שיח ילדות

[s h o o s h a]

שיח ילדות

אתמול, כשהייתי בים, נקלעתי לגמרי במקרה לשיחה בין שתי ילדות בנות 8 לערך (שלא היה איכפת להן שאני שם). והתלבטתי אם לכתוב את ששמעתי כאן או בפורום אחר, אבל בסופו של דבר הריני כאן,גם, מביאה את תמצית הדברים. האחת דיברה והסבירה לחברתה מ"נפלאות" הגירושין. "לאבא שלי יש חברה. ואני יודעת שהיא רק חברה שלו ולא אמא שלי. ואני מאד אוהבת את אמא שלי אבל זה לא אומר שאין לי מקום בלב לאהוב גם את החברה שלו. ולאמא שלי יש חבר וזה אותו דבר. אבל אין לי ארבעה הורים כי זה לא יכול להיות ארבעה הורים לילד אחד. וחוץ מזה, אני רוצה שהחברה של אבא והחבר של אמא יאהבו אותי גם כי עכשיו אנחנו משפחה". "ומה יקרה אם הם יתחתנו?" שאלה השניה "הם לא יתחתנו כי הם כבר התחתנו פעם אחת והם לא יכולים והם גם לא רוצים" השיחה עוד נמשכה אבל בשלב הזה אני פרשתי. חייכתי לעצמי, חשבתי על הדרך שבה הילדה הזו (כנראה) חוותה את תהליך פרידת הוריה, את ההסברים שהיא קיבלה בכל שלב ואת מידת שיתופה, בהתאם לגילה והבנתה, במתרחש. הילדה לא נראתה מזועזעת, "הרוסה" או לא מאושרת. נראתה ילדה "בריאה" ככל הילדים. ילדה שיש לה עכשיו שני הורים מאושרים (תרגום שלי למראה עיני) מכאן (מסקנות ודעות פרטיות שלי) שבהחלט אפשר וניתן לסיים מערכת אחת, גם כשמעורבים בה ילדים, מבלי שתהפוך למלחמת עולם. ניתן ואפשר לסיים אותה ולא להקריב על מזבח שלמות המשפחה-ילדים את אושרנו. שבת נפלאה שתהא לכולנו

 

[michaly44]

ואני לתומי חשבתי ש....

זה רק מוכיח לי שילדים בגיל קטן מסתגלים מהר יותר למציאות מסוגלים לקבל הסברים ואין להם את יסורי הגירושין כמו לילדים בגיל הבגרות... הדור שעבר, דור שנשאר בנשואים אומללים כי חונכו שנישארים בגלל הילדים.. ואולי בגלל רכוש. (היה שירשור בקטע הזה וזו המסקנה של רבים שענו) לכן טוב לשמוע מה הקטנים האלו חושבים או מה הילדים הבוגרים חשים וחושבים.. כי אם יש נשוי/אה שפוחדים להתגרש בגלל הילדים אולי כדאי שיחשבו פעמיים. משפחה הרוסה..יכולה להיות משפחה שחיה תחת קורת גג אחת והיחסים כל כך גרועים..שהם לדעתי משפחה הרוסה יותר. בגלל האפקט שהילדים מקבלים ממנו.

 

[מיקי בת המקורית]

גם אני חשבתי ש...

דווקא לגדולים יהיה קל יותר לקבל את הפרידה ואצטרך להתמודד דווקא עם הבן הקטן אך הבן הקטן מקבל את ההסברים לעומת זאת הגדולים צריכה להתמודד איתם יום יום קשה להם לקבל את השינויים שאני מנסה לעשות בבית קשה להם לקבל שאינני מוכנה שהתערבו לי הם תפסו את מקומו של אבא בבית וכן, אם יש זוג שחושבים ורוצים להתגרש שיעשו זאת כשעדיין הילדים קטנים, הקטנים מסתגלים מהר יותר מאשר הבוגרים ולא להמתין כשהילדים יגדלו... שבת שלום

 

[ניצת שושן]

מיקי

אני חושבת שכל מקרה לגופו יכולה לומר לך שהגדולים אצלי שהיו אז בני 13 ו-10 קיבלו את הפרדה , הבינו ואפילו תמכו מההתחלה דוקא לקטנה היה קשה יותר למרות שבמקום מסויים היא בעצם גדלה למצב הזה (היתה בת 3)... אולי בגלל זה דוקא לה יש איזו פנטזיה...

