שיחתנו

[admor]

שיחתנו

ההשחתה היא ההיפך מהאלוהות, מקום של חוסר אמון וחוסר אמונה.הדר גלרון יצאה לצלם את סרט חדש בשכונת 'מאה שערים' בירושלים. כשנזרקה עליה שקית זבל עמוסה היא הבינה, על בשרה, עד כמה השנאה עמוקה. וידוי שיחתנו: אבדנו, בזבזנו, החרבנו, הכחדנו, זיהמנו, חיבלנו, טינפנו, כיערנו, ניתצנו, שיסענו, כילינו, השמדנו. נולדתי וגדלתי (עד גיל 13) באנגליה. ליתר דיוק – ב'גולדרס גרין', הגטו היהודי הלונדוני. שלא תטעו – גולדרס-גרין הוא 'גטו שיק'. אין אף סממן של עוני, מסכנות, מחסור או מעצור. גטו מרצון! מה יש? בניית עולם שיום-יום יספר לנו רק את שערב לאוזננו לשמוע ונעים לעינינו לראות... עולם צפוף, שאין בו מקום לשונה, לאחר. הרוב היהודי היה כל-כך מוחלט שלקח לי, כפעוטה, זמן רב להבין שעדיין קיימים בעולם אנשים שהם לא יהודים ... אפילו 'גויים'(!) עד כדי כך לא נתתי על כך את הדעת, שמבחינתי עד גיל שלוש אפילו הפאקיסטני בחנות התבלינים והכושי במוסך היו יהודים - עד שלא יוכיחו לי אחרת המשך הלינק

 

[justchip]

מעניין איך אנחנו היינו מתנהגים

אם השכונה שלנו הייתה נהפכת למין שמורת טבע כזו, כל שני וחמישי היו מגיעים אנשים נאורים לצלם את בעלי החיים בסביבתם הטבעית. תיירים היו מגיעים לראות ולהצביע ואף לצלם וכל מי שחפץ לעשות איזה סרט היה בוחר בשכונה שלנו בשביל לצלם צורת חיים אקזוטית ולהשתמש בדרך החיים שלנו בשביל להציג אותנו בעמדה של נחיתות. אני לא מצדיקה זריקת שקיות זבל (אבוי!) אבל אני בהחלט יכולה להבין את התסכול שלהם.

 

[נמאס להתבחשש]

לראייה

הביטו בתגובות של גולשי פורומינו לכל מיני חוקרים אנתרופולגים תלמידי תיכון זבי חוטם או דוקטורים למדעי המשהו. שמעלים כאן שאלונים והצעות מפתות למחקרים.

 

[אנטיגוני]

א. גולשי הפורום לא זורקים שקיות זבל

ב. הם אפילו מוכנים לקחת חזרה עגבניות שרי קטנות שכן נזרקות (וגם זה בהומור, גם אם דק מדק). זו באמת דוגמא טובה הפורום והאנתרופולוגים, למרות שזה בטח יותר מציק כשבאים אליך לרחוב מאשר כשבאים אליך לפורום, אבל בשורה התחתונה להשחית זה להשחית זה להשחית מה גם שאם תשאלי אותי האלימות הזו לא נובעת מתחושת ה"אנחנו לא חיות וכאן זה לא גן חיות" אלא מזה שמצלמה+אנשים חילוניים=משהו ששווה לזרוק עליו/לקלל אותו/לגרש אותו, פשוט כך כי אחרת אין הסבר לביצים / אבנים קטנות שזורקים עליך רק בגלל שהבגדים שלך לא מספיק צנועים (אני הרי לא פניתי אליכם, אז למה שאתם תפנו אלי?)

 

[נמאס להתבחשש]

ההתקפות לא מגיעות בגלל שזה חילונים

שווה מותר להתקיף אני לא יודעת מה בדיוק עובר בראש לבן התשחורת שמעיף שקית זבל. רוב החרדים לא זורקים שקיות זבל אלא מביעים תרעומת על הפלישה. ואני מנצלת תגובה זו כדי להגיב לשאר התגובות המגבות והמגניבות. חבר`ה, יאללה יאללה. מה נהייתם לי חילונים? כאילו אינכם מכירים את החברה החרדית. כאילו אינכם יודעים שרק מעטים הם אלימים. כאילו שאינכם יודעים שאין דין צילום בתי נחלאות כדין צילום זברות האהרה`לך. אני לא מצדיקה אלימות בשום אופן אבל להחליט שהחברה החרדית זורקת זבל בהמוניה.. תרגיעו הא.

