שיטות ישראליות תערובות ושילובים

[amir_aikido]

שיטות ישראליות תערובות ושילובים ../images/Emo35.gif

אני רוצה להעלות כאן שאלה ולהביע את דעתי בנושא מאוד בעייתי. בעקר כי יש בו פגיעה מסוימת בכבודם של מורים ואנשים, שאני לא מעוניין בה! לכן, אני מבקש מכל המתייחסים לנושא לא להתייחס לשיטות ספציפיות ובטח שלא למורים ספציפיים. אני באמת לא רוצה שהדיון יצא מכוון כלפי אדם מסויים . פשוט זה עלה במסגרת חוט קודם, ואני חושב שראוי לדון בכך. השאלה שלי היא: מה דעתכם על שיטות ישראליות בהן המורה משלב מראש מספר אמנויות לחימה ? האם זו גישה נכונה ? כן ? לא? במקרים מסוימים ? למטרות מסוימות ?

ועכשיו אני אכתוב את דעתי, ואני מזהיר מראש שאני שומר על הזכות לשנות את דעתי גם במהלך הדיון עצמו.

אם מסתכלים על המקור של אמנויות הלחימה, כלומר על המזרח הרחוק. ובודקים מי ייסדו את רוב שיטות ואמנויות הלחימה השונות. מגלים שנדיר האדם שייסד אמנות/שיטת לחימה לפני שהגיע לרמת הוראה לא זוטרה, במשהו כמו 3 שיטות/אמנויות אם לא יותר. והכוונה היא לדרגה המקבילה בערך לדאן 5 של ימינו אם לא יותר. אם תסתכלו על המאמר שכתבתי על האייקידו (לצערי נשאר באתר של וואלה), תראו שהן אושיבה והן היראי שכ"א מהם ייסד אמנות זו באופן עצמאי (היראי בגישה הרבה יותר מצומצמת ואושיבה את האייקידו שכמעט כולם מכירים היום), כ"א מהם למד משהו כמו 4 או 5 שיטות לחימה ברצינות, מתוכן כמה שיטות ברמה של הוראה. ורק אז הם התחילו למצוא את הדרך שלהם. והמדובר בפירוש בשניים מאותו המיעוט של גאוני-הלחימה המבריקים באמת. קראתי את השיחות שהביא דויד ממייסד זרם הטאי-צ´י של בית ספרו, גם הוא מספר על לימוד של כמה שיטות נפרדות וברמה של הוראה, לפני שהגיע למסקנה שיש לו דרך אחרת, ובמקרה שלו, דרך שמשלבת את השיטות שלמד לתוך מארג אחד (לפחות אם הבנתי נכון) ושלא מתיימרת ליסד שיטת לחימה חדשה. אני משווה את זה למצב כאן בארץ. הרבה מאוד מורים מכניסים סלט לשיטת הלימוד שלהם. ומלמדים גם את זה וגם את זה וגם את זה ... הכל ביחד. ובכך הם בעצם מיסדים שיטה חדשה, בין אם במודע ובין אם לאו. אלא, שבשונה מהמורים עליהם דיברתי קודם. רוב המורים הישראלים הגיעו אולי לדאן 3 באחת מהשיטות שלמדו. ובמקום לדחוף את אותה השיטה בה התמחו קדימה, וללמד אותה לתלמידהם. הם מיד רצים ומשלבים כמה שיטות ביחד. ואני תוהה, למה ? האם הם סבורים שכך נכון יותר ? או שזה רק מטעמים שיווקיים

קחו למשל שילוב של אייקידו וקראטה. מבחינה טקטית, לוחם שבאמת ידע לשלב אייקידו עם קראטה (או כל שיטת מהלומות ובעיטות קשה אחרת, להבדיל משיטות המנופים וההטלות) יהיה לוחם הרבה יותר טוב מלוחם שידע רק אחת משתי השיטות. אבל זה נכון רק אם אותו הלוח, יגיע לרמה גבוהה בכל אחת מהשיטות. מניסיון אישי, קשה מאוד ללמוד אייקידו ועבודה רכה כשלומדים גם אמנות קשה בעיקר בשלוש עד חמש השנים הראשונות (אני התחלתי ללמוד קרטה אחרי כשלוש שנים באייקידו והפסקתי גם בגלל זה). העבודה הרכה גם מפריעה ללימוד אמנות קשה אחר-כך, אני נתקל בזה כל הזמן כשאני מנסה ללמוד טייקואנדו עכשיו, אחרי מעל 10 שנים באייקידו.

אז איך מלמדים ולומדים את הכל ביחד מההתחלה ? האם לא מפסידים כאן את התוכן האמיתי של כל אחת מהאמנויות ? ורק להבהיר. אני בהחלט מאמין שאדם שרוצה להיות אמן לחימה צריך ללמוד מספר אמנויות לחימה שונות ומכמה מורים שונים. זה מאוד חשוב כי זה פותח אפקים ומכריח את המתאמן להתעמת עם הנחות המוצא שלו בנוגע לאופן הלחימה. אלא, שלגישתי אמור המתאמן הרציני, לבחור לו אמנות ראשית, בה יתמחה לכל חייו, ובמקביל ללמוד אמנויות שניות, נגיד למשך של כ- 5 שנים לאמנות, כך שיגיע לרמה בסיסית טובה באמנויות אלה. ואני מתכוון לחובב רציני ולא למקצוען. אני לא חושב שנשארו עוד מקצוענים אמיתיים באמנויות לחימה בימינו, כי איני רואה בכך צורך. אבל אדם שמתכוון להיות מקצוען אמיתי, ברוח הסמוראים ונזירי השאולין ומקדיש את חייו לאמנויות הלחימה המסורתיות, ראוי שיבחר לו שתיים או שלוש אמנויות עקריות ובמקביל יערוך ביקורים כמו החובבן באמנויות נוספות. אימון רציני בגישה כזו יתפוס כבר את כל שעות השבוע יומם וליל, וכבר אמרתי שאני לא מוצא לו מקום בימינו. ועכשיו, אחרי שכתבתי כל כך הרבה ורובכם בטח

אשמח לקרוא את דעתכם בנושא... ושוב, נא לא להתייחס לנושא ברמה הפרסונלית, בלי שמות מורים, רק התייחסות עניינית. ובהצלחה בכל שיטת אימון וכל דרך שבחרתם לכם אמיר

 

[aiki-freak]

