שיחה עם ילדה / *g99

[*g99]

שיחה לילדה-חלק א´.

-"את שומעת? ששש,תקשיבי טוב טוב, הציפורים מציצות". -"מה הן אומרות"? -"את מבינה,הן מראות לך את היופי שיש פה". -"על מה אתה מדבר?" -תביני,זה לא קל לחיות בעולם אכזר,כשכולם שונאים אותך,ונהרגים לך.והפחד הזה שאוכל אותך,וכולם מדברים על זה,בוכים...מספרים על עוד אדם קרוב שאיבדו.ואיפה היופי נעלם? מה הוא כבר לא קיים? הינה,הציפורים מראות לנו את השביל לאור של כל אחת ואחת". -"אני לא רואה,איפה הוא"? -"ילדה יקרה,את עוד קטנה,עלייך לעבור מסע,זה לא קל.יש דברים שלא כדאי לך לראות עכשיו,לכאוב". -"אבל אמרת ששם טוב,יש אור". -"כן,אך עליך לעבור מסע ארוך ולפעמים כואב". -"אבל אני רוצה את האור הזה...אני זקוקה לו". -"האור הזה חזק בשבילך מתוקה,את קטנה מידי.המסע הזה הוא מסע אל הפנים שלך,אל תוך עצמך.את עלולה לראות ולחוש דברים כואבים,לחלקם לא תמצאי הסבר או פרוש,את מבינה"? -"לא,לא...אני רוצה לראות את האור הזה..." -"את עוד תראי,גם את תראי את האור הזה".אני עברתי אותו ילדה,כאב לי כ"כ לראות את עצמי במציאות צבועה,מציאות של רוע...מציאות שכל אחת מחפש איך לגרום לאחרים לאהוב אותו.את מבינה?תני להם לאהוב אותך בגלל מי שאת ילדה,לא בגלל שאת מתנהגת כמו אחרים.תחשבי רק על עצמך,עשי רק מה שטוב לך,ומה שאת אוהבת...אל תחשבי מה חבריך יגדו,ואם הם יאהבו או לא...תאהבי קודם את עצמך!את עוד קטנה,את לא מבינה". פתאום הכל שקט,הילדה נירדמה. הרוח נושבת בחוזקה,מבקשת עוד כוח לנשוב בעוצמה...הציפורים עפו,נשארתי לבד,אני והמחשבות על עצמי. מסע אל הפנים,מסע עם כאב,אך התוצאות מחממות את הלב. שיעור של החים, שיעור של עצמי,רק להביט לתוך תוכי. g99...

 

[*g99]

שיחה עם ילדה-חלק ב´.

-"את מבינה ילדה,את צריכה ללחום,לעמוד על שלך.אסור לך לוותר אפילו פעם אחת,אל תתני שידרכו עליך עליך.אמרי מה את מרגישה,מה לא נעים לך,תדרשי שלא יעשו לך מה שלא נעים". -"אבל לפעמים אני מתבישת,ואז כבר קשה לי להסביר,ולפעמים זה מאוחר מידי.ואז מה עושים"? -"לא,את חייבת להגיד להם,אין כזה דבר מאוחר...תמיד אפשר להגיד.אולי זה יהיה קשה,אך את חייבת לעמוד על שלך". אל תשקרי לעולם,עמדי מאחורי מה שאת אומרת,את ילדה חכמה,את גודלת מיום ליום,את יודעת מה זה לשקר...." -"כן,אני יודעת.אבל אם יצעקו עלי,אם יגידו לי שקרנית,אני יודעת שאבכה". -"היי גיבורה,ליחמי,האמיני במה שאת עושה.אל תתחבאי מאחורי הצל שלך,תתקיפי!תלחמי! -"כן,אבל...." -"אין אבל,צאי למילחה,זו המילחמה שלך,רק שלך...אף אחד לא יתקיף בשבילך,אף אחד לא יגן עליך כל הזמן...תביני,את לבד!". -"אני פוחדת...רוצה הביתה..." -"עוד שריון בנית? או אולי חומה? אפשר להרוס אותה...אבל את החופש שלך אף אחד לא יהרוס או יקח,כי זה שלך! ואת לא תתני שזה יקרה...הניחי לדמעות הללו,הן לא תפתורנה שום בעיה...תתעוררי". הילדה העצובה ברחה,בחרה בדרך הקלה...הבכי. היא עוד תחזור...הוא עוד ישוב להנחות אותה. סבלנות,יהיו עוד פרקים.