 

[אנטיגוני]

כן אבל דברנו על אלה שזורקים זבל

ולא על רעיותיהן/אמותיהן/אחיהם הקטנים/אבותהים המזדקנים שאינם יודעים שכך מעלליהם של הנערים השובבים, אני לא חושבת שמישהו כן בעניין של להכליל ולטעון שכולם "כאלה" ואפילו לא שרובם, ובכל זאת הנה האמת הפשוטה להכנס בלבוש לא צנוע לפי הגדרת התושבים (דהיינו לפעמים מכנסיים ארוכים וחולצה עם שרוול כלשהוא אינם מספקים) לשכונה חרדית עשוי להיות "מסוכן" (לא במובן של פגיעה בחיים אבל כן במובן של פגיעה בנפש ובסבלנות וכו') ואילו להכנס בלבוש לא אופנתי לשינקין, ואפילו לעשות רעש בין שתיים לארבע בשכונות פולניות לא גורר בדרך כלל, עד כמה שאני יודעת, תגובות כאלה וחוץ מזה העובדה הפשוטה שהם נוקטים התנהגות כזו בשם הדת, לעתים קרובות (ע"ע השלטים התלויים בכל פינה) מקוממת במיוחד אז הם מעטים, אבל יש להם פתחון פה, ויש מי שלא מונע מהם לפעול ככה ועדיין לא ראיתי פשקווילים שיצאו נגד זה (אשמח לראות, אם יש) והם פוגעים ביותר מאדם אחד לעשור, הרבה יותר ושוב, מה זה בדיוק "תרעומת על הפלישה", למה מה קרה? כשמישהו עובר פה ברחוב בבאר שבע אני חושבת שהוא פולש לי לבית? וזה שהוא נראה רע, מסריח מהפה, עושה רעש כשאני לומדת או נחה, מדבר בשפה לא יפה, או אוהד הפועל באר שבע זה גורם לי להגיב? אפילו לא בלחש (ולא רק בגלל שאני מפחדת...)

 

[נמאס להתבחשש]

טוב. הבהרות.

נמאס וכו` מצהירה בזו שהיא נגד אלימות ובעד מתן שק אורז לכל רעב (בתנאי שהשק לא מושלך על ראשו של האומלל) יחד עם זאת, איני סבורה שהחרדים תאבי אקשן ומכות לתאיבון. כן אנשים קצרי סובלנות. אבל לא חובבי תחרויות שליכטות. אני מצדדת בחום בזכותם של אנשים לצלם רחובות כאוות נפשם אך יכולה את ההסתיגות החרדית. ובליבי אני מדמיינת עולם מושלם שבו אנשים מצלמים ומצטלמים. שטיינמן ובוזגלו רוקדים סלסה ברחובות עם עבאדי ויאנג. מעשנים ג`וינטים לרוב ומחייכים תמיד.

 

[admor]

יש לי הרגשה שלא ממש קראת

"במסגרת צילומים לסרט חדש ("ברוריה"), הגענו לאיזור חרדי בירושלים. הדבר היה מתואם מראש בין הבמאי לבר-סמכה במקום. לבושינו היה צנוע, חלק מהגברים אף כיסו את ראשם והנשים את כל השאר. עוברי האורח נראו מסוקרנים. סצינה פשוטה לצילום. אבא וילדה הולכים ברחוב, בלי דרמה גדולה. ואז הגיעה קבוצה של – נטורי קרתא (למי מכם שזה אומר משהו – 'אלה עם הפסים'). "לכו מפה, נבלות! לכו! לא רוצים אתכם פה!! תכבה את זה! מיד! המצלמה היתה הראשונה על הכוונת שלהם – שלא תתועד חלילה האלימות שלהם. הבמאי, שלא היה לו עניין להיכנס לתגרה, נתן הוראה להתקפל וללכת – אבל במקום להרגיע אותם, זה עורר אותם! עודד אותם ! נתן בהם כוח להמשיך... אחד השחקנים, אבינועם מור-חיים, ניסה לפנות אליהם בדיבור-פה, בהגיון הלב. אבל אני זיהיתי את המבט. מבט שכבר מזמן חצה את גבולות המילים. ג'ינג'י אחד - ראש הכנופייה - התקרב וזרק את הכובע של אבינועם למדרכה בזעקת "תתביישו לכם! שופכים את דמנו! לכו מפה!" משכתי את אבינועם אחורה . אמרתי לו בשקט "עזוב. זה אבוד. אין עם מי לדבר. עזוב". אולי כי קלקלתי את 'המסיבה', אולי כי אני אשה, אולי כי אני אני – כל יצר ההרס הופנה פתאום לעברי . "שיקסה!" צעק הג'ינג'י והוסיף יריקה שכביכול מאמתת את האמירה. אחריו כל השאר: "שיקסה! שיקסה!" עוד יריקה. נשארתי עומדת במקום. משיבה מבט – נטול פחד. גם נטול תוכחה. מה הם ראו בעיניי באותו הרגע לעולם לא אדע אבל כשהסתובבתי לחבק את הילדה, השחקנית המבוהלת, שניים מהם ניצלו את ההזדמנות לזרוק עליי שקית זבל ענקית. שאריות אבטיח רקוב התנפצו לי באיזור העורף. האדום שהתפזר עליי וסביבי תאם את הדם בעיניהם - לפגוע . להרוג. להשחית. בעוד אנו נכנסנו לאוטו הג'ינג'י המשיך לצעוק "ואם תחזרו לכאן – אתם לא תצאו בחיים!" לא צילמו אותם. הישתמשו ברחוב שהוא רשות הרבים ועוד אחרי תיאום. אז לך היה מזל. לאחרים אין ומידיעה אישית גם לחרדים שלא לבושים ממש כמוהם לפעמים אין. לא אני לא טוען שכולם כאלה, אבל יש שם אלימות וכמי שגדל על סיפורי עמרם בלוי היא אפילו מאוד מאוד "אינית".

