שיחה עם קב"ן
שלום לכולם, התגייסתי לפני כחודשיים לגדוד אב"כ. בעקרון רציתי בכלל ללכץ לעתודה ללמוד משפטים וגם עשיתי בשביל זה פסיכומטרי אבל בסוף בגלל שתאריך הגיוס שלי היה במרץ אז לא איפשרו לי להירשם.. (למרות שעמדתי בכל התנאים), בכל מקרה העתודה אמרה לי שאם אני אבקש אישור מהמפקדחם שלי אז אני אוכל להתחיל במיונים לאחר שאני אתגייס.
בכל מקרה, אבא שלי שהוא לוחם בנשמה שלו הצליח לשכנע אותי ללכת בכל זאת לשם ולנסות כי זה יכול לחשל אותי ולתרום לי המון. בחודש הראשון הצליח לי לא רע נתתי מעצמי 100 אחוז ואפילו נהייתי הקשר של המ"מ, הבעיה היא שבחודש הזה סגרנו 16 יום והם היו לי הימים הכי קשים בחיים שלי וזה בגלל מספר סיבות.
דבר ראשון יש לי אמא חולת סרטן בבית, ופשוט לא יכולתי להתמודד עם המרחק של ה-400 קילומטר מירושלים לבהל"ץ ולא יכולתי לחשוב שאני לא נמצא שם בשבילה וזה ממש התחיל להכניס אותי לחרדות..
דבר שני יש לי אח תאום שגדלתי איתו כל החיים שלי והכי הרבה זמן שלא ראיתי אותו זה היה 3 ימים ואז פתאום הייתי צריך להתמודד לא לראות אותו תקופת זמן כל כך גדולה וזה פשוט ריסק אותי..
דבר שלישי לא נקלטתי כל כך טוב שם מבחינה חברתית..
עכשיו לאחר החודש הזה חליתי במחלת הנשיקה ואני בעצם עד עכשיו בגימלים בבית..
דבר נוסף הוא שאתם בטח שואלים את עצמכם למה לא קיבלתי ת"ש כולשהו כדי לעזור לאמא שלי... אז מי שקיבל אותו הוא אחי התאום.. והצבא לא מאפשר לשתי בני אותו בית לקבל ת"ש.
בקיצור היה לי שיחה עם המ"פ שלי והוא נתן לי את האופציה לקבל ת"ש פיקודי שזה אומר שאני אחזור כל יום חמישי הביתה.. כלומר אני לא אסגור שם..., הבעיה היא שאני כבר נמצא במצב שאני לא רוצה להיות שם, וכבר כולם שונאים אותי שאני נמצא בבית מלא זמן.. בנוסף לזה המ"פ קבע לי שיחות עם מפקד הבסיס (בהל"ץ).. והוא אמר לי שרק הוא זה שיוכל לקבוע אם אני אמשיך בקרבי או שאני אעזוב את זה ויעבור לבסיס פתוח קרוב לבית (ירושלים) ויהיה באיזה תפקיד שעושים בו יומיות.
עכשיו אני ממש לחוץ מהשיחה כי המ"פ דיבר עם אבא שלי והוא אמר לו שכפי שהוא יודע ממש קשה לצאת מקרבי.. האם זה באמת נכון.
מה שעוד עלה לי זה שחס וחלילה אם מפקד הבסיס יכריח אותי להישאר בבהלץ הגיהנום הזה האם שווה לי לפנות לקב"ן...? האם הוא יעזור לי ויוכל לתת לי סעיף של קשיי הסתגלות...
אתם בכלל לא מבינים לאיזה מצב הצבא הזה הביא אותי... הייתי ילד הכי רגיל שיש.. שנותן מעצמו 100 אחוז.. ופתאום התחלתי להיות ילד דכאוני חרד.. כל פעם שאני שומע את המילה אמא אני פשוט מתחיל להיכנס לחרדות... ופשוט הגעתי למסכנה שזה לא בשבילי לא לראות אותה כל יום... וכרגע במצב הזה של החיים הייתי מעדיף להיות איתה..
בקיצור.. השאלה שלי זה מה הייתם ממליצים לי לעשות.. מה הייתם ממליצים לי להגיד.. האם הסיפור שלי באמת מצב שמוציאים אותו מקרבי.. ?
תודה מראש!!!
וסליחה על החפירה!