 

[מיקי בת המקורית]

ניצת

הגדולים שלי בני 24 ו-21 הבית התפרק להם לא אומר שלבן הקטן לא קשה (רק שבוע שעבר מלאו לו 12) אך לגדולים קשה יותר לקבל את השינויים והם בהחלט תמכו וקיבלו את הפרידה השבוע תוך כדי וויכוח ונסיון להסביר להם שוב שבגילם אני כבר לא מחוייבת להם, שהם קיבלו ממני את הכל מכל הלב, חינוך, אהבה, שהם אמורים להבין ולקבל את השינויים ולא הם יכולים לעזוב, בגילם כבר משכירים דירות, חיים את החיים שלהם, עובדים, לומדים וכו' ואם אוכל לתמוך בהם ולעזור אהיה שם בשבילם אבל מה יותר נוח מלהישאר עם אמא... אולי הזדעזעו קצת... אולי יתחילו להבין שמה שהיה היה... והיום זה אחרת

 

[ניצת שושן]

כמה פעמים

ניסחתי תשובה ולא הייתי מרוצה מאף אחת... האמת היא שדעותי בנושא מאוד ברורות וחד משמעיות אולי בגלל זה, אולי בגלל שכל מה שאומר ישמע קשה... ולכן שולחת לך רק חיבוק גדול שיתן לך כח להתמודד איתם

 

[קופצת למים]

לחכות שיגדלו?

אני חושבת שאין נוסחא. כמו שאמרה ניצת. כמו תמיד מסתבר. זוכרת שיחה שלי עם אב גרוש לפני כ-4 שנים. תשאלתי אותו על גיל בנותיו ואיך הן עברו את התהליך, ובסוג של ידיעה שצריך לדחות, (או אנחת רווחה) סיכמתי את השיחה לעצמי "אז אני צריכה לחכות עוד שנתיים שלוש?" גם היום אני לא בטוחה שזה לא היה סוג של תירוץ בשבילי כדי לא להתמודד. הפחד שיתק אותי והילדים היו תירוץ מצוין. באמת פחדתי פחד מוות מהרגע. כרגע נראה, אחרי המשבר הראשוני של הבשורה, שהקטנה (7) מסתגלת למצב הכי טוב. שואלת, מתחקרת, מציעה. היא בעניין. הבן הגדול (11), לא מתייחס בכלל למצב. לא מדבר על זה. בימים הראשונים הוא סיפר לחבר, אולי הבין בחושיו המחודדים שעדיף לו שהוא יהיה זה שיספר ולא שיבואו לנפנף לו בזה, ומאז כל איזכור של הפרידה והתוצאות שלה מתקבל אצלו במשיכת כתף עצובה וכועסת. והאמצעית - הם רשמו משאלות על עץ המשאלות בנושא האילנות שהיה להם בכיתה, ועל אחד העיגולים היא רשמה "שאבא ואמא לא יפרדו". במקרה ראיתי את זה כשהנייר נשר מהמחברת שלה, היא לקחה לי את הדף ולא הרשתה לי לקרוא בו.

 

[michaly44]

לדעתי.....

אם החלט להתגרש..לא לחכות. זו טעות. הם מתבגרים ובנוסף גם גירושים והורמונים משתוללים..הבנה למצב..רק יגרום ליותר בעיות. סליחה..למרות שאפשר להעביר מסר בצורה הטובה ביותר.. הכעס שלהם גדול יותר..הבילבול והשאלות...ההסתגלות לשינוי קשה יותר. ככל שצעירים הם מקבלים עובדה בשטח טוב יותר. זה הניסיון שלי.

 

[אסתיהאחד]

ההתיחסות לגירושין

אף פעם לא נגמרת.וגם כשיתחתנו עדיין ידסקסו אתך עליהם ולפעמים יזרקו מילים וטענות כואבים שלרוב אין להם בםים מציאותי. החלטה זו היא גורפת לכל החיים

 

[ניצת שושן]

באמת זה רק מראה

עד כמה ילדים מקבלים את המסר וחיים איתו בשלום ושמחה אם העברנו להם אותו נכון... אגב השבוע שמעתי אמירה מפי הבת שלי בסגנון הזה - "הייתי רוצה שההורים שלי יהיו ביחד אבל אני יודעת שזה רק פנטזיה שלא תתגשם כי הם כל כל שונים אחד מהשני הם בכלל לא מתאימים והם גם לא אוהבים אחד את השני".... ילדים

 

[michaly44]

אז.....