טוב...אני חושב שהדיעה שלי ידועה

כפי שעלה מהודעותיי בפורום בעיקר בהתכתבות עם אישיות קונג פו מסויימת

ומרתקת. אני מסכים עם כל מה שכתבת. אני מכיר מישהו שמתאמן כבר הרבה שנים בקראטה והישרדות ומגיע אלינו לשיעורים מידיי פעם. אני רואה את הקושי שלו להשתחרר "מההתניות" הגופניות שלו. הוא פשוט לא מבין שניתן לוותר על כוח ועדיין להצליח. כבר ראיתי הרבה כאלו. אני חושב שמטעמי צניעות והיגיון יש לכבד ראשית את חוכמתם של אנשים שכבר יצרו אומניות לחימה מוכרות וידועות. מדוע להתכחש לנסיון של עשרות ואולי מאות שנים??? הנסיון לפתח כוח פיסי מחד וכוח "רך" מאידך לדעתי מוביל למבוי סתום. הרבה יותר הגיוני לנסות להתמקד באחד מן השניים משום שהם סותרים זה את זה. מי שנוטה להסתמך של כוח שריריו ייטה פחות לוותר על כוחו. אני ראיתי גם תופעות כאלו...ראיתי מורה לקרב מגע (שכמובן יישאר בעילום שם) שיש לו את החוצפה לטעון בפנים רציניות שהוא מלמד גם...שימו לב...אייקידו ג´ודו ג´וג´יטסו וקראטה למרות שמעולם לא למד את אחת מהשיטות הנ"ל. זו תופעה תמוהה בעיני. אני חושב שזה רק ממניעים של אגו, הרצון לצבור ממון ותהילה ולהעביר חיל ורעדה באנשים מתוך האמונה הילדותית שזה מרשים או אכפת למישהו בחיי היום יום. הבעיה העיקרית לדעתי היא שחסרים מורים בכירים מאוד בארץ. (כמה יש באמת? אני מניח שמספר מצומצם...). אולי אנשים מרגישים שאין להם איך להתקדם בשיטתם ולכן מחפשים להעשיר את ידיעותיהם בשיטות אחרות. דבר זה אינו פסול לכשעצמו, אלא שהם מרשים לעצמם לעשות סלט מכל העסק בלי שהם מגיעים להבנה עמוקה ואמיתית באומנות אחת. ועוד לא מתביישים ללמד את "הסלט" הזה לאחרים. כשיש לך מורה בכיר על הראש נראה לי שזה יהיה קשה יותר להגיע למצב כזה... המורה שלי איננו מורה בכיר (שיהאן) והוא הראשון להודות בזה. יחד עם זאת יש לו ידע רב ועבר עשיר אחרי שהיה אלוף ג´ודו בנעוריו ולמד שנים רבות קראטה ביפן. מעולם לא הפכו השיעורים לבליל חסר פשר של כל הנ"ל ואני מודה לו על כך. אם הוא מציג טכניקה שאיינה נמנית על המאגר הרישמי של אייקידו הוא תמיד טורח לציין מאיזה אומנות היא והיכן הוא למד אותה ורק בקשר לטכניקה מסויימת באייקידו. אני חושב שזו גישה ראויה ומכובדת. אם מורה אכן משלב מספר אומניות ומנסה להעשיר את תלמידיו חשוב שתהיה הפרדה בין החומר השוטף לבין "חומר העשרה" כאשר יש בסיס מתודי מאחורי כל העיניין. שזה לא יהפוך למסע לחימה נוסטלגי של המורה כי מה לתלמיד ולזה? בעיקר לתלמיד שעוד לא השתלט על טכניקה אחת בסיסית... תמיד אפשר לתת "טיפ" אבל הוא חייב להיות בקונטקסט ראוי שקשור למהלך השיעור. אחרת זה הופך לבליל אחד גדול שאיש לא מסוגל לבלוע ולא להקיא. אוף....זה סתם התסכול על זה שאני לא אהיה באימון הפורום... ואתם חייבים לספר את כל הרכילות!!!

למי נקרע הגי באמצע... מי נפל על התחת... מי התייבש בשמש.. מי הלך מכות... סתם... תהינו

 

[דוד כפרי]

מסכים עם שניכם, למרות תיקון

קל להודעה של אמיר: גרנד מאסטר וואנג שו-צ´ין לא ייסד רק את זרם הטאי-צ´י של בית ספרנו, אלא את בית ספרנו... אמנם השיטות שהוא למד היו קיימות לפניו, והוא (למיטב הידוע לי) טרח רבות לציין את מוריו כמייסדים, ואף לא כתב "שיר דור" - אלא המשיך את "שיר הדור" שכתב המורה של מורה שלו, אבל הוא נחשב למאסטר כל-כך גדול שמאסטר וואנג פו-לאי קרא לבית-הספר על שמו, בלי לפגוע במוריו. לגבי הטאי-צ´י, שאכן "הוסף" לשיטה ע"י ואנג שו-צ´ין, למיטב ידיעתי הוא מהווה "קשר קפיצה" לשיטה - ולא שינה את האופי שלה בטכניקות או אסטרטגיות חדשות. לנושא העקרוני, אני מסכים בהחלט. יש הרבה יותר מדי "מחפפים" בתחום, ואני רואה זאת לא רק בתחום אמנויות הלחימה אלא גם באמנויות הריפוי, וזה עצוב...

נראה לי שחלק גדול מהבעיה נוגע לרצון של אנשים "להיות מורים", בלי להבין לעומק מה זה אומר. למיטב הבנתי, חגורה שחורה, או תעודת מטפל, זה משהו כמו רשיון נהיגה: זה אומר שאתה יכול לנהוג, לא שאתה יכול ללמד אחרים לנהוג - ובטח שזה לא אומר שאתה נהג-מירוצי-שטח! הדבר הראשון שעשיתי אחרי שקיבלתי רשיון נהיגה היה תאונה - לגמרי באשמתי. חשבתי שאני יודע לנהוג, וכמעט הרגתי את עצמי, את אבי וידידה שהיתה באוטו

כשהתחלתי לטפל היו לי גם מקרים שגרמתי נזק - אם בטיפולים לא יעילים ואם בכאב (למזלי לא החמרתי את מצבו של איש). כשהתחלתי ללמד היו תלמידים שעזבו אותי, בגלל טעויות בשיקול הדעת שלי. זה עדין קורה, אמנם בתדירות יותר נמוכה... אבל מי שמתחיל ללמד שיאצו (או כל שיטה אחרת!) מיד אחרי שסיים קורס מטפלים, או שפותח דוג´ו מיד אחרי שקיבל חגורה שחורה, צריך להגיד לתלמידיו את האמת - שהוא לא מאסטר אלא מתחיל בתחום, שהוא עדין צריך להמשיך ללמוד בעצמו, ושכל מה שהוא יודע בא מהמורים שלו - והוא רק צינור להעברת הידע. מעט מדי אכן מלמדים כך...

 

[מטאטא]

לא רק בישראל...

גם בחו"ל יש הרבה אומנויות לחימה "מעורבות". נראה לי שההתפתחות שלהן קשורה יותר למימד הפרקטי \ספורטיבי של הלחימה. כדוגמא ניתן להסתכל על ג´ו ג´יטסו ברזילאי, שהיום כבר ניתן להתייחס אליו כשיטה בפני עצמה. משפחת גרייסי יצרה שיטה שמשלבת עבודה של איגרוף תאילנדי וקלאסי ביחד עם הפלות והרבה מאוד עבודת קרקע של ג´ודו וג´ו ג´יטסו. בין השאר הדבר התפתח כתוצאה מהעובדה שהם כל הזמן נלחמים בזירות של תחרויות כמו NHB למיניהן. תנאי הזירה יצרו צרכים מסויימים ויצרו הכלאות שונות. גם בארץ, ב"הישרדות", מדגישים תחרותיות והרבה מאוד קרבות אחד על אחד. נראה לי שהלחימה הספורטיבית בתנאי הזירה המסויימים האלו יצרה את השילובים האלה. אני לא בטוח שזה כל כך רע. זה מתאים לתנאים מסויימים ולאנשים מסויימים, זה הכל.

 

[התגוננותרחוב]

