעשות איתם. הרבה רעיונות מידיים וגרועים ומופרעים למדי). אני מספרת דברים (ונחנקת) לחברים ולקווי מצוקה למיניהם (נדמה כאילו עוד רגע החברים שלי נהיים במצוקה והקווים הופכים לחברים שלי). אין לי פסיכולוג(ית, בשאיפה. אני פוחדת) וגם לא יהיה לי בקרוב. מגבלות הטיפול הציבורי ב(סוגשל)פריפריה. אני עושה הכל כדי שיהיה אבל הכל זה לא מספיק. הכל לוקח זמן שיש לי פיזית אבל אין לי באמת. הכל מאוד מבלבל, ודורש ממני להחליט החלטות על הטיפול בי (לו היה כפתור של restart. זה הטיפול שאני רוצה. חבל). בתוך הכל, לגלות שיש לי בזכרון דברים שלא ידעתי עליהם (ידעתי, אבל ממרחק). אני לא יודעת מה לעשות עם זה.