 

[שנה ופירש]

איזה תסכול?

הם מחפשים את האקשן, אין להם כדורגל או כדורסל, והם מוציאים את את כל האנרגיות על הפגנות ואלימות. לדעתי רק כשמישהו יירצח ע"י הפרזיטים והמגבניקים יבואו לעשות סדר, יערפו ראשים, רק אז המתפרעים יירגעו, עצוב, אבל זה מה יש.

 

[נמאס להתבחשש]

מה ההתנשאות הזו לכם?

יקירי, אני ממש לא מסכימה. האנשים במאה שערים החליטו במודע וברצון להתבדל. וזו זכותם. כמובן שאין הצדקה לאלימות פיזית, אך יחד עם זאת מעצבן אותי לשמוע מאנשים שהיו במקום הזה את הקביעה שמדובר במשועעמים תאבי אקשן. זה לא נכון! רוב האנשים שם מעונינים שיניחו להם לחיות את חייהם כהבנתם ותו לא. ‏

 

[שנה ופירש]

הידעת שחברה של אחותי, בחורה חרדית

עברה במא"ש לבושה בצניעות אופינית לבחורה חרדית, אך לא ברמת הצניעות של "הנטורי חרתא", והמקומיים שפכו עליה אקונומיקה, והיא לא היחידה, כנסי לפורום "בחדרי חרדים" ותחשפי לביריונותם של אנשי מא"ש, אם זה במלחמת המודעות בין "הסיקרקים" ל"קלצקין" ואם במלחמות צניעות כאלה ואחרות,

 

[אנטיגוני]

אם הם רוצים להתבדל אז שיתבדלו

מקום שהוא לא ברשות הציבור, מה קרה, הם לא עיינו לאחרונה במסכת נזיקין ועדיין לא הפנימו את ההבדל שבין רשות הרבים לרשות היחיד, הם לא מבינים שהרחוב הוא לחלוטין, אבל לחלוטין, רשות הרבים, ושהרבים כוללים את כולם ולא רק את אנ"ש? זו לא התנשאות, זה כעס מוצדק, אותי זה משגע, מטריף, מחרפן יש אנשים בארץ שרוצים לחיות בבידול, וזו זכותם, אז הם גרים בשכונת יוקרה שיש להן חומה ושער וכניסה לזכאים בלבד, או שהם מתבודדים באיזו וילה שנמצאת בקצה של שום מקום, או סתם בתוך חווה בגליל שאף אחד לא רוצה להגיע לשם, אבל אתה לא יכול לבחור לגור קרוב מאד למרכז העיר, שהיא עיר גדולה ועמוסה בפני עצמה, להנות מהשירות של העירייה (ואפילו לבחור ראש עיר שהוא מאנ"ש) ואחר כך עוד לרצות שהרחוב בשכונה שלך יהיה רחוב פרטי, ושהשכונה תהפוך לחצר פרטית. זו כל כך לא זכותם. הספיק לי מהשטויות שלהם אחרי שנתיים ברחוב ארזי הבירה-שמואל הנביא, אכן הלוואי שהיה מדובר רק במשועממים תאבי אקשן, קורה שם משהו הרבה יותר חמור (ואין ספק שחלק מהאנשים שגרים שם, כמו אנשים שגרים בכל שכונה שיש בה עבריינות, הם אנשים שרוצים לחיות את חייהם בשקט מבלי לפגוע באף אחד פשוט איתרע מזלם לגור במקום הזה, ולהיות חלק מהשכונה הזו)