שלום אמיר

ראשית אנצל את הפתיחה לברך על אימון הפורום הראשון ולאמר כל הכבוד על הארגון והיוזמה והכי חשוב כן ירבו יוזמות ברוכות שכאלה . שנית ולמאמרך , גם אני " לצערי " חטאתי בכך שלמדתי ברבות השנים במספר רב של תחומים ובחלקם אף הוכשרתי כבעל חגורה שחורה כמדריך או מאמן רשמי (כזאת או אחרת ) . ידועה לי התפיסה הרווחת כי על תלמיד לדבוק בשיטה אחת לאורך שנים אך לצערי הדבר הנ"ל נוגד מאוד לפחות את תפיסתי אני כמאמן וכמתאמן . הדבר החשוב ביותר שיכולתי להנחיל לתלמידיי ( ותסלח לי באם ישמע הדבר כהתנשאות הם רבים " טפו טפו " ) הוא השאיפה לדעת , להכיר ולהתנסות עד כמה שניתן במגוון רב יותר של תחומים . הן לשם הצורך לדעת ולהכיר את שיטות הלחימה השונות , להכיר את דרכי החשיבה השונות , הגישה והאסטרגיה הקרבית אשר משתנים משיטה לשיטה ומאסכולה לאסכולה ואף ממאמן למאמן . אני סבור כי כאשר אתה שולט במגוון רחב של תחומים אתה לומד להכיר את התחום הראשי והספציפי שלך טוב יותר , את הנקודות החלשות ואת הנקודות החיוביות בכל שתעשה . רק כדי להדגיש את שאמרתי בין תלמידיי ניתן למצוא כאלה שבתקופת האימונים הצליחו להגיע להכשרה במספר תחומים וחלקם אף בעלי דרגות בכירות במספר מגוון של שיטות לחימה ( דאני 1 - 4 ) ע"פ עניות דעתי את חלקם אתה אף מכיר . עכשיו לעצם העניין ! רבים המאמנים הישראלים אשר התמחו במספר שיטות לחימה או אומנויות לחימה ע"פ תפיסתם של חלק מבאי הפורום כאן(מה לעשות האופי הישראלי הרוצה הכל) . חלקם הלא מבוטל לפחות הבכירים בעלי דרגות בכירות במגוון שיטות שונות . רובם של מאמנים אלה אשר יסדו או יותר נכון לאמר פיתחו אסכולה או צורת אימון חדשה עשו זאת מתוך הבנה או מתוך צורך להתאים את צורת האימון והשיטות השונות לצרכים ולאופי שלנו כישראלים . באחד המאמרים אמר דוד כפרי ( שאת מאמריו אני מעריך מאוד ) שלנו הישראלים יש התנהגות חוצפה ... למרות שהדבר נאמר בהקשר אחר , אך הוא מדוייק להפליא גם לנושא המדובר כאן . רובנו ויסלחו לי המאמנים או התלמידים אשר הדגש המושם באימוניהם או בשיטתם מושם על שמירת המסורת והדגשים המאפיינים את ארצות ועמי המזרח הרחוק , לצערי אנו חיים באזור ובעלי מנטליות שונה מאוד . האופי , צורת החיים ואפילו ואולי זה הדבר העיקרי מבנה הגוף , צורת החשיבה וכו´ ... שונים בתכלית השינויי , לפיכך וע"פ הבנתי זה מה שיצר את הצורך באימוץ ופיתוח שיטות לחימה ודרכי גישה שונים לאימונים .עלינו לקחת את הטוב שבכל ולהתאימו לנו במיוחד כמאמנים ולתלמידים בפרט . מאמן טוב , הוא מאמן אשר יוכל ללמד את חניכיו תוך שימת דגש על השוני ועל הגישות השונות ע"מ שיוכל להכשיר את תלמידו כיאות ( ע"פ המטרה ) . בשנות חיי יצא לי למזלי הטוב ללמוד אצל מאמנים ישראלים אשר פיתחו שיטות ,וכאן יותר לי לשבח את המאמנים הישראלים אשר פיתחו שיטות לחימה ישראליות ( לפחות אצל שניים מהם אלי אביכזר קמ"י ודניס הנובר הישרדות ) , הידע , העוצמה , צורת החשיבה וכמובן אופי האימונים לא נפלו ויותר לי לאמר אף עלו על מרבית המאמנים " היפנים " או " הקוריאנים " שעימם למדתי . מעבר לכך אמיר , רבים ממפתחי השיטות או האסכולות הישראליות הגיעו לכך לאחר שנוצר צורך " אצל הלקוחות " אנו האזרחים וכמובן מתוך הבנה עמוקה כי זה מה שאנו צריכים ע"פ רמת הבנתם שלהם . והאמן לי אני מברך אותם על כך . אינני יודע מדוע רק כאן בישראל הגישה לכך היא שלילית ולא מבינה " מה ישראלי מפתח שיטה , זה בטח זבל " !!!!! למה יפני יכול ? למה אמריקאי יכול ? האם הקרב מגע הישראלי לא הוכיח את עצמו בכל רחבי העולם ? מנסיוני בעבר בשיטה זו אני יכול לבשר כי רבים המדינות אשר זימנו את מאמני הקרב מגע הישראלי ללמד בארצם כולל סוכנויות הביון בארה"ב ולפחות ע"פ ידיעתי רבים מהם במיוחד זימנו את מר אביכזר אלי ( מי שלימים היה ראש מדור קרב מגע בצה"ל ) . בעולם מתייחסים לכך בכבוד והערכה , יהיה נחמד אם גם כאן יעשו זאת . רק לייתן דוגמא נוספת , באליפות העולם בפאנקרטיון , קרבות חופשיים בהם מתחרים לוחמים משיטות שונות ( החל בגו´דו , היאבקות , טאיבוקס , גוגיטסו קראטה , לוחמים בזירות כמו "אולטימט פייטינג " אלופי עולם בתחומם ועוד.. ) מתוך שמונה ישראלים זכינו בשלושה מקומות ראשונים , שלושה שניים ושני שלישי. הישג מכובד לכל הדעות גם בין הטובים שבין המאמנים והלוחמים שנכחו באליפות . חלקם של אלופי העולם הישראליים בתחרות זו היו תלמידי שיטות ואסכולות אשר פותחו בישראל !!! יודע ידידי , ישנם שיטות כל כך רבות המגיעות מיפן או מארצות המזרח הרחוק האחרות , אשר אנו לומדים אותם כיום ומי שיודע את השתלשלות העניינים ואת הצורה בה התפתחו השיטות לבטח יעלה חיוך על שפתיו . רק משיטת שוטוקאן היפנית ישנם כיום כעשרה אסכולות וגופים שונים אשר התפצלו רק מכורח הנסיבות ( ויכוחים פוליטיים מאוד לא ענייניים בין מאמני השיטה הבכירים ) . הדוגמאות לכך רבות לאין ספור ( קיוקושינקאי האגדית , התפצלה מאותן סיבות של יורש וכו´.. ואני משער שבשיטות הסיניות הדבר לא שונה ) . מדוע את שיטות אלה מקבלים כולם ? האם מה שמותר לאחד לשני אסור ? שיטה או אסכולה אמיר בוחנים ע"פ : הישגים , כמות תלמידים בכירים או בכלל כמות תלמידים , מספר סניפים פועלים ועוד כאלה סעיפים נוספים . לבסוף ואחזור שוב על דבריי מהפתיחה , סבורתני כי טוב יעשה התלמיד (במידה והוא הכן בכיר בתחומו ולפחות דרגת שחורה בכירה ) אם יקבל גם מעט הבנה והכרה בתחומים אחרים ואפילו במידת האפשר להגיע למידה בה ישלוט בשיטה הנוספת ברמה גבוהה או סבירה , כל זאת מבלי לפגוע בשיטת האם שלו , כמובן מלבד המקרה בו יתאהב בשיטה אחרת אותה למד , אך אם לכך הגיע אז שיתברך כי לאחר שנים והישגים מצא את מקומו הטבעי במקום אחר וגם זה קורה . כמאמן לאמר את האמת תלמיד בכיר שיגיע לרמה גבוהה של דרגת דאן 3 - ומעלה שיעזוב את השיטה יקרה הדבר מאחת משתי הסיבות או שהמאמן היה כל כך לא טוב , או שהמאמן השני היה כל כך טוב עד שגרם לעזיבה !!!! ( אני חושב שגם אתה התחלת לעשות כך לא ? בהצלחה , לא לעזוב אלה לשלב שיטה נוספת לשם הידע הכללי ) בכל אופן ידידי אינני רואה את ההבדל בכך שישראלי המפתח שיטה או אסכולה , או צורת עבודה שונה המשלבת תחומים המשלבים ומגיעים לידי מקשה אחת יעשה זאת ויגיע לרמה סבירה כפי שאינני רואה זאת כשאחרים עושים זאת ובתנאי שיצליחו בכך ויקלעו למטרה שלשמה פיתחו את השיטה . כפי שאתה מבין ידידי ממילותיי גם אני חטאתי בכך עם שיטה הנקראת "התגוננות רחוב " ( ולא כאן המקום לפרט לגביה ) המשלבת את האומנות והספורט עם ההגנה העצמית . נ.ב: אולי אחד השילובים היותר מוצלחים כיום היא " לחימה משולבת" המשלבת קראטה קלאסי אומנותי עם תאי בוקס ברמה גבוהה !!! האם יש רע בכך ? האם להישגיהם ברמה הבינלאומית אין חשיבות ? חומר למחשבה ממני

