חידושי תורה פרשת מצורע
וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא, וראהו הכהן וטמא אותו
לשם מה הדברים נשנים ונאמרים פעמיים "וראה הכהן" ושוב וראהו.הכהן"? אלא מסביר בעל הגה"ק בעל המשך חכמה זי"ע הדין הוא, שאם נצטרע אדם בחג, מניחים אותו חופשי במשך כל יום החג, אפילו אם מראהו של הנגע טמא. והוא הדין גם בחתן, שמניחים לו בשבעת ימי המשתה, ואין משביתים את שמחתו. כי הדרך שנוהגים במצורע אינה תלויה אפוא בנגע בלבד, אלא גם בשעה ובנסיבות. וזה משמעו של הפסוק: "וראה הכהן את הנגע", קודם לכול צריך הכהן לבדוק את הנגע,אבל בנוסף לכך: "וראהו הכהן", צריך הכהן לראות את האיש ולבחנו,להתחשב במצבו ובנסיבות שהוא נתון בהן...ולפי ההסבר הנ"ל אפשר גם להבין את דברי הגמרא "כהן שסומא באחת מעיניו אסור לראות את הנגעים" כי כל נגע, בין של יחיד בין של רבים, צריך בחינה "בשתי" עיניים... בעין אחת צריך לראות את הנגע, ובשנייה את העיתוי והזמן בו נמצא המצורע. ואילו כהן,
שהואהצרעת, כהן כזה הריהו פסול!... "סומא באחת מעיניו", שהוא רואה רק את הנגע, רק את הצד השלילי ואינו חודר להביט אל השעה והמציאות האופפת את בעל
נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אותו
איתא במדרש "שוחר טוב" שביקש דוד המלך מאת הקב"ה במילים "יהיו לרצון אמרי פי", שתהא חשובה אמירת תהילים לפניו כנגעים ואהלות. בפשטות הובנה בקשה זו שתהא אמירת תהילים נחשבת כאילו למדו אותה שעה סוגיות חמורות
בש"ס כנגעים ואהלות. ברם, יש להבין מדוע בחר דוד דווקא דוגמאות אלו? מסביר הגה"ק בעל המשך חכמה זי"ע הלכה היא במראות נגעים שכל הכרעה נתונה ביד הכהן, לטהר או לטמא, ככל היוצא מפיו יעשה. ומה יקרה אם אין שם
כהן מומחה שיודע להבחין בין נגע לנגע. או אז קוראים לישראל תלמיד חכם שיראה את הנגע, הוא פוסק ומוסר הכרעתו לכהן העם הארץ, ואילו הכהן אומר בפיו על טמא, טמא, ועל טהור, טהור. נמצא שהגם שאין הכהן יודע ומבין סיבת אמירתו ומהותה, הרי היא הקובעת וחורצת את טיב הנגע. זהו שביקש דוד המלך מאת ה', שבאותו אופן תהא אמירת פרקי תהילים מקובלת לרצון לפניו, אפילו אם אין הקורא בם מבין את פירושם כלל, רק משום אמירתם גרידא...
