שיחה עם הגננת

[אפרת_ח]

שיחה עם הגננת

המון זמן לא הייתי כאן, מטעמי חוסר זמן-מחשב, אבל בכל זאת רוצה לשתף ולשמוע את דעתכם. כמה שבועות שהיתה לי הרגשה שנוני (4) עושה "רגרסיה לכבוד גיל שנה של אחותה" - הבנתי שזה ענין די נפוץ. קראתי כל מני דברים רלוונטיים פה בפורום והחלטתי לשוחח גם עם הגננת. אחרי הכל, היא רואה את נוני הרבה שעות ביום וגם יש לה "עין" יותר מקצועית. דבר ראשון - הגננת נענתה בשמחה. לכל מי שחושש להטריד, אני חושבת שהגננת פשוט נהנית כששואלים לדעתה ומעריכים את המקצועיות שלה. לגופו של דבר - בגן נוני מתנהגת באופן הרבה יותר טוב, והגננת לא הבחינה ב"רגרסיה". מייד נרגעתי

יש רק בעיה אחת שהיא חזרה לנוהג מעצבן, אחרי שכמעט נגמלה ממנו, של בכי כאמצעי תקשורת/לחץ. הגננת אמרה שבמקרה זה פשוט להתמודד ולא להכנע, והיא צופה שזה ייפסק כשהתוצאות יהיו לא טובות לה. הצעות לעתיד - להשכיב את שקד קודם, ואז לספר רק לנוני סיפור לפני השינה. התחלנו ואני משתדלת להתמיד

קצת קשה לי להקדיש לה "זמן איכות" או זמן בכלל, כי היא התחילה עם ביקורי חברים אינטנסיביים ביותר וחשוב לי לא להפריע לה, למרות שאני לא מבינה מה דחוף לבלות עם החברים מהגן אחרי 10 שעות של בילוי משותף. יכול להיות שגיל ההתבגרות מתחיל בגיל ארבע, ופשוט לא ידעתי?

 

[לאה_מ ונעה גל]

לא הבנתי מה זאת אומרת

...להתמודד ולא להכנע, והיא צופה שזה ייפסק כשהתוצאות יהיו לא טובות לה. אני צריכה דוגמאות למה זה אומר "התמודדות" ומה זה אומר "כניעה". למה היא התכוונה? וגם - אני חייבת להגיד לך אפרת שבתור העין הביקורתית של הפורום (ידעת שזה התפקיד שלך?) אני מתפלאה על המשפט הזה "בכי כאמצעי תקשורת/לחץ" תקשורת ולחץ באותה נשימה?

בכל מקרה, מה שרציתי לומר לך שבכי הוא אמצעי התקשורת הכי בסיסי שיש לנו בתור בני אדם. אף אחד לא מלמד אותנו לבכות - הבכי הראשוני של תינוק הוא רפלקסיבי כתגובה לגירוי יתר (מכל צורה שהיא). ואני חושבת שאם נוני חוזרת לצורת התקשורת הזו (אני מתעלמת מענין הלחץ), שהיא בסיסית מאוד, אולי זה מרמז שהרגשות/צרכים שיש לה הם כל כך גדולים וכל כך מציפים שהיא כרגע לא פנויה ליצור תקשורת באמצעים שדורשים עוד משאבים. והפתרון, כמו שנהוג לומר במחוזותינו, הוא לנסות להיענות לקריאה שלה ולהקשיב למה שהיא אומרת באופן לא מילולי. אני משערת (מתוך ניסיון שלי) שזה בהדרגה יעבור. נראה לי שמה שהתחלת לעשות זו הדרך הנכונה. ועם הזמן היא תחזור לעצמה. אם יש בעיה עם אחה"צים מלאי חברים אז אולי אפשר לפנות זמן באופן יזום בסוף השבוע (וגם ההשכבה של שקד לפני נוני נראית לי רעיון מעולה). וחוץ מזה - איך שהזמן טס! כבר עברה שנה?

 

[נעה גל]

זאת אני, כמובן

 

[אפרת_ח]

"בכי כאמצעי תקשורת/לחץ"

התכוונתי לבכי מעושה לחלוטין ומכוון, וזאת בניגוד לבכי ספונטני. היא לא שחקנית כל כך טובה לכן ההבדל ברור

ולחץ (במובן של אולטימטום) הוא לדעתי סוג של תקשורת, פשוט סוג שאני לא אוהבת... במצב שלנו, אפשר בהחלט להתמודד עם סוג זה של בכי מבלי להכנע לדרישות. הפחד שלי נובע מכך שהיא ילדה של "סוף שנתון" ואני חושבת כבר על גן חובה בשנה הבאה. נראה לי לא לעניין הבכי הזה בגן חובה. לדעת הגננת, עד שנה הבאה היא כבר תהיה מספיק בוגרת (אני מקווה).

 

[לאה_מ]

טוב שנעה כתבה בניק המשותף שלנו

כי בכל מקרה אני מסכימה עם כל מילה

רציתי רק לומר לך, אפרת, שמה שאת חווה (מה שנוני חווה) הוא די אפייני דוקא לקראת גיל שנה של שקד, שפתאום שקד הרבה יותר ניידת וגם מקבלת הרבה יותר תשומת לב מהסובבים אותה בגלל שהנוכחות שלה יותר מורגשת מזו של תינוק בן יומו שרק ספון כל הזמן בסלקל או במנשא ובלאו הכי לא מי יודע מה שמים אליו לב... אני חושבת שהרעיון שלך להשכיב את שקד קודם הוא מעולה, וגם לנסות אולי להגדיל את מינון הזמן המשותף בסופי שבוע. אני חושבת שזמן איתה יעזור לה להפחית את הצורך שלה בשימוש בבכי כאמצעי תקשורת, וגם אמפתיה מצידך והבנה למה שהיא חווה עכשיו - ואת זה בטח יש לה בשפע.