 

[aiki-freak]

להשגים ברמה הבין לאומית

באמת אין חשיבות, לפחות בעיניי...ממתי אומנות לחימה זה ספורט??? מה אנחנו מתחרים על מדליות? על מקומות? מדליה תעניק לך שקט נפשי? גביע ייתן לך בריאות? אליפות תעזור לך למתן את האגו? להיות מאושר? להגן על עצמך? בעיניי יש חשיבות רק להשגים ברמה האישית! לתחרות על מדליות אין דבר וחצי דבר עם האומנויות המסורתיות... באומנות הלחימה המזרחית ישנם תכנים רבים מעבר להישגים בתחרות...ותתפלא ישנם כאלו שתכנים אלו חשובים להם יותר מלהיות מקום ראשון באליפות פתח תקווה לגילאי 6-17. מי שמזלזל במסורת הזו למעשה מזלזל בתכנים הללו ובמידה רבה אף במוריו ובמוריהם שעמלו קשה לשמר את התכנים הללו ואת המסורת הזו כמסורת חיה! לומר שהישראלים הם "חוצפנים" חסרי סבלנות ולכן אפשר לדלל חומר לערבל אותו ולהתייחס בזלזול או חוסר עניין לתכנים המעמיקים של האומנות המזרחית המסורתית זו התנשאות נוראה בעיניי. כמדריכים לאומנות מסורתית עלינו לעשות כל מאמץ לשפר את המצב הקיים ולא להכנע לתכתיבים אופנתיים! זה שאתה לוקח "את הטוב בכל שיטה" (וזה בכלל בעייתי כי כדי להבין באמת מה הטוב שבשיטה מצריך שנים ארוכות! של למידה אינטנסיבית ומסורה...הלא הרבה דברים שנראים בתחילה לא מעשיים מתבררים אחרי שנים רבות כמעשיים ביותר!!!!) זה אולי טוב לך אישית ומתאים לגופך הספציפי ומצבך הפסיכולוגי...אבל מי קבע שזה יתאים גם לתלמידייך שאולי מחפשים תערובת אחרת? תערובת משל עצמם? האם אין להם זכות לפתח את התמהיל האישי שלהם? (וזאת כמובן רק אחרי למידה עמוקה של הידע שכבר קיים!!!)? כמובן שזה מועיל לראות שיטות אחרות ולחקור לעומק ( חשבתי הרי שלזה נועד אימון הפורום...) אבל לא על חשבון התכנים החשובים כל כך שיש למזרח להציע ואחד מהתכנים הללו הוא למידה לעומק! התמסרות טוטאלית. ריקון עצמך מידע והפיכה ל" כוס ריקה". לפתח יכולת לקבל ולספוג. אומנות לחימה אמיתית בעיניי זו עיסקת חבילה! להוציא מהאומנות את התכנים הבריאותיים או הפילוסופיים, הספיריטואליים או הפרקטיים זה פספוס! נורא חבל לי לראות אנשים שמצמצמים אומנות שלמה רק ל"בריאות" או רק ל"לחימה". זה חבל. זה יגרום לאומנות המסורתית להתפוגג אט אט ויחד עימה כל תכניה הנוספים. המצב עלול להפוך ל"סופרמרקט"...ולהכנס לסופרמרקט רק כדי לקנות מסטיק זה קצת להחמיץ משהו.

 

[aiki-freak]

ואגב...

דאנים 1-4 הם לא דרגות בכירות! דאן 1 זו דרגה בכירה??? ממתי?? דאן אחד מכיר לעומק את כל מה שיש לאומנות להציע? הוא מסוגל לבצע הכל באופן מושלם? ישנם כאלו שיאמרו (ואני ביניהם) שדאן 1 ואפילו דאן 4 אלו דרגות של מתחילים!!!

 

[התגוננותרחוב]

לתחרות ...

לתחרויות הקרביות , מעלות משל עצמן . כמובן בהתאם לאופי האסכולה הנלמדת . כמובן שתחרויות לפחות בתחומינו אנו אינן מתאימות לכל אחד מהתלמידים ולפיכך לא כל תלמיד ישאף או ירצה כלל להשתתף בהם אך בל נמעיט בערכן של התחרויות והתרומה שהן מעניקות לתלמיד / ספורטאי / לוחם ולהלן מספר תרומות : 1. אולי החשובה שבהן , התלמיד עובד/ מתאמן ומשקיע מאוד לקראת התחרות ע"מ להיות במיטבו דבר המשפר את יכולותיו . בהתאם לכמות ורמת התחרויות ישקיע התלמיד את מירצו ואימוניו . 2. במידה והתחרויות דורשות מהתלמיד לשלוט במגוון רחב של תחומים יתאמן התלמיד וינסה לשפר את יכולותיו אלה על כל מרכיבי הלחימה ( ידיים , רגליים , היאבקות/גו´דו וכו´.. ) . 3. המעמד מול יריב לתחרות , קהל וכו´.. ישפר את יכולתו ולו במעט להתמודד עם מצב הלחץ , להירגע , להיות ברמת ריכוז ודריכות גבוהים מאוד וכו´... 4. זהוא מצב המאפשר לחלקם של התלמידים לפחות במידה חלקית להביא את הידע הנרכש לידי ניסיון ולא רק בצד הטכני באימון עם חבר המתאים את תגובותיו לדרישות המאמן / תלמיד ובכך גורם לו לבצע פעולה ולהאמין כי היא פועלת מבלי להיווכח בכך במציאות . אני יודע שזה לא פופולארי אך אני חסיד של " מבחן התוצאה " ולצערי תוצאה קשה שתושג באימון היות ושננו משתפים פעולה כבמופע ( במיוחד למאמנים השמים דגש לנושא ההתמודדות במצבי סכנה / הגנה עצמית ולא רק מול אקדח או תותח כפי שכבר הזכרת כאן בעבר). 5. מעבר לכל הנ"ל וישנם עוד רבים אינני מכיר ( כמעט ) כיום שיטה או אסכולה אשר אינה מיישמת את התחרויות לשם כך. שוב כמעט כל השיטות מלבד מעטות ומסורתיות ביותר מקיימות או משתתפות בתחרויות כאלה או אחרות , בארץ ובעולם . 6. לכל אדם או כמעט לכולם ( מעטים הם יחידי הסגולה ...) במיוחד לאנשי המערב הנטייה לבחון את ההישגים ולפחות לחלקם תחרויות הן כלי מדיד עד כמה שניתן בתחומם ( ואין הכוונה כאן כי תלמיד שניצח הוא באמת הטוב ביותר בארץ או בעולם , הוא אלוף על הזירה ומול האנשים שעימם התחרה ) . 7. לבסוף וכאן אולי אני ניכנס לנושא שראיתי כי הוא אינו פופולארי , נושא השיווק רוב השיטות / אומנויות הלחימה המפותחות ביותר כיום בעולם הינן שיטות ואסכולות תחרותיות לדוגמאת הגו´דו , הטאקוונדו , הטאיבוקס וכו´.. שיטות אלה מפותחות מאוד ברחבי העולם מהבחינה הכמותית והאיכותית גם יחד . הן משתפרות ומשתבחות עם השנים והכיוון רק הולך קדימה עם הזמן . לפיכך ידידי , נכון לכל דבר החסרונות שלו אך עלינו לבחון את ההישגים בכל תחום גם ע"פ התרומה הכוללת וכפי שכבר מניתי הן לא מעטות . לכן בל נשלול על הסף ובאופן גורף את עניין התחרויות. נ.ב : לא מזמן ראיתי באחד מהתוכניות בערוץ ה"דיסקברי ", תוכנית אשר התייחסה לנושא התחרויות . בתוכנית זו הגיעו מספר לוחמים " מהשורה הראשונה ממקדש שאולין בסין " לסדרת תחרויות בתאילנד בהם היה מותר למתחרים הכל כולל הכל , קביעת החוקים ניתנה ללוחמי השאולין . כל לוחמי השאולין שוב ע"פ אותה תוכנית הפסידו בקרב ללוחמים התאילנדים ולא כי רמתם היתה נמוכה או לא ראויה ח"ו ( אני מש מצטט את שנאמר ע"י יוצרי הסדרה ) אלה מפני שכל התרגול שנעשה ע"י לוחמי השאולין היה טכני והתבצע במסגרת המנזר בסין. לעומתם הלוחמים התאילנדים ( טאי בוקס ) מאז יומם הראשון "ספגו " ועבדו על "חיי" השתתפו בתחרויות בהם נתנו וספגו מכות , זה מה שעשה את ההבדל ע"פ אותה תוכנית ואותו תחקיר . שוב ושלא ישתמע מדבריי ח"ו זלזול כזה או אחר אבל לתחרויות יש יתרון מסויים ובל נמעיט מערכו ( ואפילו קלוש שבקלושים ורק ברמה הפסיכולוגית ) . ממני

