נילה אוהבת
New member
שיט תחרותי
הנה עוד כפפה מורמת... אף פעם לא רציתי להתחרות, לא היה לי שום רקע קודם בשיט תחרותי, כשקראתי פה על תחרויות וראיתי קצת בערוצי הספורט לא הבנתי כלום. היתה רק סקרנות וחשק ללמוד ולצבור עוד חוויות ים וכשבאה ההזדמנות קפצתי! הצטרפתי לקורס שיט תחרותי עם המדריך הכי מקצועי בארץ - אורי רוטשטיין. יש לנו תוכנית של 10 אימונים שבועיים ו-2 הרצאות תיאורטיות. בסוף הקורס נתחרה באליפות ישראל ב-14-15/11. היום היה האימון ה-5 של הצוות (והרביעי שלי, הפסדתי אחד) ואני נהנית מהרגע הראשון. מהאימון ה-7 נתאמן יחד שני צוותים על שתי סירות ונתחרה בינינו ויהיה שמייח! תסלחו לי אם אייגע אותכם בתיאורים של ירוקה, הכל חדש לי ומלאן גילויים שאולי מובנים מאליהם לכם. אנחנו 8 בצוות והתפקידים הולכים ככה: Piano, Mast man, Nomber one, איש ראשי, 2 טרימרים ימין ושמאל, הגאי וטקטיקן. אני האישה היחידה בצוות ובהתחלה חששתי שאתקל ביחס שונה מכולם, שאהיה חלשה יחסית אליהם, אולי יזלזלו, אבל כל חששותי התבדו. אני חלק מהצוות בלי קשר למין, לומדת כמו כולם מההתחלה ואפילו מתחילה להבין. מבסוטית מהחיים. כבר באימון השלישי התפקידים התייצבו ויש לי הכבוד להיות איש ראשי, אחרי שבאימונים הראשונים הייתי בטוחה שלאור התפקוד המעאפן שהפגנתי על הראשי בטח הוא ימנה אותי להגאית. באחד מהם תרגלנו סללום בין שני מצופים ופשוט לא השתלטתי עליו ונזקקתי לעזרה בכל סיבוב. היום אני מבינה שלא היתה לי את הטכניקה והאימון ושזה אפשרי. אני עדיין לא מבינה את השיקולים בבחירת התפקידים וביקשתי מאורי לדבר על זה בהרצאה שתהיה בקרוב. כשכל הצוות באיזון רק איש ראשי והגאי נשארים בקוקפיט ואני מנחשת שאולי אני במשקל הכי פחות משמעותי לאיזון. אשמח אם המנוסים ביניכם יכתבו כאן בהקשר הזה. כמה דברים שהופתעתי לגלות: 1. לא מצמצמים! מפליגים במערך מלא ומאזנים בטקטיקות השונות. 2. אין רוח צד! רק קדמית וגבית. לפי הרוח ממקמים את המצופים ב"מגרש" התחרות. 3. צוות גדול עדיף על קטן! לתומי חשבתי שמספיקים גם 5 או 6 בצוות. 4. לא צריך להיות 'רולה'. אורי סיפר שב- Team Israel היו בנות ממש קטנות שתפקדו מצוין. ובטח יהיו עוד גילויים בהמשך. אז אנחנו כבר מתחילים להראות כמו צוות. כל אחד עושה רק את תפקידו ורצוי גם בלי הרבה דיבורים, רק המעט ההכרחי בין החרטום לקוקפיט והוראות הטקטיקן. הכל מאוד אינטנסיבי, עירנות כל הזמן לכל המשתנים, בקושי מספיקים לשתות מים אפילו. בתור איש ראשי רוב הזמן אני עם העיניים למעלה על הראשי והטלטלים שלו (אאוץ' הצוואר), בין לבין מחפשת מכות רוח לשחרר/למתוח וחוזר חלילה. מיתר ראשי ביד בסיבוב אחד על הוינץ' והקלאץ' פתוח כל הזמן, ה-Traveler מכוון לפי עוצמת הרוח, המנור באמצע הסירה. בעוצמות החזקות הראשי מתוח למקסימום, ובחלשות נותנים לו קצת בטן. למדתי שהראשי הוא ההגה של הסירה ועושה להגאי חיים קלים. הדקויות ממש משמעותיות. 5 ס"מ שחרור/מתיחת מיתר משפיעים מיד על המהירות. הבוקר יצאנו לאימון עם רוח 15-20 קשר שתוך שעה נחלשה מאוד ונעלמה לגמרי אחרי שעתיים. תרגלנו שינויים במצב הרוח כשכל הזמן היא משתנה לנו גם בכיוון וגם בעוצמה והיה המון לימוד בזכות זה. התמונה המצ"ב היא ברוח הכי חלשה רגע לפני שקיפלנו הכל והתנענו. אני מצטערת שלא אוכל לעשות סבב על כל התפקידים. הייתי גם טרימרית וגם הגאית ונורא מעניין אותי מה שקורה בחרטום עם הספינקר והמוט שלו ועד שלא אעשה את זה בעצמי לא אדע איך מתפקדים שם. לסיכום נראה לי שמתפתח לי וירוס חדש - שיט תחרותי.