שלום לכולם, התגייסתי לפני כחודשיים לגדוד אב"כ. בעקרון רציתי בכלל ללכץ לעתודה ללמוד משפטים וגם עשיתי בשביל זה פסיכומטרי אבל בסוף בגלל שתאריך הגיוס שלי היה במרץ אז לא איפשרו לי להירשם.. (למרות שעמדתי בכל התנאים), בכל מקרה העתודה אמרה לי שאם אני אבקש אישור מהמפקדחם שלי אז אני אוכל להתחיל במיונים לאחר שאני אתגייס.
בכל מקרה, אבא שלי שהוא לוחם בנשמה שלו הצליח לשכנע אותי ללכת בכל זאת לשם ולנסות כי זה יכול לחשל אותי ולתרום לי המון. בחודש הראשון הצליח לי לא רע נתתי מעצמי 100 אחוז ואפילו נהייתי הקשר של המ"מ, הבעיה היא שבחודש הזה סגרנו 16 יום והם היו לי הימים הכי קשים בחיים שלי וזה בגלל מספר סיבות.
דבר ראשון יש לי אמא חולת סרטן בבית, ופשוט לא יכולתי להתמודד עם המרחק של ה-400 קילומטר מירושלים לבהל"ץ ולא יכולתי לחשוב שאני לא נמצא שם בשבילה וזה ממש התחיל להכניס אותי לחרדות..
דבר שני יש לי אח תאום שגדלתי איתו כל החיים שלי והכי הרבה זמן שלא ראיתי אותו זה היה 3 ימים ואז פתאום הייתי צריך להתמודד לא לראות אותו תקופת זמן כל כך גדולה וזה פשוט ריסק אותי..
דבר שלישי לא נקלטתי כל כך טוב שם מבחינה חברתית..
עכשיו לאחר החודש הזה חליתי במחלת הנשיקה ואני בעצם עד עכשיו בגימלים בבית..
דבר נוסף הוא שאתם בטח שואלים את עצמכם למה לא קיבלתי ת"ש כולשהו כדי לעזור לאמא שלי... אז מי שקיבל אותו הוא אחי התאום.. והצבא לא מאפשר לשתי בני אותו בית לקבל ת"ש.
בקיצור היה לי שיחה עם המ"פ שלי והוא נתן לי את האופציה לקבל ת"ש פיקודי שזה אומר שאני אחזור כל יום חמישי הביתה.. כלומר אני לא אסגור שם..., הבעיה היא שאני כבר נמצא במצב שאני לא רוצה להיות שם, וכבר כולם שונאים אותי שאני נמצא בבית מלא זמן.. בנוסף לזה המ"פ קבע לי שיחות עם מפקד הבסיס (בהל"ץ).. והוא אמר לי שרק הוא זה שיוכל לקבוע אם אני אמשיך בקרבי או שאני אעזוב את זה ויעבור לבסיס פתוח קרוב לבית (ירושלים) ויהיה באיזה תפקיד שעושים בו יומיות.
עכשיו אני ממש לחוץ מהשיחה כי המ"פ דיבר עם אבא שלי והוא אמר לו שכפי שהוא יודע ממש קשה לצאת מקרבי.. האם זה באמת נכון.
מה שעוד עלה לי זה שחס וחלילה אם מפקד הבסיס יכריח אותי להישאר בבהלץ הגיהנום הזה האם שווה לי לפנות לקב"ן...? האם הוא יעזור לי ויוכל לתת לי סעיף של קשיי הסתגלות...
אתם בכלל לא מבינים לאיזה מצב הצבא הזה הביא אותי... הייתי ילד הכי רגיל שיש.. שנותן מעצמו 100 אחוז.. ופתאום התחלתי להיות ילד דכאוני חרד.. כל פעם שאני שומע את המילה אמא אני פשוט מתחיל להיכנס לחרדות... ופשוט הגעתי למסכנה שזה לא בשבילי לא לראות אותה כל יום... וכרגע במצב הזה של החיים הייתי מעדיף להיות איתה..
בקיצור.. השאלה שלי זה מה הייתם ממליצים לי לעשות.. מה הייתם ממליצים לי להגיד.. האם הסיפור שלי באמת מצב שמוציאים אותו מקרבי.. ?
תודה מראש!!!
וסליחה על החפירה!
)