 

[התגוננותרחוב]

כאשר אתה דאן 1 או 4

בשיטות נוספות זה לפחות מקנה לך ידע בסיסי בתחומים נוספים ולכך היתה הכוונה . נכון על מנת לשלוט ב " שיטת האם " שלך עליך לבחון אותה ולהתמיד בה לאורך שנים , כדי להכיר שיטות אחרות האמן לי דאן 1 - 4 זה מספיק . ממני

 

[התגוננותרחוב]

מה שמחזיר אותנו שוב

לויכוח הקודם , מהיא אומנות לחימה ? אז נכון לתחרויות הספורטיביות לא תמיד ישנה חשיבות רבה , אך האם להגדיר לתלמיד ( כפי שנעשה הדבר ברבות מאומנויות הלחימה ) כי : " האגרוף שלנו הורג " , או הטכניקה הזאת מסוגלת להמית , בריח או תפיסה כזאת או אחרת האם לא ראוי שתלמד מעבר " לשיתוף הפעולה בין תלמידי המכון " אבל זהוא דיון אחר ולא רלוונטי לפחות לא לעת עתה . שנית למסורת ישנה חשיבות , אך זהוא דיון פילוסופי אשר משקף את תפיסתו של כל תלמיד את השיטה כראות עיניו לפחות הבכירים שבינהם , האם לא ראוי שכפי שאנו עושים בתחומים אחרים כך גם כאן לפילוסופיה ולתהבנה המעמיקה לפחות בין הבכירים תינתן חופש או לפחות היכולת לחדש ? במאמרך הקודמים דיברת על התחדשות " המאה העשרים " בכל הנוגע ליכולת להתגוננן במצבי סכנה . האם לא כך הוא גם בדברים אחרים ? האם דברים שמבחינה מדעית ידועים לנו היום ( היכולת והכושר הגופני ופיתוחם על כל מרכיביהם לדוגמא ) האם לכך אין משמעות בהתפתחות ה"תורה " . האם בשם המסורת נקבע את היכולת והרצון להתחדש וללכת קדימה ? ולבסוף , נכון רבים עמלו קשה שנים רבות , אך הם אנו כמורים או כתלמידים לא אמורים ללמוד מנסיונם , לפתח להתמיד ולבסוף לקצר זמנים . אין הכוונה כאן לזלזול ח"ו אך אם לפני מאות שנים לאחד לקח שנים להבין כי כדור הארץ עגול ומסתובב סביב השמש כך גם לנו רק לשם הלמידה ? האם לא יספיקו לנו חמש דקות של הדגמה טובה עם הסבר מפורט ע"מ להסביר זאת לכל ילד בגן ? זוהיא גדולתו של האדם , ללמוד ולהפנים את הישן כדי להתחדש ולרוץ קדימה . לא יעזור לנו באם נשמור על המסורת רק לשם המסורת מבלי להבין את המסר ואת יכולת ההתחדשות . והדבר נכון לגבי כל מסורת , דת וכו´.. המקובעים כפי שנעשה הדבר בדתות מסורתיות . חייבים להתאים את המסורת " והאמונה " לתקופה , לפחות כך אני סובר . ולסופו של עניין , נכון צודק אתה , באמרך כי עלינו להעניק לתלמיד את ההזדמנות להתאים את הנלמד ליכולותיו הוא , אך האם לא נפגע בכך כאשר נלמדו תחום אחד ? האם לא נכון ללמד תלמיד את עבודת הרגליים בעיטות הגנות בהתאם ליכולותיו ? האם לא נכון לשפר את יכולת ההתקפה וההגנה שלו בעזרת הידיים ע"מ שיוכל להתאימה ליכולותיו הוא ? האם לא נכון לשפר באותה מידה גם את יכולתו בתחום ההיאבקות/ גו´דו בהתאם ליכולותיו ? האם השיטות המסורתיותץ נוגעות בכל זה ? האם בקראטה המסורתי ניתן לתלמיד מגוון האפשרויות " כפי שינתן לו בסופרמרקט " לצערי ע"פ ראות עיניך בסופרמרקט קונים " מסטיק " ע"פ הבנתי בסופרמרקט שלנו כמאמנים יש וחייב להיות " מגוון מוצרים " שיתאים לכל " לקוח/מתאמן " . לפחות כך אמרת אבל לא הבנתי כיצד אתה מיישםפ זאת ע"פ תפיסתך ? ממני

 

[החתול.]

אומנות לחימה או ספורט ../images/Emo54.gif

כל הלומד אמנות לחימה, וממוקד בשיטה קלאסית (סינית,אוקינאוית או יפנית) מבין ויודע כי ברמות הבכירות הוא עוסק בכל מרכיבי הקרב: שימוש בכל איברי הגוף, עבודת קרקע, ידיים חשופות מול נשק, נשק מול נשק ועוד ועוד.... הבעייה שמעטים המורים שיש להם ידע נגיש לכל עומק תכני שיטתם ומעטים גם החניכים להם הסבלנות להמשיך וללמוד ולהגיע לעומק הדברים. המנוסים באמנויות לחימה השונות אמורים להבין שהבסיס החשיבתי, העקרונות, המטרות הם די זהים, הכלים\הדרכים וההדגשים בהם משתמשים הם המבדילים. ספורט הישגי, אין לו דבר עם אמנות לחימה, ספורט מעצם היותו ספורט פועל במסגרת מוסכמת כזו או אחרת, אמן לחימה אין לו שום הגבלה או מסגרת. לגבי יצירת מיקס כזה או אחר ממספר שיטות - זה פשוט לקחת החומרים הקיימים ו"לבחשש" לפי טעמו של ה"בר מן המבחשש". אין אלו אמנויות לחימה, אלה במקרה הטוב דרכי לחימה אפשריים, הם לרוב נוצרו מהפשטה של ידע בסיסי, שנותן פיתרון מקומי נקודתי כזה או אחר. אני בהחלט מסכים איתך, וכך הבאתי דעתי במקום אחר בפורום, כי עם הצלחה אי אפשר להתווכח, רק אציין, שאין זה אומר על השיטות והמורים המוצלחים שהיזכרת, שהנם אמני לחימה, הם בהחלט מיצרים מוצר נדרש, מיידי וקל להגשמה שהציבור הרחב אוהב וקונה. אמנות לחימה, זה דבר מאד דורשני, שלא כולם רוצים להשקיע בו לעומק ולאורך שנים. אגב ההגדרה המקובלת של אמנויות לחימה בספרות: כל דרך שיש בה קיהון (יסוד) - קאטה\טאו - וקרב ומרכיבים אלו מבוצעים ומתורגלים על פי אסטרטגיה ופילוסופיה. לדעתי אין בכלל בעיה עם השיטות או הגישות השונות, המשתנה הקובע הנו עומק הידע של המורה וטעמו הסוביקטיבי של התלמיד.

