שיחה זוגית
שוכבים במיטה זוגית רחבה, מכורבלים זה בזו וזו בזה ומשוחחים. היא: התקופה הזו של חיינו, היא המאושרת מאז נישואינו לפני יותר מעשור שנים. למה תקופה מאושרת? תראה איזה משפחה נהדרת יש לנו, ילדים לתפארת. כמה נחת יש לי להסתכל עליהם. אתה יודע, לפעמים אני מרגישה שאנחנו לא משוחחים מספיק אודותם, הם גדלים מהר ומשתנים מבלי שאנחנו, ההורים, מספיקים להנות מכל שלב בחיים שלהם, הם שלנו, הם החיים שלנו, כמה כייף שיש לנו ילדים כאלו מוצלחים. הוא: <מהרהר ושותק> היא: למה אתה שותק? הוא: חשבתי לעצמי, נכון שיש לנו ילדים משגעים, סיבה לנחת וגאווה, אך האם יש משהו שקושר בינינו, בינך וביני, מעבר למשפחה ולגידול הילדים? האם את ואני גם גדלים יחד? האם אותה זוגיות ואינטימיות שהייתה בינינו עדיין קיימת? לפעמים נדמה לי שאנחנו כמו אותם שני נתיבים מקבילים שלעולם לא נפגשים. שכל מה שכיום מחבר בינינו הם הילדים. איפה אנחנו, את ואני, הזוגיות האישית שלנו… "אנחנו" כפי שהיינו עוד בטרם נולדו הילדים?! היא: "שני נתיבים מקבילים", למה אתה מתכוון? החיים שלנו יפים, תראה איזו משפחה למופת הקמנו יחד. גם אתה וגם אני משקיעים בהם המון, רק בגלל ההשקעה הזו הם כדלים מתפתחים כל כך טוב. למה אתה רואה בזה כ"שני נתיבים מקבילים"? הוא: גם כששני הנתיבים מקבילים, יש גשרים שמחברים ביניהם, גשרים שמאפשרים מעבר, הלוך וחזור, בין שני הנתיבים, אבל הנתיבים לעולם יהיו מקבילים ולא מאוחדים. הילדים (ודברים נוספים) מהווים את אותם גשרים בין הנתיבים. אבל אנחנו, את ואני, כל אחד צומח לכיוון אחר, לכל אחד מאיתנו חיים מלאים גם ללא הנוכחות של האחר/ת. היא: אתה חושב שהזוגיות האישית שלנו, הצמיחה יחד, נפגמת עקב ההשקעה הגדולה שלנו בגידול הילדים? הוא: אני לא מייחס ישירות את אי-טיפוח הזוגיות האישית שלנו להשקעה שאת ואני משקיעים בילדים. הצמיחה האישית המקבילה, שלך ושלי, כל אחד לכיוון שונה, הפכו אותנו להיות כשני נתיבים מקבילים. יתכן וגם לולא ההשקעה בגידול הילדים, היינו צומחים כך. לעומת זאת, יתכן והאדם ניחן בכמות כוחות, אנרגיה ומשאבים מסויימת להתפתחות אישית ולהשקעה בזוגיות ובמשפחה שהקים, אם את רוב האנרגיה הוא משקיע בגידול הילדים לא נותר לו הרבה כוחות ואנרגיה להשקיע בהתפתחות הזוגיות האישיות שלו. היא: אז מה אתה אומר, שאין סיכוי שנוכל שוב לשפר את הזוגיות שלנו, לחזור ולצמוח יחד, כל עוד אנחנו משקיעים בילדים? הוא: הלוואי והיינו יכולים למצוא את הדרך הנכונה לנתב בין שני הדברים. מחד, לשמר ולשפר את הזוגיות שבינינו, לייצור שוב את אותה אינטימיות נפלאה שהייתה בינינו בעבר, ומאידך להשקיע את המירב והמיטב בילדים הנפלאים שלנו. היא: הלוואי ואכן נצליח בזה יחד. היא והוא הוא והיא נסחפים למעשה אהבה באהבה. ואתם קוראים וכותבים יקרים, אולי מישהו יוכל ללמד אותי/אותנו את המתכון הזה, את הדרך לשלב ולנתב נכון בין כמות הכוחות והאנרגיה שיש בנו, בין כל אותם צרכים ומחויבויות שיש לנו, אישיים ומשפחתיים.
