עוד מעט בת 21 אחת נכון? אין ממה לפחד! או שאת עכשיו עוזבת את הבית לגמרי (האפשרות הלא הגיונית). או שאת חוזרת הביתה וממציאה איזשהו תירוץ גאונית איפה היית וזהו, וזה לדעתעי האופציה הכי טובה בשבילך כרגע. זקוקה לתירוצים? (ע"ע מסרים)
אולי באמת הגיע הזמן!? -תסבירי להם שהם גורמים לך לחיות בשקר. תדברי אל הצד הדתי שבהם: שאת לא רוצה לשקר, "זו המצווה היחידה שאת שומרת". תבקשי מהם יפה שיפסיקו לגרום לך לשקר. מניסיון זה לא עובד, אך מתי שהוא האמת תתגלה ואולי חבל לדחות את הקץ... לדעתי איך שלא תתנהגי לא יעזור(אפשר אולי למזער נזקים). זהו פצע שרק הזמן מרפא. הרבה כוחות והצלחה.
היא גיתה שהיית במקום אחר או שלא היית שם, אם היא רק גילתה שלא היית שם, את בהחלט יכולה לספר לה שהיית אצל חברה אחרת, בבני ברק לדןגמה, ורק לא רצית לספר לה כי היא לא אוהבת את החברה הזו, או משהו בסגנון הזה. בהצלחה.
הכחשתי והכחשתי והכחשתי ומה אתם יודעים ההגנה הכי טובה היא אכן ההתקפה. אני שונאת את עצמי כשאני משקרת אבל אני מזכירה שוב ושוב לעצמי שזה זמני ושאין ברירה. יהיה טוף נכון?? איך שאני הייתי לחוצה דמיט,הלכו לי העצבים ואפילו לא סיפרתי לכם איך היה אצל "ההוא" בסופ"ש..מחר לל"ט אנשים חמודים למי שהתקשר לעודד,תודה
איך אני מכירה את הקטעים האלה שאני בטוחה שאמא תפסה אותי, ובסוף מסתבר שהיא התקשרה בשביל משהו אחר.... חחחח... זה קרה לי לא פעם! מבינה את הרגשתך, ומזל שבסוף הכל הסתדר... וספרי מה היה!!!
אני נסעתי לת"א לחמישישבת ואמרתי לאמא שאני נוסעת לחברה שגרה בחיפה שהיא חברה של חברה שלי. לקחתי תיק ונסעתי כמובן שאמא קצת חושדת בי על כל דבר שאני אומרת לה אז היא התקשרה ואמרה לי "נכון את לא בחיפה?" הייתי אדישה אמרתי לה אין לי מושג על מה את מדבר..אז היא אמרה לי שיש איזו חבילה שהיא צריכה להעביר מחיפה אז אם אני כבר שם שאני אלך לקחת לה את זה. כמובן שזו היתה דרך מתוחכמת לבדוק אותי. אמרתי לה שאני אתקשר אליה מאוחר יותר כדי לקבל כתובת ומאז ועד שחזרתי לא התקשרתי אחותי כתבה לי אסאמאס שאמא שלי יודעת שאני לא בחיפה ושמחכה לי קבלת פנים בבית. חשבתי המווון איך להתמודד...אם לספר את האמת..לשקר שוב... התייעצתי אם כמה אנשים וקיבלתי עצות סותרות בדרך הביתה אחותי התקשרה אליי ואמרה לי שאין לאמא שלי הוכחות,זה פשוט חשד. אז החלטתי שוב לשקר חזרתי הביתה והכחשתי והכחשתי ואפילו הגעתי למצב של להגיד "עד שיש לי חברות חרדיות את מנסה להרוס לי???" (כן עלוב אני יודעת..) וזהו.היא האמינה בסוף (או שפשוט התקפלה כי לא היה לה מה לענות עוד) והשקט המתוח חזר
שמח בשבילך על ההפי אנד המוצלח... אבל אולי תספרי קצת על הסופשבוע עצמו ? אנחנו שסבלנו בסבלך, שהחזקנו לך אצבעות עד הרגע האחרון, שכססנו ציפורנים מתוך מתח, לא מגיע לנו להנות קצת מחצי הכוס המלאה?