 

[התגוננותרחוב]

ראשית , רבים מהמאמנים

הישראליים אשר פיתחו שיטה הינם מאמנים בכירים בעלי ותק וניסיון רב שנים באימונים והדרכה , לפחות רובם . שנית , נכון כל אימון דורש תרגול והתמדה לאורך שנים רק שהדגשים בין השיטות נעשים במיקודים שונים . לדוגמא בקרב מגע הישראלי ( קמ"י ) ישנו שילוב מדהים בין הפרקטי והמעשי ( הפשוט והמהיר ) לבין התרגולות המורכבות יותר ואפילו תרגולות שנלקחו מהאייקידו . לבסוף , כן אני מסכים איתך כי עם השנים בשיטות לחימה מסויימות מושם הדגש עם השנים ( והן רבות מאוד ) על שילוב תחומים נוספים , עבודה בידיים חשופות וגם עם ומול נשק כזה או אחר . אך כאן ואני באמת שואל מתוך כוונה כנה וישרה , האם לפחות כאן כאשר מגיע תלמיד ללמוד ואפילו הגנה עצמית ( כהגדרתו ) אין צורך להקנות לו יכולת טכנית וקרבית שיאפשרו לו ואפילו בידיים חשופות להמודד בהצלחה עם מצבי סכנה , כאשר עם הזמן והשנים יושם דגש גם על הצדדים הנוספים כגון : טכניקה מורכבת , דיוק , עוצמה , מהירות וכמובן גם הספקטים נוספים כמו פילוסופיה וכו´... המטרה בסופו של דבר אצל כולם הינה מטרה אחידה , הדרך והדגשים שונים . בסופו של דבר הרי כל תלמיד שיתמיד לאורך שנים יגיע לכדי יכולת טכנית וקרבית כאחד ברמה גבוהה ביותר . לגבי עומק הידע של המאמן אין ולא היה ויכוח לפחות לא מבחינתי , מאמן ראוי שיהיה בעל ידע מעמיק ורחב בתחומו וייטב גם אם יהיה בעל ידע בסיסי (גם בתחומים נוספים ) לשם העמקה ויכולת להשוות וליישם את תוכן עבודתו מול תחומים אחרים . רק שאלה קטנה לסיום , האם אותו מאבטח / לוחם אשר מיישם את שלמד במהלך חצי שנת אימונים (או יותר) אינטנסיביים ( צבא וכו´... ) נופל ביכולתו לפחות בתחום הלחימה מזה הלומד שנים ? ( אצלו נמדדת ההצלחה ע"פ התוצאה הצלחה / כישלון ) . אינני סבור כך רק שאצלו מושם הדגש על מרכיבים אחרים בהכשרתו . ממני

 

[התגוננותרחוב]

רק לשם ההגינות

אני מכיר רבים ממאמני הקרב מגע הישראלי למשל אשר עוסקים שנים רבות בתחום הנ"ל אשר מפתחים יכולת טכנית וקרבית ברמה גבוהה וכמובן ע"פ הבנתם וגם ע"פ טעמי משלבים את המרכיבים השונים אותם אתה מציג : טכניקה , אסטרטגיה , טקטיקה וגם האמן לי הרבה פילוסופיה . רק שאלו מיושמים ע"פ הבנתם וצורת עבודתם ולעיתים היא שונה ומאוד מצורת עבודתו של מי מבין המאמנים העוסקים בגישה אשר הגיעה מהמזרח הרחוק . לעניות דעתי אין הדבר מוריד או מעלה ממי מהשיטות הנ"ל . ממני

 

[mapopo]

לחימה משולבת קראטה אגרוף תאילנדי ../images/Emo75.gif

שלום לכולם, קראתי בעיון רב את מה שכולכם כאן רשמתם בנושא ולהלן תגובתי: 1. כמי שמתאמן בלחימה משולבת (קראטה קלאסי + אגרוף תאילנדי) ברצוני לומר למכובדים כאן ששילוב (לפחות מה שאני לומד) זה דבר נהדר!!, כהוכחה לוחמי לחימה משולבת יודעים ברמתם הגבוהה וביכולת לתת מענה לכל מצב ברחוב, אם הוא מצב של לחימה בקרקע, או בקראטה קלאסי, או אגרוף תאילנדי. הניצחונות בתחרויות, האלופים שקיימים ומיצגים את הארץ בכבוד כמו איתי פרנסיס הם דוגמה מוכחת לשילוב מצליח. 2. אין מצב של בלבול של שיטות משום שהלימוד נעשה בהדרגה, ולבחינות של חגורות צריך לדעת נושאי לחימה מסויימים, ככל שהדרגה עולה כך הבחינות והרמה שנדרשת מן הלוחם יותר גבוהות, כגון הפגנת קאטה יותר חדה וכודמה.. 3. ידוע לכל לוחם של לחימה משולבת שמה שנשאר בסוף לאחר שנים רבות של אימונים זה הקראטה, משום שהקרטה הוא הרבה יותר מורכב מאגרוף תאילנדי, כאשר אגרוף תאילנדי בנוי על מספר תנועות מצומצם - לכן לוחם של לחימה משולבת נדרש להפגין רמת קראטה שלא מביישת אומן לחימה בשוטוקאן לדוגמה.. 4. אני מזמין את כולם לבוא לאחד המועדונים של לחימה משולבת ולהתרשם בעמכם מהחוכמה של שיטה זו. לפרטים WWW.CMA.CO.IL

 

[amir_aikido]

מנסה להבין

mapopo לא הבנתי מדבריך כמה דברים: האם דרך הלימוד מבצעת הפרדה בין החומר השייך לקראטה לחומר השייך לאגרוף תאילנדי ? אם יש הפרדה, באיזו רמה היא מבוצעת (בתוך שיעור, שיעורים שמוקדשים לנושאים)? איך מגיעה לוחמת קרקע לקראטה ולאגרוף תאילנדי ? עד כה שאני יודע, זה לא פרק לימוד באף אחת משתי האמנויות הללו ... כתבת: "ידוע לכל לוחם של לחימה משולבת שמה שנשאר בסוף לאחר שנים רבות של אימונים זה הקראטה, משום שהקרטה הוא הרבה יותר מורכב מאגרוף תאילנדי, כאשר אגרוף תאילנדי בנוי על מספר תנועות מצומצם" - אם כך, משתמע מדבריך אתה, שהקראטה הוא הטוב יותר בשילוב, זו דעתך ? ואם כן אז למה ללמוד גם אגרוף תאילנדי ? לא יהיה עדיף להתמקד מלכתחילה בלימוד הרמה הגבוהה יותר (ושוב, לפי המשתמע מדבריך, אני לא יכל להשוות בין אמנויות שאני לא לומד ! ) ? ועוד דבר אחד קטן, אני מניח שבמשפט "לוחמי לחימה משולבת יודעים ברמתם הגבוהה וביכולת לתת מענה לכל מצב ברחוב" התכוונת למילה "ידועים" ולא "יודעים". ואני שואל, ידועים למי? מה המשמעות של זה? לדעתי חשוב רק שאתה תדע שיש לך רמה גבוהה, לא צריך שאחרים ידעו. בהצלחה, ותמשיך להנות מהאימונים, לפי עוצמת הלויאליות אני משוכנע שאתה מאוד נהנה. אמיר

 

[amir_aikido]