הנה עוד כפפה מורמת... אף פעם לא רציתי להתחרות, לא היה לי שום רקע קודם בשיט תחרותי, כשקראתי פה על תחרויות וראיתי קצת בערוצי הספורט לא הבנתי כלום. היתה רק סקרנות וחשק ללמוד ולצבור עוד חוויות ים וכשבאה ההזדמנות קפצתי! הצטרפתי לקורס שיט תחרותי עם המדריך הכי מקצועי בארץ - אורי רוטשטיין. יש לנו תוכנית של 10 אימונים שבועיים ו-2 הרצאות תיאורטיות. בסוף הקורס נתחרה באליפות ישראל ב-14-15/11. היום היה האימון ה-5 של הצוות (והרביעי שלי, הפסדתי אחד) ואני נהנית מהרגע הראשון. מהאימון ה-7 נתאמן יחד שני צוותים על שתי סירות ונתחרה בינינו ויהיה שמייח! תסלחו לי אם אייגע אותכם בתיאורים של ירוקה, הכל חדש לי ומלאן גילויים שאולי מובנים מאליהם לכם. אנחנו 8 בצוות והתפקידים הולכים ככה: Piano, Mast man, Nomber one, איש ראשי, 2 טרימרים ימין ושמאל, הגאי וטקטיקן. אני האישה היחידה בצוות ובהתחלה חששתי שאתקל ביחס שונה מכולם, שאהיה חלשה יחסית אליהם, אולי יזלזלו, אבל כל חששותי התבדו. אני חלק מהצוות בלי קשר למין, לומדת כמו כולם מההתחלה ואפילו מתחילה להבין. מבסוטית מהחיים. כבר באימון השלישי התפקידים התייצבו ויש לי הכבוד להיות איש ראשי, אחרי שבאימונים הראשונים הייתי בטוחה שלאור התפקוד המעאפן שהפגנתי על הראשי בטח הוא ימנה אותי להגאית. באחד מהם תרגלנו סללום בין שני מצופים ופשוט לא השתלטתי עליו ונזקקתי לעזרה בכל סיבוב. היום אני מבינה שלא היתה לי את הטכניקה והאימון ושזה אפשרי. אני עדיין לא מבינה את השיקולים בבחירת התפקידים וביקשתי מאורי לדבר על זה בהרצאה שתהיה בקרוב. כשכל הצוות באיזון רק איש ראשי והגאי נשארים בקוקפיט ואני מנחשת שאולי אני במשקל הכי פחות משמעותי לאיזון. אשמח אם המנוסים ביניכם יכתבו כאן בהקשר הזה. כמה דברים שהופתעתי לגלות: 1. לא מצמצמים! מפליגים במערך מלא ומאזנים בטקטיקות השונות. 2. אין רוח צד! רק קדמית וגבית. לפי הרוח ממקמים את המצופים ב"מגרש" התחרות. 3. צוות גדול עדיף על קטן! לתומי חשבתי שמספיקים גם 5 או 6 בצוות. 4. לא צריך להיות 'רולה'. אורי סיפר שב- Team Israel היו בנות ממש קטנות שתפקדו מצוין. ובטח יהיו עוד גילויים בהמשך. אז אנחנו כבר מתחילים להראות כמו צוות. כל אחד עושה רק את תפקידו ורצוי גם בלי הרבה דיבורים, רק המעט ההכרחי בין החרטום לקוקפיט והוראות הטקטיקן. הכל מאוד אינטנסיבי, עירנות כל הזמן לכל המשתנים, בקושי מספיקים לשתות מים אפילו. בתור איש ראשי רוב הזמן אני עם העיניים למעלה על הראשי והטלטלים שלו (אאוץ' הצוואר), בין לבין מחפשת מכות רוח לשחרר/למתוח וחוזר חלילה. מיתר ראשי ביד בסיבוב אחד על הוינץ' והקלאץ' פתוח כל הזמן, ה-Traveler מכוון לפי עוצמת הרוח, המנור באמצע הסירה. בעוצמות החזקות הראשי מתוח למקסימום, ובחלשות נותנים לו קצת בטן. למדתי שהראשי הוא ההגה של הסירה ועושה להגאי חיים קלים. הדקויות ממש משמעותיות. 5 ס"מ שחרור/מתיחת מיתר משפיעים מיד על המהירות. הבוקר יצאנו לאימון עם רוח 15-20 קשר שתוך שעה נחלשה מאוד ונעלמה לגמרי אחרי שעתיים. תרגלנו שינויים במצב הרוח כשכל הזמן היא משתנה לנו גם בכיוון וגם בעוצמה והיה המון לימוד בזכות זה. התמונה המצ"ב היא ברוח הכי חלשה רגע לפני שקיפלנו הכל והתנענו. אני מצטערת שלא אוכל לעשות סבב על כל התפקידים. הייתי גם טרימרית וגם הגאית ונורא מעניין אותי מה שקורה בחרטום עם הספינקר והמוט שלו ועד שלא אעשה את זה בעצמי לא אדע איך מתפקדים שם. לסיכום נראה לי שמתפתח לי וירוס חדש - שיט תחרותי.