laurana 80
New member
שיחות
טוב, זה קצת מסובך, חבר שלי, בחור מקסים, יש לנו יחסים נהדרים ואני מאוד אוהבת אותו. הבעיה היא שהוא לא דברן גדול. אני חושבת שזה קשור לבית שהוא בא ממנו. שיחות אצלו בבית נוטות לסבוב סביב נושאים ספציפיים ולחזור על עצמן באופן מתיש מה שגורם לו לא לרצות לדבר על שום דבר שדיברנו עליו כבר מתי שהוא. חוץ מזה יש לו אמא מאוד ביקורתית, שיפוטית ולא מפרגנת, יוצא מזה שלשתף בדברים שקורים לו זה לא רעיון טוב מולה. אני חושבת שהוא התרגל פשוט לא לדבר על כלום כדי להמנע מ"צרות". הבעיה היא שאני בן אדם של שיחה. אני מעבדת את המציאות שלי דרך שיחה, פורקת מטענים דרך שיחה, מתקרבת דרך שיחה, יוצרת אינטימיות דרך שיחה, מתפתחת דרך שיחה. ככל שהשנים עוברות, הקשר עם החברים שלי הולך ונעשה פחות ופחות אינטנסיבי והזוגיות הופכת למרכז החיים החברתיים שלי. ובזוגיות שלי יש מעט מאוד שיחה. אני מבינה היום שלא אוכל "לבלות את שארית חיי" כמו שאומרים, בזוגיות שאין בה שיחה. אני עוד לא מוכנה לוותר עליו. כמה פעמים כבר אמרנו שנעבוד על זה אבל זה אף פעם לא הלך. אני מרגישה שאני לא יודעת איך. יש למישהו רעיונות?
טוב, זה קצת מסובך, חבר שלי, בחור מקסים, יש לנו יחסים נהדרים ואני מאוד אוהבת אותו. הבעיה היא שהוא לא דברן גדול. אני חושבת שזה קשור לבית שהוא בא ממנו. שיחות אצלו בבית נוטות לסבוב סביב נושאים ספציפיים ולחזור על עצמן באופן מתיש מה שגורם לו לא לרצות לדבר על שום דבר שדיברנו עליו כבר מתי שהוא. חוץ מזה יש לו אמא מאוד ביקורתית, שיפוטית ולא מפרגנת, יוצא מזה שלשתף בדברים שקורים לו זה לא רעיון טוב מולה. אני חושבת שהוא התרגל פשוט לא לדבר על כלום כדי להמנע מ"צרות". הבעיה היא שאני בן אדם של שיחה. אני מעבדת את המציאות שלי דרך שיחה, פורקת מטענים דרך שיחה, מתקרבת דרך שיחה, יוצרת אינטימיות דרך שיחה, מתפתחת דרך שיחה. ככל שהשנים עוברות, הקשר עם החברים שלי הולך ונעשה פחות ופחות אינטנסיבי והזוגיות הופכת למרכז החיים החברתיים שלי. ובזוגיות שלי יש מעט מאוד שיחה. אני מבינה היום שלא אוכל "לבלות את שארית חיי" כמו שאומרים, בזוגיות שאין בה שיחה. אני עוד לא מוכנה לוותר עליו. כמה פעמים כבר אמרנו שנעבוד על זה אבל זה אף פעם לא הלך. אני מרגישה שאני לא יודעת איך. יש למישהו רעיונות?
