כי תפקיד החיבור לאדמה הוא
להשוות פוטנציאלים לאורך דרכים ארוכות של כבלים (עשרות ומאות קילומטרים), אך מבלי לספוג את סכום הזרמים של העומסים ברשת. זהו יתרונה המרכזי של מערכת תלת פאזית: הזרם *מתוך* מרכז הכוכב (נק' המפגש של כל מוליכי האפס באזור) *אל* האדמה הוא אפסי בהשוואה לסכום זרמי כל הפאזות. יחד עם זאת אסור להתבלבל: בכל אחד ממוליכי האפס שמגיעים מהצרכנים ונפגשים במרכז הכוכב זורם זרם חזק. רק בנק' המפגש עצמה, הזרמים שמקורם ב-3 פאזות שונות מבטלים זה את זה במידה רבה מאד. לעומת זאת חשוב מאד לזכור שזרמים שמקורם באותה פאזה, או אפילו ב- 2 פאזות שונות, מסתכמים. בניסוח אחר: במצב תקין, רוב הזרמים במוליכי האפס נעים הלוך ושוב בין מוליכי האפס שמקורם ב-3 פאזות שונות - ולא ממשיכים מתוך מרכז הכוכב לאדמה. המצב האידאלי, בו בכל הפאזות זורם בדיוק אותו זרם, נקרא "מערכת מאוזנת". סכום כל הזרמים האלה הוא בדיוק אפס, ולכן במצב מאוזן לא יזרום כל זרם ממרכז הכוכב לאדמה. כדי להבין מה בדיוק יקרה ברגע שכבל האפס ינותק באזור מסויים, צריך להתבונן בשני חלקי המערכת: זו שלפני הנתק וזו שאחריו. החלק שלפני הנתק הוא פחות מעניין, ומסתכם בצרכנים (כולם מחוברים לאותה פאזה) שהמעגל שלהם נפתח והם פשוט מפסיקים לפעול. החלק השני הוא זה שעונה לשאלה שלך. כבל האפס המנותק ממשיך עד מרכז הכוכב, שם נמצאת נק' השוואת הפוטנציאלים (חיבור לאדמה), ולשם מסתכמים זרמי כבלי האפסים האחרים (שכמובן עדיין פעילים). אלא מה? כעת מסתכמים שם רק זרמים שמקורם בשתי פאזות, וכזכור זרמים כאלה לא מבטלים זה את זה אלא להיפך - מסתכמים. התוצאה היא חוסר איזון במערכת, וזרם חזק מאד ימשיך לתוך האדמה. בזרמים חזקים כאלה התנגדות האלקטרודה הופכת משמעותית, והיא זו שיוצרת מפל מתח משמעותי בין האדמה לבין כבל ההארקה - כפי שמתרחש בכל עומס התנגדותי רגיל. ממסר פחת הוא מתקן המחובר רק בסמוך לצרכנים - בלוחות החשמל או בסמוך לשקעים, והוא נועד לאתר רק זליגות בתוך המעגלים שהוא מגן עליהם. השוואת הפוטנציאלים נעשית אחריו ובשום אופן לא בתוך המעגלים שהוא מגן עליהם - לכן אין לו סיכוי לאתר תקלה כזו.