בבקשה להפריד

אני מבקש להפריד בין מספר נושאים שונים עליהם כתבת, כיוון שחלקם לא קשורים בעיני לנושא השאלה שלי: 1. הצורך של תלמיד ללמוד כמה שיטות לחימה ומכמה מורים. אני מאוד מסכים עם זה ורואה בגישה זו גם את דרכי וכתבתי את זה במפורש. אני באמת חושב שאמן לחימה רציני צריך ללמוד מכמה מורים ולבדוק כמה שיותר גישות שונות ללחימה. לא רק רך אלא גם קשה, גם פנימי וגם חיצוני, גם גישות תחרותיות וגם גישות ללא תחרות, מגע מלא/חלקי/ללא מגע, סיני / יפני / תאילנדי / קוריאני / פיליפיני / מערבי ... מורים שמסבירים יותר ומורים שמשאירים לתלמיד להבין לבד... זה חלק מתהליך ההתפתחות האישי, לגלות שיש הרבה גישות וזוויות להסתכל על מצב הלחימה, ושבכל אחת מהן יש אמת וצדק, ומכאן להבין לחוש ולמצוא את הגישה שהכי נכונה לאותו אמן מתוך ידיעה ולא מתוך בורות והנעלות. 2. שיטות המתפצלות מסיבות סתמיות אני לא רואה קשרבין הנושא הזה לנושא הדיון. במקרים הללו מדובר על מורה שפותח זרם חדש לאותה השיטה בד"כ. ובד"כ מדובר על מורה או מורים מאוד בכירים (דאני 8 וכו´), כך שלמרות שהסיבה לפיצול יכולה להיות מאוד אגוצנטרית וילדותית, היא לא משפיעה על איכות הלימוד של אותו המורה או הזרם שלו. בכל מקרה, גם כשמאמן ישראלי עוזב את הארגון של שיטתו ומקים ארגון חדש, זו לא הקמה של שיטה חדשה, רק מתן שם חדש לזרם בתוך אמנות לחימה קיימת. 3. תלמידים בכירים שעוזבים לדעתי זה מאוד עצוב כשתלמיד שהגיע לותק משמעותי עוזב את ביה"ס ממנו קיבל הרבה. קשה לי להבין תלמיד שהגיע לדאן 3 ופתאום המאמן כבר לא טוב, אני יכול לקבל מציאה של מאמן אחר שיותר מתאים לו באותו שלב. ולכן, אישית הייתי מצפה שינסה למצוא דרך לשלב, ללמוד בעיקר במקום החדש אבל להגיע לפעמים ל"בית הישן" ולו כדי לת כבוד למורה שממנו למד הרבה. אני יודע שבמציאות היומ-יומית זה לא קל, אבל זה האידיאל לטעמי ונשאר רק לשאוף אליו. 4. הנושא שאני העלתי - מורים ישראלים המפתחים שיטה חדשה - ההמשך בנוגע אליו. כמו שכתבתי בהתחלה, אני לא רוצה להוריד את קרנם של איזה שהם מורים בעיני משהו, גם לביטוי "לחימה משולבת" אני התייחסתי במובנו המילולי ולא כשם מותג של שיטה ספצפית בעקר שראיתי פרסומות של מועדונים בהם לחימה משולבת כוללת אמנויות אחרות (עם ג´ודו או אייקידו או ג´ו-ג´טסו או קרב-מגע בנוסף או במקום הקראטה והאגרוף התאילנדי), כך שהנחתי שאני יכול להתייחס באופן המילולי. אני רק מנסה להבין מעט יותר על הגישה של המצאת אמנות לחימה עצמאית ע"י מורה שלמד כמה אמנויות. האם לדעתך כל מדריך שלמד שתיים או שלוש אמנויות לחימה, זכותו לפתח וללמד אמנות לחימה חדשה ? או שיש קריטריונים מסוימים שראוי שיעמדו בהם ? (ברור שאין לנו יכולת לכפות קריטריונים) האם חשוב שלאמנות יש יעוד מקורי ייחודי ? ואתן דוגמא חיובית לדעתי, להבנתי "קרב המגע" פותחה במקור לשימוש כוחות צבא ומשטרה ע"י איימי זצ"ל. במסגרת זו האמנות ניסתה ללמד בסיס מסוים באופן מהיר, ומתוך הבנה מלכתחילה שבמסגרת השיטה עצמה המתאמן לא יגיע לרמה גבוהה. ולכן נשלחו התלמידים ללמוד אמנויות לחימה נוספות לפחות מהרגע בו קיבלו דאן 1. כך לפחות הסביר לי תלמיד של איימי בזמנו. אישית, אני לא רואה חשיבות להצלחה בהתחרויות. התחרות ספורטיבית היא מצב שמאוד לא דומה להגנה עצמית: יש חוקים, המתחרים שייכים למשקלים דומים (בד"כ), יש שופטים, לשני הצדדים אותה מוטיבציה בסיסית, שניהם בכושר דומה, שניהם מכירים אותה שיטה בד"כ ... כל זה לא מזלזל בערכה של תחרות כזאת כדרך ללימוד, כאתגר או כמבחן השוואתי. אבל היא לא מספקת מדד להשוואה בין שיטות. ולגבי תוכנית הטלביזיה שראית, על התחרות בין אגרוף תאילנדי לאמנות אחרת, אני מאמין שגם אני ראיתי אותה (בערוץ 8 נכון ?) והתוכנית התמקדה באגרוף התאילנדי, שכמובן הפך בה לאמנות הלחימה הכי יעילה, אותה רשת עשתה גם תכנית על אמנויות אחרות ובהן הן הפכו לבלתי מנוצחות. ולמיטב זכרוני הסיפור לא כלל את דרך קביעת החוקים של ההתחרות. ובכלל סיפורים שאמנים מהשיטה שלנו ניצחו/הביסו אמנים משיטה אחרת נפוצים כל-כך עד שהם חסרי ערך בעיני, בעקר אם אין להם תיעוד נפרד ואובייקטיבי. וגם אז זה מעיד רק על אותה התחרות באותם החוקים בין אותם מתמודדים ולא באופן כולל. שאלה נוספת, האם צריך להתייחס אחרת למי שמצהיר שהוא מלמד אמנות לחימה חדשה המשלבת ידע של אמנויות אחרות, לעומת מי שאומר שבשיעורים שלו הוא מלמד גם אמנות אחת וגם אחרת במשולב, בלי להגיד שהמדובר באמנות לחימה חדשה שלו ? דוקא אהבתי לקרוא את ההתיחסות שלך, בגלל שאתה פחות מסכים איתי. ואודה מאוד אם תתיחס ל- 3 השאלות שלי. אמיר

 

[mapopo]

