שיחה נוקבת
- <<בקרירות>> אין לך ברירה. זה התפקיד שלך. - אבל... - תשתקי. בלי אבל. את קיבלת את התפקיד? - לא. - מה לא? - לא קיבלתי אותו. התפקיד הוא אני. זו לא היתה בחירה בין כן ולא. - <<בחוסר סבלנות>> אויש, נו, תפסיקי להתחכם. בסופו של דבר קיבלת את התפקיד כחלק ממך, נכון? - כן... - אז עכשיו אין לך ברירה. - <<מוחה>> אבל זה כואב. - אז זה כואב. הכל חלק מהתפקיד שלך. איך חשבת שזה יהיה? - לא יודעת. לא חשבתי. פשוט עשיתי. - אז בואי, אני אגיד לך: הם ימצאו אותך. את תקשיבי. את תתני אוזן, וכתף, וחום ואהבה, ואת תעזרי להם למצוא את התשובה שהם מחפשים בתוכם. - את זה אני עושה. ניסיתי להילחם בזה אבל אני לא יכולה לראות את הסבל שלהם ולהפנות עורף. - בדיוק. כי זו את, וזה התפקיד שלך. ואז, כשהם ימצאו את התשובה, הם ילכו. - <<מוחה>> זה החלק שקשה לי איתו. - אבל זו בדיוק המטרה של התפקיד. לשם מה את עושה את זה? רק כדי להרגיש טוב עם עצמך? - <<בתקווה>> כן?... - לא!!! את עושה את זה כדי לעזור להם. את עוזרת להם לצאת מהמצוקה, ואז הם הולכים, ואת אומרת לעצמך "עבודה טובה" וממשיכה בחיים שלך כאילו כלום. - לא, אני לא. - את לא ממשיכה בחיים שלך? - לא כאילו כלום. כל אחד מהם לוקח חתיכה ממני איתו. - כל אחד מהם מעשיר אותך בדרך אחרת, בתמורה. - אם כך, למה אני מרגישה כאילו אני נגמרת? כאילו לא נשאר ממני שום דבר לעצמי? כאילו... כאילו הרגשות שלי הם במשיכת יתר? - כי עוד לא השלמת עם הייעוד שלך. כשתשלימי איתו, כשתקבלי את הייעוד שלך, תראי שאת נשארת מאוזנת גם כשהם הולכים. - אני חייבת ללמוד להשלים עם התפקיד, אם כך. - נו, זה מה שאני אומרת לך כל הזמן. אין לך ברירה. זה התפקיד שלך.
- <<בקרירות>> אין לך ברירה. זה התפקיד שלך. - אבל... - תשתקי. בלי אבל. את קיבלת את התפקיד? - לא. - מה לא? - לא קיבלתי אותו. התפקיד הוא אני. זו לא היתה בחירה בין כן ולא. - <<בחוסר סבלנות>> אויש, נו, תפסיקי להתחכם. בסופו של דבר קיבלת את התפקיד כחלק ממך, נכון? - כן... - אז עכשיו אין לך ברירה. - <<מוחה>> אבל זה כואב. - אז זה כואב. הכל חלק מהתפקיד שלך. איך חשבת שזה יהיה? - לא יודעת. לא חשבתי. פשוט עשיתי. - אז בואי, אני אגיד לך: הם ימצאו אותך. את תקשיבי. את תתני אוזן, וכתף, וחום ואהבה, ואת תעזרי להם למצוא את התשובה שהם מחפשים בתוכם. - את זה אני עושה. ניסיתי להילחם בזה אבל אני לא יכולה לראות את הסבל שלהם ולהפנות עורף. - בדיוק. כי זו את, וזה התפקיד שלך. ואז, כשהם ימצאו את התשובה, הם ילכו. - <<מוחה>> זה החלק שקשה לי איתו. - אבל זו בדיוק המטרה של התפקיד. לשם מה את עושה את זה? רק כדי להרגיש טוב עם עצמך? - <<בתקווה>> כן?... - לא!!! את עושה את זה כדי לעזור להם. את עוזרת להם לצאת מהמצוקה, ואז הם הולכים, ואת אומרת לעצמך "עבודה טובה" וממשיכה בחיים שלך כאילו כלום. - לא, אני לא. - את לא ממשיכה בחיים שלך? - לא כאילו כלום. כל אחד מהם לוקח חתיכה ממני איתו. - כל אחד מהם מעשיר אותך בדרך אחרת, בתמורה. - אם כך, למה אני מרגישה כאילו אני נגמרת? כאילו לא נשאר ממני שום דבר לעצמי? כאילו... כאילו הרגשות שלי הם במשיכת יתר? - כי עוד לא השלמת עם הייעוד שלך. כשתשלימי איתו, כשתקבלי את הייעוד שלך, תראי שאת נשארת מאוזנת גם כשהם הולכים. - אני חייבת ללמוד להשלים עם התפקיד, אם כך. - נו, זה מה שאני אומרת לך כל הזמן. אין לך ברירה. זה התפקיד שלך.
To have and not to hold So hot, yet so cold My heart is in your hand And yet you never stand Close enough for me to have my way To love but not to keep To laugh, not to weep Your eyes they go right through And yet you never do Anything to make me want to stay Chorus Like a moth to a flame Only I am to blame What can I do I go straight to you I´ve been told Mmm... You´re to have, not to hold To look but not to see To kiss but never be The object of your desire I´m walking on a wire And there´s no one at all to break my fall Chorus You´re to have, not to hold You´re to have... not to hold