 

[*g99]

שיחה עם ילדה חלק ג´.

-"אני ניסיתי,באמת,אמרתי וביקשתי אבל זה לא עזר בכלל..." -מה קרה מתוקה,ספרי לי ילדה,מדועה את מבוהלת ועצובה"? -"אני אמרתי שזה לא נעים לי...ותקפו אותי השתוללו...לא נתנו לי להסביר את עצמי". -"אני מבין ילדה,את צריכה לענות בתקיפות,אסור לך לתת לאחרים להשתולל,לא לתת להם להתקיף אותך בחזרה.את חייבת להעמיד להם עובדה." -"זה קשה לי,אני לא יכולה..." -"את כן יכולה! די כבר! את לא מבינה שהם עושים בך מה שהם רוצים,משחקים לך ברגשות ובחופש שלך.לעולם לא תראי את האור של הציפור. -"אני לא יכולה,ניסיתי..." -"אל תשברי לי עכשיו...את חייבת להראות להם כמה שאת חזקה מהם,תני להם ללכת צעד אחורה.תני להם להבהל מהעובדה שאת מציבה להם עובדה ברורה.אז הם יבהלו ויקחו את הצעד לבד,יסוגו". -"ואז מה? -"אז הכדור יעבור אליך,את תזרקי אותו חזק חזק ותראי להם את הכוח,תאמיני לי ילדה יקרה...הם יפחדו ויתנו לך ללכת למסע שלך...למסע הזה שיש בו כאב.." -"אבל אני לא רוצה עוד לכאוב...". -"ילדה שלי,שלב שלב...הכאב שתיכאבי ירפא אותך יפה שלי...ילמד אותך. לכי,לכי למילחמה שלך,נצחי אותם". -"אתה בטוח"? -"כן,אני בטוח...לכי תפסי את הכדור וזירקי אותו הכי חזק...". -"טוב...אני אזרוק..." הילדה הלכה לחפש את החופש שלה,נשארתי שוב לבדי,הזכרונות לא מרפים...חיוך של אושר על פני... האם הילדה תעבור את השלב??? יש המשך...לא לדאוג. g99...

 

[*g99]

שיחה עם ילדה חלק ד´.

-"אתה צודק זה מופלא...זה קרה". -"את נרגשת ילדה,ויש לך חיוך כה נפלא...מה ההתרגשות,ספרי לי". -"הוא הגיע,זה קרה וזרקתי חזק...נבהלתי רציתי לבכות,אבל זה לא קרה,הם הפתיעו אותי...לקחו מרחק ממני...ניסו לברוח ונפלו...." -"ילדה שלי,מתוקה...זה ניפלא...הם הבינו כי טעו,הם נפלו להם...את גברת עלהם! ראי כמה גדלת,ראי כמה את חזקה עכשיו...ספרי לי ילדה,מה את מרגישה"? -"אני יציבה,לא יכולה ליפול,אני חזקה...חופשיה,אני המלכה ו....." -"עצרי! יש לך עוד הרבה מה ללמוד...זכרי,זה רק שלב ראשון,יש וד הרבה שלבים לעבור". -"גלה לי ספר לי,אני רוצה לראות אטת אורם של הציפורים...לראות את עולמם..." -עכשיו שאת עברת תהליך לא קל עליך לזכור כמה דברים.יש לנהוג בחוכמה". -"גלה לי מה עלי לעשות,עזור לי..." -"ראשית עליך להבין שכל מה שאומרים לך ועושים לך הוא אינו בגללך,אלו הם הצרות של האחרים,את כמו הראי שלהם.הם משתמשים בך בכדי לראות את עצמם,אל תתני לזה לפגוע בך. -"אני חושבת שאני מבינה אותך,אבל מה עלי לעשות כשהם משתמשים בי?להחזיר אש?" -"לא תמיד,לפעמים עליך לזכור שמדובר בהם ולא בך,לפעמים יהיה עליך להניח להם". -"הבנתי,אני אצליח במשימה הזו,אתה יודע שאני אצליח". -"כן ילדתי,למדת שיעור לא קטן...עכשיו את מתחילה מסע ארוך". הילדה שוב יוצאת למסע,מסע שבו היא עלולה למעוד... איחלתי לה הצלחה,אני מקווה שכך יהיה. g99...

