שיחרור

תמרי70

New member
שיחרור

היום ביליתי עם חברה קרובה לי מאד, שנמצאת כ50 שנה במלבורן, אוסטרליה. אנו שומרות על קשר כל השנים, במכתבים ובמיל. אכלנו, קניתי לה ספרים, כמובן בעברית,שהיא דוברת כאילו, שלא עזבה את הארץ,וקינחנו בסרט ישראלי חדש. הרגשתי מין שחרור מכל המועקות,של האלמנות, המוכר לכולנו,נכון שזה היה ליום אחד,ואין לדעת מה יהייה הלאה, אבל עבורי, זה היה סמן חיובי. תקותי היא,שגם אתן ,חברות יקרות תחושו, שמותר ורצוי פשוט להנות,כי מגיע לנו. החיים נמשכים וזה כוחם. תודה על תגובתכן שתמיד מעודדות אותי.
 

קורלי 176

New member
הלואי..............

הלואי וכל האלמנות והאלמנים, ההורים וכל משפחה שכולה, יפנימו שמותר למי ש"נותר" בחיים, להמשיך ולחיות.
בתחילת המאה הקודמת היו קוברים ,בהודו, את האלמנה בעודה בחיים בקבר בעלה. תודה לאל שהמנהג הפסול עבר מן העולם.
יצא לי לראות אלמנה, שסרבה להינחם לאחר מות בעלה. כל היום דיברה רק עליו, התבוננה בצילומי עבר והסכימה להיפגש עם חברות רק אם השיחה היתה על בעלה. לאחר כשלוש שנים היא נפטרה מצער. נשבעתי שלא אהיה כמותה.
הבעלים שלנו נפטרו ועברו ליקום אחר. נשארנו ועלינו לשמש דוגמה לילדינו ולעצמינו. להתמוטט מאוד קל . להמשיך זו גבורה. כשאני כותבת על להמשיך, הכוונה לחיות מתוך ניצול מירבי של הזמן לטובתנו ולהנות.
כן, אנחנו גיבורות.
 
למעלה