לורה יקרה..כולנו מן הסתם
באותה הסירה... אך ארצה הפעם לספר לך סיפור מזוית קצת שונה...על מפגש שהיה, ושם...קבלתי מתנה מופלאה: את חברותי... (סיפור ממוחזר...מורידה מהבויידם, משנה קצת מפאת ההפרש בלוח הזמנים

) מחשב יקר: לאחר שיחות ארוכות של שעות, של ימים , חודשים... פגשתי אותן לראשונה ``באבן יהודה`` לא הכרנו אלא בשמות וירטואלים בלבד. חייכנו חיוך רפה.. הנדנו ראש ו..המשכנו לרקוד. תוך כדי, בין לבין - שאלנו ``מי זו? מי זה?`` צחקנו המון, העברנו ביקורת.. (צריכות להצדיק את היותינו נשים לא?) ``רגע...את רוצה לומר לי ש...זה..זה זה?!? הננס הזה?...יו, ואני חשבתי שהוא הר אדם`` ``ו...זה? וואו, איזה גובה...מממ...נראה ממש לעניין!`` כך מלהגות על כוווווולם/ן, נסענו הביתה לאחר בילוי די נחמד...באוטו אחד. ב-ד-ר-ך.....(לא היה לקמצניות אורנג`דה

), צחקנו המון - ריכלנו? כמובן! המצחיק הוא ש...הכרנו אחת את השניה בדיוק לפני.. דקות ספורות קודם לכן...והנה, אנחנו מפטפטות בעליזות ומרכלות...כאילו היינו יחד מזמן...עוד מהגן. מה מהגן? חחחחחחח, עוד הרבה לפני. מיום ליום משעה לשעה התחזקה התהדקה חברות מופלאה (היום כמעט עברה שנה) מהרהרת, יושבת מול המחשב, המסך, המקלדת. ואומרת: ``לולא הייתי כאן, לולא ידעתי על קיומך מחשב יקר, לולא הצאט הזה, איזה הפסד היה לי...איזה הפסד! יוצאות לבילויים, משתוללות בצחוקים, מרכלות (כיאה לחברותי הפולניות

) מספרות על אהבות, על אכזבות, צוחקות עד דמעות...וכן...לפעמים (לעיתים מה זה קרובות) גם בוכות. - הכל ביחד! בינתיים נוספה סנונית חדשה. וכך זה תמיד, כמו פטריות , הן צצות, חברויות חדשות. האי סי קיו - לא מפסיק לטרטר... ``רגעעעעע...אני בצאט עם`` ...``אופס, סליחה, כשתסיימי , יש לי משהו חשוב לספר``...ושוב...מתגלגלות...צוחקות עד דמעות...(כי כאלה הן החברות שלי - מפרגנות, מדהימות משגעות!) מה אומר, ומה אספר...הרווחתי חברות. חברות, שלולא אתה מחשב רב עוצמה, הנחשב ``קר ומנוכר`` , לא הייתי מכירה לעולם. אין סיכוי לחיבור כזה...בחיים! איזה רווח! תמיד תישאר אצלי מחשב יקר לחבר הכי הכי, לאחד והיחיד, דרכו הכרתי ובזכותו ... ו...כן, רציתי שתדע: בזמנים הכי קשים , שלי - גם אז שיחקת תפקיד ראשי בחיי. זוכרת תקופות בהן הייתי מתיישבת לידך , צמוד צמוד, רק כדי לשאוב כוח, לקבל תמיכה. וכמה הרבה קיבלתי! מלא חופניים אהבה... חיבוק חם ואוהב ממני לכל החברים והחברות שעברו איתי דרכך מחשבי היקר, את אותם רגעים קשים ובלתי נסבלים - כשלא ידעתי עדיין אם אחותי תישאר בין החיים... כמעט שנה תמימה מבלה אני איתך...כמעט שנה של תהפוכות, כיופים, כאבי לב, עצב וצחוקים. היו פעמים של...``זהו עד כאן! לא נכנסת יותר``! אבל...תגידו אתם? איך אפשר? הרי...אם כן, עולם שלם של צחוק ודמעות, הנאות ולפעמים אכזבות וכן..הכי חשוב חברויות חדשות וישנות. מחשב יקר: (כבר לא קר ומנוכר) - תודה על עולם וירטואלי חם, נושם, חי ואוהב, אותו הבאת לתוך חיי. ומאז ועד היום...אין לא היה ולא יהיה יום (אפילו בזמן שהייתי בחו``ל) שהבנות לא מפרגנות...אחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת! שרי, מרנינה, קשתית: אוהבת אתכן מעומק הנשמה! אוףףףף ועכשיו, אחרי שהתייבשתי........מישהי/מישהו - מוכן/ה לשתות איתי כוס קפה? (אוהבת פרנץ וניל של טסטר צ`ואיס) אז.....בכיף! הבית פתוח 24 שעות ביממה...(מממ....לא מבטיחה שיהיה מישהו תמיד אבל...

) לורה יקרה.....אהבתי מאד את אשר כתבת...כולל התשובות שקבלת! שלך - אפרת