 

[ephi79]

גם כאלו שגרים בשכונות יוקרה

מעצבים את השכונה ואת הרחוב שלהם כפי ראות עיניהם, תוך ניצול קשריהם עם פוליטיקאים וראשי ערים. נכון, שהם לא גרים במרכז עיר עמוסה. אבל לאוכלוסיה המדוברת גם אין ממש אפשרות אחרת. בקיצר, המצב הוא לא כל כך פשוט.

 

[אבזץ]

כמה נאיביות...

מאה שערים הם קיצוניים בהגדרה ובאידיאולגיה. ונכון שנולדו שם לא מעט אלפי ילדים חפים מכל רעיון אנטי... ושאר המשי זהב הלוחמניים כבר מזמן מדליקין נשואות, אך אסור לשכוח את הבסיס הרעיוני שבחורי החמד המיוחמים והמשועממים דשם גדלים עליו - במשטר ובמשטרה אין אנו מאמינים, וגדול המכה את השוטר יותר מן הנהנה מיגיע כפיו (במקווה זופניק).

 

[יהודה המכבי 56]

אני לא יודע

כמה צ'למרים את מכירה באופן אישי, אבל כאחד שהכיר לא אחד ולא שנים במהלך חייו הקצרים, תרשי לי לחלוק עליך.

 

[rigoletto111]

בשכונה שלי (נחלאות כרגע)

יש הרבה שמצלמים, והם לא מקבלים ממני רשות מראש ולא שקית זבל על הראש. גם החרדים יכולים להתנהג כמו בני אדם

 

[אבזץ]

תעשי לי טובה...

ובחבושית... בחייך. אף אחד לא חדר להם אל תוך ביתם. כולה הסתובבו להם בשכונה, ותאמיני שאצלי בשכונה ישנם טיפוסים לא פחות מעצבנים, כמו בכל מקום, ובינתיים לא השלכתי עליהם חיתולים צואים (שיט, הסגרתי את עניין החיתול).

 

[נמאס להתבחשש]

לבוא להחליף לך חיתול?

גם אני צילמתי במאה שערים. באתי צנועה וכשמשהו ביקש שלא לצלם, התנצלתי וסובבתי את המצלמה. לא זרקו עליי כלום. נא לא להתמם. חלק מהעניין לצלם את מאה שערים היא לבדוק את תגובת המצולמים. לא יודעת מה איתכם, אבל אותי היציאה בשאלה עשתה יותר סבלנית ופתוחה שמסוגלת לראות דברים בצבעים אחרים מאשר שחור או לבן. וגם פחות מתלהמת ומכלילה.

 

[אנטיגוני]

לא יודעת מה בדיוק קרה במקרה דנא

אבל אני חושבת שאנחנו (אני לפחות) מדברים על משהו רחב יותר מלצלם מישהו שמבקש שלא יצלמו אותו ולצלם מישהו שמבקש שלא יצלמו אותו זה לא יפה. אבל אם בא לי לצלם את החזית של הבניין שלך, ואת הרחוב, ואת פחי האשפה, אז תתמודדי, ואם זה כואב לך אז את יכולה להכנס רגע הביתה ולהמתין שאני אצא. ככה זה רשות הרבים. ואם את רוצה להתבדל בשביל זה יש איזורים שהם רשות הפרט. לא יודעת מה איתך, אבל אני עוד לפני שיצאתי בשאלה הייתי לא סובלנית כלפי מי שלא סובלני אלי, והחיים כיוצאת בשאלה בשכונה חרדית (אני מעולם לא הייתי חרדית וגם לא המשפחה הגרעינית שלי) עשו אותי חסרת סבלנות וחסרת סובלנות לחלוטין להתנהגות הזו מה שכן, הכללות זה תמיד גרוע

 

[נמאס להתבחשש]

החיים זה לא שחור או לבן.

וברור שהדיון הוא לא האם מותר או לא לצלם מקומות ציבורים אלא על על הגבול או על השילוב בין הזכות הבסיסית הזו לבין אנשים שמימוש הזכות הזו מפריעה להם. נורא קל לומר שיתמודדו. אבל שוב, הדברים הרבה יותר מורכבים. והחכמה היא להיות קצת יותר חכם וקצת פחות צודק.