שוכבים במיטה זוגית רחבה, מכורבלים זה בזו וזו בזה ומשוחחים. היא: התקופה הזו של חיינו, היא המאושרת מאז נישואינו לפני יותר מעשור שנים. למה תקופה מאושרת? תראה איזה משפחה נהדרת יש לנו, ילדים לתפארת. כמה נחת יש לי להסתכל עליהם. אתה יודע, לפעמים אני מרגישה שאנחנו לא משוחחים מספיק אודותם, הם גדלים מהר ומשתנים מבלי שאנחנו, ההורים, מספיקים להנות מכל שלב בחיים שלהם, הם שלנו, הם החיים שלנו, כמה כייף שיש לנו ילדים כאלו מוצלחים. הוא: <מהרהר ושותק> היא: למה אתה שותק? הוא: חשבתי לעצמי, נכון שיש לנו ילדים משגעים, סיבה לנחת וגאווה, אך האם יש משהו שקושר בינינו, בינך וביני, מעבר למשפחה ולגידול הילדים? האם את ואני גם גדלים יחד? האם אותה זוגיות ואינטימיות שהייתה בינינו עדיין קיימת? לפעמים נדמה לי שאנחנו כמו אותם שני נתיבים מקבילים שלעולם לא נפגשים. שכל מה שכיום מחבר בינינו הם הילדים. איפה אנחנו, את ואני, הזוגיות האישית שלנו… "אנחנו" כפי שהיינו עוד בטרם נולדו הילדים?! היא: "שני נתיבים מקבילים", למה אתה מתכוון? החיים שלנו יפים, תראה איזו משפחה למופת הקמנו יחד. גם אתה וגם אני משקיעים בהם המון, רק בגלל ההשקעה הזו הם כדלים מתפתחים כל כך טוב. למה אתה רואה בזה כ"שני נתיבים מקבילים"? הוא: גם כששני הנתיבים מקבילים, יש גשרים שמחברים ביניהם, גשרים שמאפשרים מעבר, הלוך וחזור, בין שני הנתיבים, אבל הנתיבים לעולם יהיו מקבילים ולא מאוחדים. הילדים (ודברים נוספים) מהווים את אותם גשרים בין הנתיבים. אבל אנחנו, את ואני, כל אחד צומח לכיוון אחר, לכל אחד מאיתנו חיים מלאים גם ללא הנוכחות של האחר/ת. היא: אתה חושב שהזוגיות האישית שלנו, הצמיחה יחד, נפגמת עקב ההשקעה הגדולה שלנו בגידול הילדים? הוא: אני לא מייחס ישירות את אי-טיפוח הזוגיות האישית שלנו להשקעה שאת ואני משקיעים בילדים. הצמיחה האישית המקבילה, שלך ושלי, כל אחד לכיוון שונה, הפכו אותנו להיות כשני נתיבים מקבילים. יתכן וגם לולא ההשקעה בגידול הילדים, היינו צומחים כך. לעומת זאת, יתכן והאדם ניחן בכמות כוחות, אנרגיה ומשאבים מסויימת להתפתחות אישית ולהשקעה בזוגיות ובמשפחה שהקים, אם את רוב האנרגיה הוא משקיע בגידול הילדים לא נותר לו הרבה כוחות ואנרגיה להשקיע בהתפתחות הזוגיות האישיות שלו. היא: אז מה אתה אומר, שאין סיכוי שנוכל שוב לשפר את הזוגיות שלנו, לחזור ולצמוח יחד, כל עוד אנחנו משקיעים בילדים? הוא: הלוואי והיינו יכולים למצוא את הדרך הנכונה לנתב בין שני הדברים. מחד, לשמר ולשפר את הזוגיות שבינינו, לייצור שוב את אותה אינטימיות נפלאה שהייתה בינינו בעבר, ומאידך להשקיע את המירב והמיטב בילדים הנפלאים שלנו. היא: הלוואי ואכן נצליח בזה יחד. היא והוא הוא והיא נסחפים למעשה אהבה באהבה. ואתם קוראים וכותבים יקרים, אולי מישהו יוכל ללמד אותי/אותנו את המתכון הזה, את הדרך לשלב ולנתב נכון בין כמות הכוחות והאנרגיה שיש בנו, בין כל אותם צרכים ומחויבויות שיש לנו, אישיים ומשפחתיים.