 

[*g99]

שיחה עם ילדה חלק ה´.

-"מה קרה ילדתי,מדוע את בוכה"? -זה לא הוגן! זרקתי בחזרה את הכדור,אבל הם פגעו בי.אתה מבין"? -"לא ילדתי,ספרי לי מהתחלה". -"אוף! אתה לא עוזר לי בכלל!הם שוב ניסו לפגוע בי,אז זרקתי את הכדור.חשבתי שהם יפסיקו,אך הם זרקו אותו חזק יותר,הם פגעו בי שוב". -"ילדה יקרה,זכרי שלפעמים צריך לתפוס בלי לזרוק בחזרה,פשוט לשתוק". -"איך אדע מתי לשתוק ומתי לזרוק"? -"את צריכה להקשיב ללב שלך,הוא הכי אמיתי ונכון". -"אני כבר לא רוצה לראות את האור הזה.והציפורים האלו הם סתם ציפורים". -"לא ילדתי,זה לא נכון.ראי אותן...הן כה מאושרות...מצייצות,עליזות.אינך רוצה להיות כמותן? לעוף הרחק...להיות חופשיה". אני לא יודעת מה אני רוצה,אני קטנה לא?איך אדע? אולי עדיף לתת לדברים לקרות?שהזמן יחלוף וירפא את פצעיי". -"הזמן יחלוף והפצע לא יגליד ילדה,הפצע ישאר אצלך בפנים,לא ירפה ממך,לא יתן לך מנוח. את חייבת להילחם למען החופש שלך!". -"אבל זה קשה לי,אתה לא רואה?אני רק נפגעת כל פעם,די!נימאס לי להיפגע...לא רוצה!". -"ילדה יקרה שלי,אני יודע שזה כואב לך,שקשה לך כ"כ,אך עליך להיות חזקה,תעברי את השלב הראשון,הקשה הזה ואז תוכלי לראות קרן אור מעולמן של הציפורים.ששששש,הקשיבי להם...את שומעת אותן,איזה תענוג.רוגע,שלווה,אין דאגות". -"אבל אני קטנה וחלשה.אולי כשאגדל....." -"לא!את חזקה.את יודעת מה,בכל פעם שאת מרגישה חלשה,עצמי עניים והקשיבי לציוץ הציפורים". -"ואם אין ציפורים,מה אני יעשה"? -"דמיני לך אותן". -"אני פוחדת..." -"ממה"? -"מהאנשים שפוגעים בי כל פעם מחדש". -"תראי,כשהם מנסים לפגוע בך,את תהיי המראה שלהם,הם יתבוננו בך,אך למעשה זה יהיה הם בעצמם". -"ואז לשתוק"? -"את תדעי מתי...כשזה יפגע בחופש שלך אז תזרקי להם את הכדור". -"אני אנסה..." -"יופי ילדה.זכרי את הלב שלך,הקשיבי לו תמיד!". -"טוב אני אזכור". אני די בטוח שהילדה תצליח לגבור על הפחד,תצליח להביא את החופש שלה. היא כה חזקה ואמיצה. איחלתי לה הצלחה,אני ממתין לה שתחזור אלי עם חיוך מתוק. g99...

 

[*g99]

שיחה עם ילדה חלק ו´.