לאמיר היקר שלום ../images/Emo13.gif

שמחתי לקבל תגובתך ולהלן התיחחסותי לשאלותך. לפי שאני מתחיל ד"ש חם חם לסנסאי שלמה דוד מורי ורבי שהייתי נער, אני התאמנתי אצלו מס´ שנים בהיותי נער גם קראטה וגם אייקידו, ואפילו ביקרתי אצלו לא מזמן באחד מימי השישי שהוא מאמן, יש לך מורה מדהים, חכם מאוד, בעל ידע רחב, מקצוען אמיתי, ונדיר למצוא אחד ברמתו. עכשיו לשאלותך: 1. שמתי לב שהרבה אנשים מזלזלים בעובדה שיש אומנות שמשלבת בן שתי תחומים, בטענה שלא ניתן לשלב בן שתי אומנויות ולהגיע לרמה מספקת, אני חושב שזלזול כזה נובע בד"כ מבורות וגם מחוסר מקצוענות וידע. ברור שבדרך הלימוד יש הפרדה בן שיעורים בקראטה ושיעורים באגרוף תאילנדי, שאנו מגיעים לאימון אנו מגיעים עם כל הציוד, שכולל גם ציוד של אגרוף תאילנדי, מזמנו שהייתי נער גם שלמה דוד עשה שיעורים באגרוף תאילנדי זה היה בימי שישי היה זה עמיתו איציק שאחרי אימון קראטה מסיבי היינו לובשים כפפות ומגנים ומבצעים מה שאיציק המאמן היה מלמד כי שלמה הבין את הצורך לתת מעבר למה שוהא מלמד. למעשה איציק הוא זה שנתן לי את האהבה הראשונית לעניין. 2. קראטה בלחימה משולבת הוא כמו כל קראטה בכל מועדון אחר: יש קראטות, קיון, איפונים( תרגילים ברמות שונות), חניכי לחימה משולבת מתחרים בקראטה בתחרויות שאתה מידי פעם גם רואה בערוץ 5 שהמאמן שלי מארגן אותם, ואף מנצחים. 3. אגרוף תאילנדי בלחימה משולבת - האימונים הם על טכניקות קרב, בעיטות, תרגילים עם בן זוג, עבודה על טיימינג, וכדומה. 4. לוחמת קרקע מלומדת בלחימה משולבת בכדי שלא נהיה מופתעים מיריב שיודע גודו או אייקידו שמפיל אותנו לריצפה ואז אנו משותקים, בן אדם יכול להיות לוחם דגול אבל אם הוא מופל לריצפה ולא יודע מה לעשות בריצפה, איך לחנוק, איך לצאת מאחיזות.. אז כמה שהוא גדול יש לו בעיה רצינית מאוד!! לכן אנו שמים דגש גם על ריצפה. גם שלמה דוד אני מאמין מידי פעם משלב לכם טכניקות קראטה באייקידו - מהסיבה שהוא לא רוצה שתשארו מופתעים לא?? 5. אמרתי שקראטה בסוף זה מה שנשאר ללוחם - וזה נכון אבל רק כאשר אתה כבר הופך למבוגר, כי למבוגר אין כל כך איך להתפתח לאחר שלמד שנים רק אגרוף תאילנדי, והוא נשאר תקוע... לכן אנו משלבים.. שלא תבין אגרוף תאילנדי זה דבר נהדר מאוד , ואני ממליץ בחום לאנשים להתנסות בעניין, ואני בטוח שרבים מהפורום כאן יופתעו כמה הם חשופים שהם עומדים מול לוחם באגרוף תאילנדי שאמרתי יודעים התכוונתי לומר ידועים- למי שבתחום של הקראטה מגע מלא/אגרוף תאילנדי מודע ומעריך את אנשי הלחימה משולבת. היחודיות שלנו שאנו לא מזלזלים באף אומן לחימה, ומכבדים כל אומן באשר הוא, הכל למען קידום אומניות הלחימה בארץ, הראיה לכך התחרויות שאנו מקיימים , וערוץ 5 שנותן את חסותו לאירועים שלנו.

 

[mapopo]

לאמיר תגובלה לנושא "בבקשה להפריד"

אמיר שוב שלום, 1. אני מסכים איתך ב 100 אחוזים לגבי צורך של תלמיד ללמוד עוד אומנות נוספת, שכן כל מי שמוסיף לו אומנות שהיא שונה ממה שהוא רגיל, מקבל פרספקטיבה אחרת על חסרונות של השיטה שלמד שנים, ואף על יתרונותיה... ועצם העובדה שהוא לומד אומנות אחרת מקנה לו את האפשרות להתעלות על החסרונות של השיטה שבה הוא לומד בזה שהוא מנצל את היתרונות של שיטתו החדשה. 2. אני לא כל כך מבין בכאלה שמפצלים את שיטתם ופותחים זרם חדש. מה שאני כן יודע כל עוד שזה נעשה בלימוד במתאים זאת אומרת להקנות לתלמיד לא רק את האומנות של הלחימה אלה גם ערכי התנהגות, מוסריות, וכודמה, אין כל פסול, וכמובן כל עוד שזה נעשה בטעם טוב וע"י אדם שבאמת ראוי לפתוח ולפתח אומנות חדשה. לאחר שלמד והתאמן שנים ארוכות ולא איזה חאפר.. 3. אני מסכים איתך שעצוב שתלמידים בורחים, יש לכל אחד סיבות משלו, אבל תלמידים בכירים שעוזבים צריכים לדעת שחורה שחורה זה לא סוף הדרך זאת רק ההתחלה, אומנם אלה ששחורה הגיעו לסוף הפרמידה אבל אם הם היו טורחים ומסתכלים למעלה הם היו רואים עוד הר יותר גבוה שניתן לטפס עליו באומנות שעזבו.. אבל אני משער שלכל אחד יש את סיבותיו וכל עוד שזה נעשה בצורה שהמאמן מודע לזה שאותו חניך עוזב ואת סיבותיו אני לא רואה כל פסול. תחרויות באות להעלות את רמת המתחרה, אני חושב יותר באופן פסיכולוגי ללא קשר באיזה אומנות הוא נמצא, כל מי שמתחרה ושמנצח בקרב מסיבות כאלה או אחרות, עצם העובדה שהוא מנצח נותנת לו לגיטמציה להמשיך להתאמן, יש כאלה שאם הם מפסידים הם מקבלים יותר לגטמציה להתאמן בגלל שהפסידו וגם זה יכול להיות הפוך אבל.. תחרות זה דבר חשוב מאוד, באגרוף תאילנדי תחרות היא ממש קרב למרות שיש כפפות, אם אתה מצליח להוריד יריב, אתה מרגיש שגם ברחוב תצליח להוריד יריב בנוקאוט. הביטחון שלך יעלה ותבין שאתה מסוגל גם ברחוב שצריך להכות כמו שצריך. לכן אני מאמין שתחרות זה דבר חשוב. שלך MAPOPO CMA.CO.IL

 

[amir_aikido]

רק רגע

אם הבנתי אותך נכון. אז ב"לחימה משולבת" אצלך, אתה פשוט לומד שתי אמנויות לחימה באותו המועדון. גם קראטה וגם אגרוף תאילנדי. כשיש הפרדה בין האומנויות. ואז, אין הרבה הבדל בין השיטה שלכם ובין הגישה שלי בה אני הולך ולומד עוד אמנות לחימה אצל מורה נוסף. אלא שאתם עושים זאת בצורה מאורגנת כמועדון ועם אותו המורה. אתם גם משלבים חומר "מחוץ לשיטה", כמו- האבקות קרקע, אבל זה נשמע כאילו החומר מאורגן כמעין "השתלמות נוספת". אם כך, אז תסלח לי, אבל הגישה שאתה מדגים שונה לגמרי מנושא השאלה שלי. אתה פשוט לומד כמה אמנויות מאותו מורה.אתה לא מדבר על מורה שמלמד אמנות משולבת אלא על לימוד של כמה אמנויות תחת אותה מסגרת אבל בנפרד. ממש כאילו !!! היית הולך לשלמה ולומד אצלו גם קראטה גם אייקידו וגם ג´ודו (וזאת כדוגמא בלבד). או כמו השילוב של לימוד כלים וידיים ריקות באייקידו, אלו שני קטעים שונים של השיעור, למרות שהם באים בסוף ללמד את אותו הדבר. האם הבנתי אותך נכון ??? להתראות אמיר נ.ב. אשמח למסור לשלמה ד"ש, רק שתאלץ לתת לי את שמך לשם כך (יש דוא"ל אם אתה מעדיף).

 

[mapopo]

לאמיר היקר

מה שניסיתי לומר הוא שאני לומד גם קראטה, וגם אגרוף תאילנדי כשיטה שפותחה במיוחד שנקראת "לחימה משולבת" - לא חושב שזה משנה אם אני עושה את זה במכון מוגדר אחד כפי שאני עושה את זה.. או כמוך... הולך למכון אחר ומתאמן אומנות אחרת... הרעיון של השיטה שהיא משלבת בן שני הגורמים : קראטה ואגרוף תאילנדי הכל בכדי לחפות על החיסרון של כל שיטה בנפרד... זה בהחלט דומה לאייקידו שאתם עושים חלק מהשיעור תרגילים בידים ריקות.. וחצי מהשיעור האחר עם כלים כגון מקל, חרב וכדומה..

שזאת אומנות אחרת שלעצמה... אתה מוזמן לפנות לאתר שלנו להתרשמות יותר ויזואלית WWW.CMA.CO.IL שלך MAPOPO