שיטת חיבוק דב

[תפוזינה הגדולה]

שיטת חיבוק דב

אולי אני טועה בשם אבל יש גישה ששמעתי עליה שבה כשילד/ה adhd מאבד שליטה מתפרע או מתחצף וכו' תופסים אותו בחיבוק דב מתחילים כל פעם חצי שעה גם כשהוא נרגע אבל מתמידים כל פעם שהוא במצב כזה . האם משהו מכיר שמע וגם יישם,ואם כן מהו חושב/ת על כך?

 

[דליה.ד]

שיטת "חיבוק הדב"

היא שיטה התנהגותנית המכונה בשפה המקצועית "holding" או אחיזה מכילה. מטרת החיבוק להחזיק ילד סוער במיוחד כאשר הוא אינו יכול לשלוט בעצמו וברגשותיו ולספק לו תמיכה חיצונית שתכיל את הרגשות הגואים ומצד שני תתן גבול ברור להשתוללות. יש הנוהגים לדבר ברוגע לאוזן הילד בזמן ההחזקה ויש הנוהגים לשתוק. אגב מחזיקים את הילד כשגבו אל בטן המבוגר ולא בטן אל בטן! בספרו של ד"ר חיים עומא "שיקום הסמכות ההורית" ניתן למצוא מידע מדוייק כיצד לבצע את האחיזה המכילה. היתרונות: שיטה טובה לילדים קטנים וצעירים, מרגיעה תוך זמן קצר (משך הזמן הוא עד מתי שהילד רגוע וניתן לשחרר אותו ואין זמן קבוע), ניתן לבצע אותה בכל מקום, שיטה מאוד ממשמעת לילדים שקשה להם עם גבולות עצמם. החסרונות: כמעט בלתי אפשרית עם ילד גדול ואמא זעירה, בציבור היא עלולה להיראות כמעט אכזרית אפילו וצריך להיות מוכנים לספוג ביקורת נוקבת מהסביבה.

 

[חני חן]

חיבוק דוב

שמעתי נפלאות על השיטה הזאת וניסיתי אותה עם בני בן ה3.5 . ניסיתי כמה פעמים למקסימום 10 דקות שנראו כמו נצח כשהילד צורח, וזה קשה ומטורף. לאחר כמה פעמים שהוא השתין עלי. והוא גמול לגמרי ופעם אחת שבחמת זעם משך לי את השיער והשאיר מספר לא מבוטל של שיער בידים שלו. די נבהלתי והפסקתי. לא יודעת אומרים שזה עובד.

 

[חיוך נצחי]

חיבוקים מרגיעים../images/Emo24.gif

החיבוק המרגיע הזה, עזר לי להרגיע התפרצויות זעם רבות אצל בני. לדעתי, אפילו בתקופה הזועמת האחרונה שלו, כאשר הוא כבר נער גדול עד מאוד,הבסיס הזה- עזר לי עדיין להרגיעו, לעצור אותו פיזית, כאשר משהו בתוכו המורגל כבר לתהליך, לא נתן לו להתנגד לי פיזית (למרות שיכול בקלות

) כך קרה מספר פעמים בשנה האחרונה, שהייתי אני היחידה שהצליחה להתקרב אליו פיזית במצבים זועמים עד אלימים ולהרגיעו. את הדרך הזו גיליתי במצב מביך מאוד בטיול בקניון... מצרפת לך קישור להודעה שרשמתי מזמן, עם תאור המקרה.

 

[zivadina]

אצלנו עזר מאוד בגיל 11

לפני שנה השתמשתי בה מספר פעמים עם בן ה-11 שהתחיל לסגל לעצמו התפרצויות זעם וזריקת חפצים. השיטה היא לחבק אותו כאשר ידיו מוצלבות. אצלנו השכבתי אותו כך על המיטה. היות שהוא נהג לבכות זמן ארוך עוד מן התינוקות, גם ההתפרצויות האלו נמשכו זמן מה, ואני רכענתי עליו כך במשך זמן שנראה לי נצח, במיוחד שהבן שלי ספורטאי, אבל אמא שלו עקשנית. אני חושבת שלפעמים המגבלה הגופנית הזאת עוזרת לילד למצוא את הגבולות שלו. אחרי 3-4 התפרצויות כאלו הוא לא חזר לדפוס הזה והביע את הכעס שלו בכל הדרכים האחרות (אצלנו בעיקר צועקים).

 

[דליה.ד]

עקביות

הבן שלך פשוט ניצח, אל תפחדי מהפיפי ומהצרחות ואם את הולכת על שיטה חינוכית - לא משנה מה היא - עלייך לדבוק בה לא משנה מה קורה! יש ילדים שמנסים להקיא, להיחנק, הם יורקים, צורחים, מחרבנים במכנסיים וכו'...(יש להם שיטות!), הקונץ הוא לא להיבהל ולא להיכנס לפניקה מכיוון שתמיד תמיד לפני שנהיה טוב, נהיה עוד יותר רע! ושה רק שלב וזה עובר. לא להיכנס לפאניקה! שישתין.... בסופו של דבר זה מצליח ואני מדברת מתוך נסיון רב עם השיטה.