לעומת זאת: בני הקטן שהיה בן 9 אמר: אם הייתם מתגרשים שהייתי תינוק, זה לא היה כואב כל כך המילים האלו..בחיים לא אשכח. לא אומרת שאין לו פנטזיות או משאלות...אבל שהוא חוזר למציאות הוא גם ניזכר במתח בבית ובשקט הרועם. ויודע, ששנינו לחוד כהורים הרבה יותר טוב. בנוסף..אולי היה רוצה שנגור קרוב..באותה מדינה. זה אני יכולה לקבל ולהבין..רק שלא יצא. ילדים קטנים פשוט מסתגלים טוב יותר למצב נתון. ילדים בוגרים במיוחד בגיל הבגרות שיש להם הורמונים משתוללים..לוקחים הכל הרבה יותר קשה. עולם שלם מתנפץ להם והבטחון במשפחה ואהבה נילקח. ניצת לא פעם הם זורקים משפטים ורק לפני שניפרדו מאחיהם שאלו: אמא, את חושבת שניהייה גדולים גם אנחנו ניתקשר אחד לשני ונבקר אחד את השני? יהיו לנו יחסי אחים טובים? נידהמתי? שאלתי מהיכן זה בא? כי..אנחנו רבים כי..מאז שהתגרשתם זה לא מרגיש ממש כמשפחה.. ניצת..היה לי קשה לדבר איתם על זה אך ישבנו ושוחחנו..ויש להם פחדים מהגירושים האלו..ואין אמונה שהם עצמם יצליחו להקים משפחה בלי גירושים.

 

[קופצת למים]

וואי מיכלי

את יודעת אחד הדברים הכי חזקים שגם לי עברו בראש הפחד שאתה מעביר איזו תבנית אני רואה כלכלך הרבה גרושים להורים גרושים והחשש הזה שיש משהו לא בריא שעובר הלאה אין מודל של נישואים בריאים שממנו הילדים יכולים לקחת לחיים שלהם <אני מכירה משפחה שבה 3 בנות התגרשו. עוד אחת היתה קרובה לזה. וההורים עצמם אמנם לא התגרשו בסופו של דבר אבל היו קרובים לזה לא פעם.> גם זה סוג של פחד שליווה אותי זמן רב עד שהבנתי, בין שאר הדברים, שעדיף, גם כמודל לילדים, לא ביחד אבל רגוע (מאושר זה כבר אוטופיה קטנה) מאשר יחד במתח וניכור תמידי.

 

[ophra]

לא מאמינה בזה ../images/Emo4.gif

תור "דור שני לגירושין" בעצמי אני יכולה להגיד בפה מלא ובלב שלם הגירושין שלי הם לא תוצאה של הגירושין של הורי לא התגרשתי כי לא היה לי "מודל" יכול להיות שגירושין היתה אופציה יותר מילדים שלא הכירו גירושין אבל מי היום לא מכיר גירושין....

זה לא אומר שאני חושבת שאין קשר בין הצלחה בזוגיות לבין הדרך שבה גדלנו.... אבל זה כבר נושא לדיון אחר לגמרי עפ

(....)

 

[ניצת שושן]

הו שלום גמלך ../images/Emo118.gif נחמדת

ברוכה השבה תגעגעתי

 

[*יערית]

גם אני חושבת כמוך

הורים שלי לעולם לא היו מודל חיקוי לזוגיות, להורים מחנכים מודל לאהבה ממבט ראשון שהחזיק בדיוק שנה ראשונה ואחר כך מושכים עוד 24 שנה ביחד +6 ילדים+4 הפלות ריחוק ענק בינהם,למזלם היה להם לשניהם עד עצם היום הזה חוש הומור מעולה...זהמה שהחזיק אותם. אני נישבעתי לעצמי עוד בהיותי ילדה קטנה, ביום שבו אני אמצא את עצמי לא מאושרת ואין סיכוי אחרת....זהו אני כבר לא שם! חתכתי את הנישואים כשהילד היה בן כמעט שלוש והילדה עוש הניקה מהציצי שלי....היתה בת כמעט 7 חודשים. רק אמש היא אמרה למעוף שהיא רוצה שאבא שלה יגור איתנו, יישן במיטה שלי והוא יישן בסלון,אחר כך שינתה את המקומות...בקיצור אני מתחילה להרגיש שהלדה רק עכשיו קולטת מה הולך בחייה ומי נגד מי.. הכל על מיי מנוחות....אין לחץ הסטרי...