-"אתה יודע? אני כבר לא רוצה לראות את האו הזה". -"מה קרה ילדה"? -:אין לי חשק לראות כלום,אתה לא מבין? אני רוצה להיות לבד,לא רוצה איש לידי". -"אבל ילדה,מה קרה? ספרי לי איך הגעת להחלטה הזו"? -"אתה לא רואה? תמיד יהיה עלי לעבור מכשול,ועוד מכשול...עד מתי? אולי עדיף לא להתמודד,פשוט לתת לזה לשקוע". -"ואז מה? תשקעי יחד עם הכאב"? -"גם ככה אכאב,אז זה לא משנה איך". -"ילדה יקרה,תתחזקי,הקשיבי לציפורים..." -"נימאס לי מהציפורים שלך! מה הן מבינות? מה אתה מבין בכלל? אתה לא רואה שכל הדרך הזו אני כואבת? אתה לא רואה שאני קמה ונופלת"? -"כן,אבל את צוברת כוח". _לא,אני צוברת כאב,התבונן בי,אמנם גדלתי,אני לא ממש ילדה כבר,אבל אני בפנים ילדה שבורה לרסיסים". -"את התבגרת,כן...אבל את חייבת להבין שהרסיסים האלו מתאחדים להם לאט לאט,תני לזה זמן". -"זמן? זה בדיוק המכשול שלי עכשיו...כמה זמן עלי לתת להם להתאחד"? -"ככל שידרש ילדה,את חייבת את זה לעצמך,למען החופש שלך". -"אבל זה בדיוק הענין,זה לא נותן לי עכשיו חופש,אז איך יתן לי בעתיד בדיוק חופש"? -"לאט לאט...החיים לא קלים,ואף אחד לא הבטיח לנו זר של שושנים ללק קוצים..." -"איזה קוצים? אלו סכינים שדוקרים אותך עמוק". -"ילדה יקרה שלי,את מדברת מתוך חולשה.הקשיבי לי,עשי כמיטב יכולתך להמשיך הלאה.אל תשברי,המשיכי הלאה...זכרי כי לא כל יום את חשה כיום אתמול,ולכן יכולתך משתנה...אל תשפטי את עצמך לעולם,זה המיטב שיכל לעשות". -"אני מבולבלת כ"כ...לא יודעת אם להמשיך". -"אני מבין שזה קשה לך,המשיכי לבנתיים,אל תעצרי,אני חושב שהתבוננות לאחור אולי כן תעזור.ראי מה עברת עד עכשיו,את מוכנה להרים ידיים". -"עברתי הרבה אתה צודק,אבל מי מבטיח לי גן עדן של שושנים בסוף". -"תראי,גן עדן אני לא יודע אם תיראי...אני יודע שתיראי את אור התיפורים,שזה המון...אילו רק יכולתי עכשיו לתת לך להציץ בו..." -"אני לא רוצה להפסיק,למרות שקשה לי וכואב לי,אני רק רוצה לנוח מהכל,אתה מבין"? -"בוודאי שאני מבין,אך את לא יכולה לעצור ולרדת..." -"אז מה עכשיו? לאן אני פונה"? -"הניחי לזמן לעשות את עבודתו כעת,אני יודע שזמן לא מרפה,אך לפעמים צריך לתת לא לעבוד...לתת לו לעשות את שלו". -"ועלי לשבת ולחכות? למה? למה?" -"לא,עליך להילחם על כך שלא יפגעו בחופש שלך..." -"אם אשב,איך אלחם"? -"למילחמת החופש לעולם אינך נותנת לזמן לנוח,לדברים אחרים את צריכה לתת לזמן לעשות את שלו". -"אני לא מבינה"? -"יש לך עוד מילחמות נכון? מעבר לחופש שלך...חיי היום יום שלך.." -"כן,לא חסר כאלה,אתה יודע". -"אז תני לזמן לעשות את שלו במלחמות הללו,אפילו שזה משאיר אותך לא יציבה". אל תשכחי דבר נוסף,אל תניחי הנחות,תשאלי מה שלא ברור לך,ככה יהיה לך קל יותר להמשיך לבנות את חייך". -"אני מבינה.אבל אילו הייתי יכולה ללחוש לזמן שיעבור מהר יותר...שיגיד לי מה יעלה בגורלי..." -"אינך יכולה לחשוב כך,זה מזיק לך...זה פוגע בך". -"למה"? -"כי זו אשליה,זה לא יקרה...הפסיקי לחלום! צאי לדרך!" -"אבל ..." -"את תתני לעצמך תירוצים! לכי למילחמה,קדימה!" אני יודע שלפעמים אני תקיף,אני יודע שהילדה נפגעת ממני לפעמים,אך עלי להיות נוקשה איתה בכדי להשיג את מטרתי. הילדה נמצאת בפני משבר קטן,היא תעבור אותו כי הבינה שהזמן צריך לזוז.הזמן לא ירפא כלום,נהפוכו.הזמן לא יכול לקפוא... עוד מסע התחזקות עומד בפתח,והילדה צועדת לקראתו. לי נשאר רק להמתין לה פה עד שתשוב.

