Apikachu L
New member
שיחות של ספונג'ה...
דיברתי עם סבתא שלי בזמן הספונג'ה שעשיתי ביום חמישי. סיפרתי לה את הסיפור שסיפרה לי החברה על המעונות (כתבתי בסיכום השבועי עליו, אין מה לפרט פה בנוסף...), ואז היא שאלה איך בכלל פגשתי אותה ולמה ספרה לי את זה. שיקרתי קצת בנוגע לזה שהיא חברה ככה סתם, ולא פחדה להפתח בפניי כי היא יודעת עלי כי לסביות יודעות אחת על השניה, ואני סוג של חצי לסבית (
). ואז...ובכן...
למרות שיצאתי מהארון בפני סבתא, כנראה פעם אחת זה לא מספיק. היא טענה שאני סתם הכנסתי לעצמי לראש שאני ביסקסואלית (כי התאהבתי בכיתה ו' במישהי...התאהבות שנמשכה אגב, עד כיתה ח'). ביום חמישי בבוקר זה עוד היה נכון (גם אז זה היה חצי שקר), אז אמרתי לה שאני מצטערת שאני ביסקסואלית ואם יכולתי לא הייתי כזו. (למרבה המזל, נפל לי האסימון מאז).
ואז היא התחילה לחפור לי על זה שאני עוד אבגוד בלסבית, ואעזוב אותו לטובת אישה, והאם זה לא מפריע לו. אמרתי לה את כל הטיעונים היפים שכולנו כותבות כאן בפורום, על זה שגם סטרייטים בוגדים. על בלונדיניות וברונטיות. עזר? לא. היא עדיין איכשהו נמצאת במקום של ביסקסואליות זה לא באמת, ואני עוד אבגוד. (החלטתי לא לומר דבר על פוליאמוריה, לאור זה שסבתא שלי מתייחסת למין אוראלי כסטייה... ואוננות כמחלה) באיזה שלב הדיון התמסמס, והנחתי לזה.
אבל התחלתי לתהות - עוד כמה פעמים אני אצטרך לצאת מהארון בפני המשפחה שלי? בפני אותם בני משפחה שוב ושוב?
עלה בדעתי שאולי לא סתם, זה שיצאתי מהארון בארוחה משפחתית לפני שנים, וזה שאמא שלי ראתה את אחותי עושה לי דגל ביסקסואלי, עדיין לא יספיק לה להבין את זה, והיא תמשיך להתנגד ולהכחיש בפני עצמה (אני חושבת שהיא זיהתה את הדגל כי כנראה ניסתה לקרא ולהתעניין בנושא... אחרת לא ברור לי איך זיהתה. הוא לא כזה מוכר וידוע.)
אולי המשפחה שלי עוד תמשיך להכחיש, בלי קשר למילים שלי, עוד הרבה זמן.
המשפחה שלי מכחישה הרבה דברים. כאשר מציעים לי משהו ואני אומרת לא, כמה וכמה פעמים אומרת לא, עדיין יביאו לי את זה וילחצו עלי לאכול ולשתות כי הסכמתי, ומה אני עושה בעיות, ולמה להתווכח בכלל?
כי אצלי בבית, המילים שלי חסרות משמעות.
אז חשבתי, שאולי זה העניין של התרבות הביתית. אולי זה העניין ההיררכי בבית ששם את המילים שלי תמיד במקום בו אין להן משמעות, וכאשר זה מגיע לנושאים "שנויים במחלוקת" כמו ביסקסואליות - אז עוד יותר קל להכחיש.
לעוד מישהו/י קרו דברים כאלו?
דיברתי עם סבתא שלי בזמן הספונג'ה שעשיתי ביום חמישי. סיפרתי לה את הסיפור שסיפרה לי החברה על המעונות (כתבתי בסיכום השבועי עליו, אין מה לפרט פה בנוסף...), ואז היא שאלה איך בכלל פגשתי אותה ולמה ספרה לי את זה. שיקרתי קצת בנוגע לזה שהיא חברה ככה סתם, ולא פחדה להפתח בפניי כי היא יודעת עלי כי לסביות יודעות אחת על השניה, ואני סוג של חצי לסבית (
למרות שיצאתי מהארון בפני סבתא, כנראה פעם אחת זה לא מספיק. היא טענה שאני סתם הכנסתי לעצמי לראש שאני ביסקסואלית (כי התאהבתי בכיתה ו' במישהי...התאהבות שנמשכה אגב, עד כיתה ח'). ביום חמישי בבוקר זה עוד היה נכון (גם אז זה היה חצי שקר), אז אמרתי לה שאני מצטערת שאני ביסקסואלית ואם יכולתי לא הייתי כזו. (למרבה המזל, נפל לי האסימון מאז).
ואז היא התחילה לחפור לי על זה שאני עוד אבגוד בלסבית, ואעזוב אותו לטובת אישה, והאם זה לא מפריע לו. אמרתי לה את כל הטיעונים היפים שכולנו כותבות כאן בפורום, על זה שגם סטרייטים בוגדים. על בלונדיניות וברונטיות. עזר? לא. היא עדיין איכשהו נמצאת במקום של ביסקסואליות זה לא באמת, ואני עוד אבגוד. (החלטתי לא לומר דבר על פוליאמוריה, לאור זה שסבתא שלי מתייחסת למין אוראלי כסטייה... ואוננות כמחלה) באיזה שלב הדיון התמסמס, והנחתי לזה.
אבל התחלתי לתהות - עוד כמה פעמים אני אצטרך לצאת מהארון בפני המשפחה שלי? בפני אותם בני משפחה שוב ושוב?
עלה בדעתי שאולי לא סתם, זה שיצאתי מהארון בארוחה משפחתית לפני שנים, וזה שאמא שלי ראתה את אחותי עושה לי דגל ביסקסואלי, עדיין לא יספיק לה להבין את זה, והיא תמשיך להתנגד ולהכחיש בפני עצמה (אני חושבת שהיא זיהתה את הדגל כי כנראה ניסתה לקרא ולהתעניין בנושא... אחרת לא ברור לי איך זיהתה. הוא לא כזה מוכר וידוע.)
אולי המשפחה שלי עוד תמשיך להכחיש, בלי קשר למילים שלי, עוד הרבה זמן.
המשפחה שלי מכחישה הרבה דברים. כאשר מציעים לי משהו ואני אומרת לא, כמה וכמה פעמים אומרת לא, עדיין יביאו לי את זה וילחצו עלי לאכול ולשתות כי הסכמתי, ומה אני עושה בעיות, ולמה להתווכח בכלל?
כי אצלי בבית, המילים שלי חסרות משמעות.
אז חשבתי, שאולי זה העניין של התרבות הביתית. אולי זה העניין ההיררכי בבית ששם את המילים שלי תמיד במקום בו אין להן משמעות, וכאשר זה מגיע לנושאים "שנויים במחלוקת" כמו ביסקסואליות - אז עוד יותר קל להכחיש.
לעוד מישהו/י קרו דברים כאלו?
