שיחות
קמה בבוקר הסתכלה בראי ושאלה 'ראי ראי היש בי ציפיות? היש בי תשוקות'? והראי ענה 'למרות שאת רוצה להיות חפה, התשוקה עולה'. 'והתשוקה חזקה?' 'חזקה ויכולה'. הקשיבה בשתיקה ויצאה למסע שירחיק אותה מהתשוקה. לא ידעה אם בחרה במסע או נדחפה. היא אהבה את המסעות מפני שחוותה אותם כדרך להציל את עצמה. נפרדה מהראי מבלי לצוות על הצייד לצאת אתה. לקחה את מקל הנדודים ובקבוק שתייה הרגישה שתזדקק לתמיכה כי כל כך פחדה שהתשוקה תתגלה מולה כמפלצת איומה. שאלה את לבה אם כמו באגדה תוכל להרוג את המפלצות כאפשרות היחידה לעבור חסימות וגדרות? והוצפה בזיכרונות של סוגי פגישות שהשאירו אותה מתוסכלת ועצובה בעיקר כועסת שאפשרה. יובש וחנק בגרונה לצד תחושה מוזרה שחדרה לתוכה. חום, אדום ירוק, צהוב שלל צבעים, ההרים, השיחים הסלעים כולם היו מעורבים בניסיון להעביר לה מסרים. מה קורה כאן בתוך הצבעים הבוהקים והרחשים? לקחה את מקל ההליכה וכמו 'חוני' המעגל ציירה לה מעגל על האדמה והתיישבה ממתינה. יכול להיות שנרדמה לתוך הירוק שהראה לה שהוא לא ממהר לקמול ושורד את העוצמות . ההרים דיברו על סוגי חיבורים. העצים שיתפו אותה בסוגי מעברים. על התנועה בין פריחה לשלכת והיכולת להישאר זקופים גם חשופים. השמש שלחה לה אנרגיות והדמעות הרטיבו את האדמה החומה שספגה בהיענות ללא תנאי לתוכה. הרגישה כל כך מוגנת בתוך העיגול שהפך לשפע של תובנה ולהרגשה שהיא לא לבדה. השתחוותה למול הבריאה ולא ידעה איך תפגוש את הדרקון הנורא מלאה בכל כך הרבה אהבה. 'זו אני' שמעה קול סדוק לידה. קפצה ממקומה ומיד הסתובבה מוכנה להתגונן בכל נפשה. 'זו אני' זו אני' שמעה את הקול ולא ראתה דבר. 'תפסי אותי, אני פה את לא רואה אותי תפסי אותי'. היא לא יכלה למשחק תופסת או מחבואים, זה הזכיר לה יותר מדי יחסים מיוסרים. החלה מכה באגרופים לכל הכיוונים אולי תיפגע . אחרי דקות שקיפצה ונאבקה הרגישה שהיא צוחקת בכל תנועה, למרות שהלחישה 'זו אני' לא פסקה. ההרים והסלעים צחקו אתה בהבנה המשחררת שאין מה לחפש חירות מדומה. בבוקר המחרת היא קמה לראי ושאלה 'האם אני חיה עם התשוקה באהבה?' והראי ענה 'זה רק הפחד מהתשוקה השאיר אותך חסומה. התשוקה אוהבת אותך, היא תיקח אותך למקומות נפלאים משלך'.
קמה בבוקר הסתכלה בראי ושאלה 'ראי ראי היש בי ציפיות? היש בי תשוקות'? והראי ענה 'למרות שאת רוצה להיות חפה, התשוקה עולה'. 'והתשוקה חזקה?' 'חזקה ויכולה'. הקשיבה בשתיקה ויצאה למסע שירחיק אותה מהתשוקה. לא ידעה אם בחרה במסע או נדחפה. היא אהבה את המסעות מפני שחוותה אותם כדרך להציל את עצמה. נפרדה מהראי מבלי לצוות על הצייד לצאת אתה. לקחה את מקל הנדודים ובקבוק שתייה הרגישה שתזדקק לתמיכה כי כל כך פחדה שהתשוקה תתגלה מולה כמפלצת איומה. שאלה את לבה אם כמו באגדה תוכל להרוג את המפלצות כאפשרות היחידה לעבור חסימות וגדרות? והוצפה בזיכרונות של סוגי פגישות שהשאירו אותה מתוסכלת ועצובה בעיקר כועסת שאפשרה. יובש וחנק בגרונה לצד תחושה מוזרה שחדרה לתוכה. חום, אדום ירוק, צהוב שלל צבעים, ההרים, השיחים הסלעים כולם היו מעורבים בניסיון להעביר לה מסרים. מה קורה כאן בתוך הצבעים הבוהקים והרחשים? לקחה את מקל ההליכה וכמו 'חוני' המעגל ציירה לה מעגל על האדמה והתיישבה ממתינה. יכול להיות שנרדמה לתוך הירוק שהראה לה שהוא לא ממהר לקמול ושורד את העוצמות . ההרים דיברו על סוגי חיבורים. העצים שיתפו אותה בסוגי מעברים. על התנועה בין פריחה לשלכת והיכולת להישאר זקופים גם חשופים. השמש שלחה לה אנרגיות והדמעות הרטיבו את האדמה החומה שספגה בהיענות ללא תנאי לתוכה. הרגישה כל כך מוגנת בתוך העיגול שהפך לשפע של תובנה ולהרגשה שהיא לא לבדה. השתחוותה למול הבריאה ולא ידעה איך תפגוש את הדרקון הנורא מלאה בכל כך הרבה אהבה. 'זו אני' שמעה קול סדוק לידה. קפצה ממקומה ומיד הסתובבה מוכנה להתגונן בכל נפשה. 'זו אני' זו אני' שמעה את הקול ולא ראתה דבר. 'תפסי אותי, אני פה את לא רואה אותי תפסי אותי'. היא לא יכלה למשחק תופסת או מחבואים, זה הזכיר לה יותר מדי יחסים מיוסרים. החלה מכה באגרופים לכל הכיוונים אולי תיפגע . אחרי דקות שקיפצה ונאבקה הרגישה שהיא צוחקת בכל תנועה, למרות שהלחישה 'זו אני' לא פסקה. ההרים והסלעים צחקו אתה בהבנה המשחררת שאין מה לחפש חירות מדומה. בבוקר המחרת היא קמה לראי ושאלה 'האם אני חיה עם התשוקה באהבה?' והראי ענה 'זה רק הפחד מהתשוקה השאיר אותך חסומה. התשוקה אוהבת אותך, היא תיקח אותך למקומות נפלאים משלך'.