 

[*g99]

שיחה עם ילדה חלק ז´.

-"אתה יודע? הצלחתי! אני מאושרת..." -"כן ילדתי? אני רואה,נירגש לשמוע אותך,לראות את חיוכך...ספרי לי הכל". -"נתתי לזמן חופש,שאלתי את השאלות שהפריעו לי,קיבלתי את התשובות אלהם.לא חושבת שכ"כ הפריע לי שזה לא מה שרציתי,העיקר שענו לי ואני יודעת מה עלי לעשות עכשיו בקשר לבעיות הללו,אני רגועה יותר". -"אני מבין..ומה באשר למילחמת החופש שלך"? -"אני לט יודעת...אני די בבעיה". -"למה"? -"אין לי מספיק ביטחון שאוכל להתקדם בחיי,אין לי גב מהורי,שזה הכי חשוב לא"? -"לא ילדה,הגב מעצמך הוא הכי חשוב,את צריכה להאמין בעצמך..." -"כן,אבל איך"? -"חשבי טוב טוב,האם תתני לעצמך להתענות כמו עכשיו,או שפשוט תנסי משהו חדש ותצליחי בו"? -"ואים אפול"? -"זו הטעות ילדה,אסור לך לחשוב כך,חישבי חיובי ילדה..." -"קל להגיד". -"נכון,חכם לנסות...לא"? -"כן,כבר הוכחת לי שחכם לנסות". -"חחח,את הוחכת לעצמך! שימי לב לדברייך". -"טוב,מה השלב הבא"? -"האמיני בעצמך! אל תתני לאיש לשבור אותך.היזהרי במילותך,אמרי אמת,אל תדברי רעות על הזולת,זה הכי קל אך הכי מכשיל". -"אני אשתדל,אתה יודע שזה מפתה לפעמים". -"אני יודע ילדה,אך עליך להיזהרולהיות חכה יותר". -"ומה עוד"? -"אני מזכיר לך,עשי כמיטב יכולתך,אפילו אם בעבר היו לך ימים טובים יותר.כל יום שונה מקודמו". _איש יקר,מה רואים בעולם הציפורים"? -"לכל אחד ואחת עולם שונה ילדה". -"ומה אתה רואה אצלך"? -"אני נמצא על אי,עליו יש עץ דקל.השמים כחולים,יש המון ציפורים שמצייצות להן וחם..." -"אני גם אהיה שם,אני אשב איתך על האי וניצחק..." -"אני מחכה ליום הזה ילדה". הילדה הקשיבה לי,ואני כ"כ שמח! אני יודע שהיא תצליח כי היא חזקה. אני רואה שיש לה כוח. אני לא אתן לה ליפול. עד אז יש לה דרך ארוכה,ואני פה בשבילה. ממתין לה אחרי כל מסע. g99...

 

[*g99]

שיחה עם ילדה חלק ח´.

