שיחה פנימית.
שאלה קצת פסיכית לי (משום מה חשבתי שכאן המקום): אתן מכירות את השיח הפנימי, בין חלק אחד שלכן לחלק אחר? שיח של ממש, מילים שנאמרות בתוך הראש ודיאלוג שוצף. לפעמים אפילו פנייה בלשון "את", קול קצת מנותק מעצמך. אני לא פסיכוטית, או לפחות מקווה, אבל זו חוויה שיש אצלי ולא מצאתי עוד אדם שמבין למה אני מתכוונת כשאני מעלה את זה באופן כלשהו. אני מדברת על שני קולות, כמעט אפשר לומר "הטוב" ו"הרע". האחד שיורד עלי ומכאיב, השני שמנסה לענות בחזרה ושוב הראשון שרומס את הקול השני (ובעצם אותי) עד עפר. סביב הנושא של גוף ודימוי עצמי בכלל הקולות האלה רמים במיוחד ולכן חשבתי שאולי כאן אוכל למצוא איזו הזדהות. מישהי?
שאלה קצת פסיכית לי (משום מה חשבתי שכאן המקום): אתן מכירות את השיח הפנימי, בין חלק אחד שלכן לחלק אחר? שיח של ממש, מילים שנאמרות בתוך הראש ודיאלוג שוצף. לפעמים אפילו פנייה בלשון "את", קול קצת מנותק מעצמך. אני לא פסיכוטית, או לפחות מקווה, אבל זו חוויה שיש אצלי ולא מצאתי עוד אדם שמבין למה אני מתכוונת כשאני מעלה את זה באופן כלשהו. אני מדברת על שני קולות, כמעט אפשר לומר "הטוב" ו"הרע". האחד שיורד עלי ומכאיב, השני שמנסה לענות בחזרה ושוב הראשון שרומס את הקול השני (ובעצם אותי) עד עפר. סביב הנושא של גוף ודימוי עצמי בכלל הקולות האלה רמים במיוחד ולכן חשבתי שאולי כאן אוכל למצוא איזו הזדהות. מישהי?