 

[ניצת שושן]

ולכן אמרתי

כל מקרה לגופו ועוד דבר שאני חייבת לומר ואפילו להדגיש הקבלה שלהם את הגרושים תלויה הרבה בנו באיך שאנחנו מעבירים להם את המסר. כשאנחנו שלמים עם עצמנו ובטוחים שעשינו את הטוב ביותר, עבור עצמנו ועבורם, הם יקלטו את המסר ויחיו איתו בשלום. לפחות כך אני רואה את הדברים מהעיניים שלי. חושבת שדוקא עשית נכון ששוחחת איתם למרות הקושי. בנוגע להקמת משפחה שלמה ללא גרושים זה כבר נושא אחר אותי יותר מטרידה עוד לפני כן ה"מלחמה" בין המינים (כשבני בן ה-21 מספר לי שהוא משוחח עם בחורה והיא מסתכלת עליו במבט של - אני יודעת שאתה רוצה לזיין אותי , מה שבכלל מוריד לו את הרצון להמשיך לשוחח איתה) זה הרבה יותר מטריד אותי כיוון שלפחות ממני ללא קשר לגרושים הם קיבלו מסר של משפחה כערך חשוב בחיים.

 

[michaly44]

מסכימה איתך ניצת

עוד לא הגעתי לשלב של בנך בן ה 21. אבל בני הבכור כבר...עושה בחירה סלקטיבית עם מי הוא מתחבר.. יצא לי לשוחח עם בנות בנות 15..חברות של הבנים, באיי סי קיו... ונידהמתי מעחצמת האכזבה שהן גילו כבר בגיל הזה..מחברים. "כולם אינטרסנטיים..יום אחד חברים הכי טובים..למחרת הם השונאים שלך" ילדה אמרה לי את זה.. ואני שואלת היכן התמימות למה הם ניפגעים בגיל כזה צעיר? --------------------------------------------------------------- לנקודה השנייה: אני גדלתי בבית אוהב..הורים אוהבים. לכן קשה לי לראות את הפחדים שלהם מפני העתיד. זה לא מחלה מדבקת. וניצת צודקת שהמסר שלנו וצורת העברתו מאוד חשובה. אני מתרגלת, זה חדש לי כל השאלות האלו של גיל ההתבגרות.

 

[ניצת שושן]

../images/Emo7.gif

רק אנחנו אשמים ... וכאן זו כבר פילוסופיה שלמה שאולי לא קשורה כל כך לפורום אבל בגדול ההרס ואובדן התמימות באים לדעתי מהחומרנות ההתרחקות מהטבע ו...הפמניזם שבמקום להשיג שוויון תוך כדי הכרה בהבדלים ובשוני נסחף למקום של תחרות וטשטוש היופי שבשוני... | ניצת רצה לשים

|

 

[ophra]

לא צריך לשים ../images/Emo61.gif ../images/Emo13.gif

אפשר גם לא להסכים בלי ללכת מכות

על הקשר (או יותר נכון חוסר קשר) בין חומרנות לתמימות של ילדים יש לי דווקא דוגמא חמה מהתנור

לפני כמה שעות חזרתי מחופשה עם הילדים שלוש חברות 5 ילדים (כולם בנים!

) כולם מה שנהוג לכנות "ילדי שמנת" הגיעו לחופשת-חלומות בטורקיה במלון שהוא למעשה גן-עדן לילדים עם בריכות, ומגלשות, ולונה פארק פרטי, וגלידות, צמר גפן מתוק, פופ-קורן וקולה חופשי בכל שעה שירצו כל אחד מהם מצויד היטב בגיים-בוי ושלל טריקים בקיצור - החומרנות בשיאה. נכון? אז לא שהילדים חלילה "סבלו" מכל השפע הזה

אבל הרגעים שהם הכי נהנו בהם היו כשבילינו רק אנחנו (שלושתנו, אני והגורים) ב"צחוקים" במים. בלי שום תוספות או אביזרים. או כששיחקו עם קשים ומטריות שלקחו מהבאר מה אני רוצה לומר בעצם

שאובדן התמימות אינו תוצאה רק של חומרנות או התרחקות מהטבע או חלילה פמיניזם...

אובדן התמימות בגיל צעיר יותר קיימת והדרך שלי לעכב את התהליך היא לאפשר להם ככל האפשר להיות ילדים במלוא מובן המילה. עפ

(חזרתי!

)

 

[ניצת שושן]

אחחחחח הלואי ו...

כל חוסר ההסכמות בחיים היו כמו אצלנו ב

הזה... כשדיברתי על חומרנות עפרה התכוונתי לחומרנות כערך ומשום מה יש לי תחושה שעם כל התאור הזה שלך אצלך חומרנות היא לא ערך...