-"אתה יודע,הלילה חלמתי חלום מפחיד". -"מה חלמת"? "חלמתי שהלכתי לאיבוד ביער,הציפורים לא היו שם,אתה גם לא היית". "ומה קרה אחר"כ"? -"צעקתי לעזרה,ואיש לא שמע...זה הפחיד אותי,אבל לא בכיתי". -"אזה מה עשית"? -"רצתי בכל כוחי,וכשהתעייפתי נחתי תחת עץ גדול,היו לו ענפים רחבים והמון עלים.כשהתעוררתי הייתי פה,ליד העץ הזה,עם כל הציפורים שלך ואיתך". -"ילדה,אני יודע כי קשה לך המסע ואת כואבת אותו כ"כ.את מתחילה להבין איפה את מתקשה יותר ואיפה את מתחזקת יותר". -"כן,אבל אתה לא מבין שאני יודעת וכרגע כלום לא זז עם עצמי,אני לא מתקדמת בכלל". -"זה לא נכון כלל,את פשוט העכלת את מה שעובר עליך,את מבינה מה קרה לך בעבר,מה מצבך היום,את מודעת לעובדה שאת צריכה שינוי.עכשיו את כבר משתנה וזה לא קל...עשית שינוי קיצוני ומהיר עלייך לנוח,עליך להבין שהחיפזון לפעמים הורס.לאט לאט,צעד צעד...". -"אוף,עכשיו יקח לי יותר זמן לראות את עולם הציפורים". -"כן,אבל אם תמהרי אולי לא תראי כלל...". -"אז עכשיו עלי להמתין שהדברים יקרו מעצמם"? -"כן,אך ילדה מתוקה עלייך לזכור שיש לנו הסכם על איך להמתין" -"תזכיר לי,אני מבולבלת כ"כ". -"טוב אני מזכיר לך: 1.לא לשקר,לא להגיד דברים רעים על האחרים,לשמור על כבוד המילה ולהאמין בעצמך. 2.אל תיפגעי מהתנהגות הסובבים כלפיך,את משמשת להם כמראה להתנהגותם,את מראה להם איך הם ניראים למעשה.התנהגותם אינה אמורה לפגוע בך. 3.כשאינך בטוחה במשהו,שאלי אל תתבישי,אל תניחי הנחות אחרת תהיה לך אי הבנה. 4.תמיד עשי כפי יכולתך,אפילו אם יום לפני כן הצלחת יותר,זכרי כי כל יום יכותך משתנה מכל מיני סיבות.לפעמים את חולה,לפעמים עייפה. את מבינה ילדה,את חייבת לזכור את כל אלו בכדי לראות את האור הזה,בכדי להגיע לעולם המופלא הזה...". -"ואוו,אני כ"כ רוצה להגיע לשם...". -"רוצי ,רוצי הביתה ילדתי,את צריכה לנוח לפני המסע הבא שלך". הילדה התעייפה מכל השינויים שחלו בה,היא זקוקה למנוחה.אני יודע שהיא תחזור עם כוחות חדשים,אך לבנתיים אני לא לוחץ,אני משאיר לה את היוזמה לקום ולהמשיך לבד.אני אשגיח עליה שלא תתיאש או תעלם. g99...

 

[*g99]

שיחה עם ילדה חלק ט´.

-"תגיד לי,אני לא מבינה מה קורה איתי". -"מה קרה ילדה"? -"אני הצלחתי להתגבר על הבעיה הקשה הזו ופתאום צצה לי שוב בעיונת,ממש הכאיבה לי,לא נתנה לי ללכת...אבל תוך יום עורי השתנה והינה אני שוב חזקה ויודעת לאן ללכת.זה דבר טוב"? -"בוודאי ילדה.ה"בעיונת" שלך היתה כואבת כ"כ,אך את ידעת שעלייך להמשיך בחייך ולא להעצר בכאב האחרים,עלייך להמשיך במסע שלך." -"כן אבל איך הצלחתי מהר כ"כ להתגבר עליו"? -"הבנת שאין טעם לעצור,החיים שלך ממשיכים,אסור לך להפסיק אותם כי קשה או כואב.קיבלת המון כוח לאחרונה,נצלת אותו וידעת שאת בפיסגה שלך,ידעת שאם תעצרי את עלולה ליפול ולהתחיל הכל בחזרה". -"ואוו,את זה אני עשיתי"? -"כן,את התבגרת ילדה שלי...עשית צעד ענק בחייך,התפקחת". -"רגע,עכשיו שאני שלמה עם עצמי,מרוכזת בעצמי ורגועה,למה אנני רואה את עולם הציפורים"? -"ראשית עליך לעבור מסעות רבים,עוד לא סיימת". -"אבל עברתי לא"? -"כן,עברת המון,אך אל תשכחי שכל יום הוא מסע בפני עצמו". -"אז איך אתה רוצה שאראה את עולם הציפורים אם המסעות ילוו אותי כל יום"? -"את בעצמך אמרת שאת שלמה ורגועה,לא"? -"כן,אבל לא אמרתי שאני רואה את עולמם הציפורים". -"עולם הציפורים נמצא בך!,השקט,הרוגע,השלווה שלך...כל אלו הם עולם הציפורים". -"לא חשבתי שכך זה יראה". -"לציפורים יש עולם קסום לא"? -"עכשיו שאני מסתכלת עלהן,אני רואה כמה אתה צודק.אתה יודע,הזמן הזה שדיברנו עליו,הוא כבר לא מפריע לי.אני יודעת כבר שזה לא הכי חשוב". -"אני יודע שאין דבר אשר יסכן את בטחונך כרגע". -"נכון,אני חזקה!". -"אני שמח,אלו מילים". -"בכל פעם שאני נתקפת חולשה אני נזכרת בארבעת הכללים שלנו...". -"זה הדבר הכי נכון ילדה". היצלחתי,אני יודע זאת.הילדה בנתה לה את הבסיס הכי חזק שלה,הכי יציב שיכלה.אני שמח שעזרתי לה ושהייתי שם בשבילה.עכשיו היא מחליטה מה כן ומה לא. g99...

 

[יה-יה]

../images/Emo23.gif בשבילך

==== ע נ ק ==== מ כ ל ==== ה-

לילדה שאת. המילים שלך מצליחות להעיף אותי תוך כדי הקריאה ל... כל מיני מקומות. תודה. יה-יה

 

[*g99]

תודה יה יה..

אני מקווה שאצליח להמשיך לכתוב,אני די תקועה היום... אני בטוחה שעוד הרבה יכולים להזדהות עם מה שכתבתי. בהזדמנות זו,אני רוצה לציין שאת הלמידה שלי אני נעזרת בארבע ההסכמות שאת ציינת בדבר המנהלת. אנני לוקחת זכויות אישיות כמובן. בקרוב אקבל את הספר "ארבע ההסכמות",אני בטוחה שאעזר בו יותר והוא יקנה לי עוד כלים מדהימים. תודה לך יה יה על התמיכה, g99...

 

[המתבוננת]

גם אותי השיחה מעיפה מפה לשם ...

ולכל מיני מקומות, מעלה למודעות הרבה דברים שכמעט שכחתי תודה לך

 

[*g99]

אני שמחה

שהצלחתי לתת משהו,זה חלק מהמטרה,לתת לאחרים כלים שעוזרים לי ולראות דברים בזוית שונה. g99...

 

[המתבוננת]

../images/Emo42.gif../images/Emo141.gif

 

[יה-יה]

שיחה עם ילדה / *g99

 

[*g99]

חשוב לי לציין:

ראשית תודה רבה ל:יה-יה על הקפצת סיפורי. שנית ברצוני לציין שהכלים שאני נעזרת לקוחים מהודעת המנהלת (יה-יה) שלקוח מהספר "ארבע ההסכמות".את הספר עדיין ולצערי לא קראתי,אך בקרוב אקבל אותו

יה-יה,שוב תודה רבה, g99...

 

[המתבוננת]

השתמשת בכלי באופן נהדר ../images/Emo39.gif

 

[*g99]

תודה מתבוננת,

קיוויתי שאני משתמשת בהם ככלי עזר ולא פוגעת בטוהר שלהם. g99...

 

[המתבוננת]

הטוהר אצלך תמיד חמודה לא במילים ../images/Emo23.gif

 

[יה-יה]

הכלים לא חשובים

אַת חשובה !!! ומוכשרת

ואל תאמיני לי. תאמיני לך

וגם זה בערבון מוגבל.

יה-יה