בחשש רב אחשוף בפניכם את סגור ליבי..
לקראת כיתה א' הופיעו אצלי טיקים שהחמירו הן בתדירות והן במקומות בגוף. הטיקים היו בעיקר באזור הראש. חשתי שדר בתוכי איזה דמון ששולט בי ולא נותן לי מנוח. התופעה נמשכה עד גיל הבר-מצווה ובבת-אחת נפסקה. ללא שוב. מבחינה לימודית וחברתית בתקופה זו הייתי ממוצע ומטה. לצערי התופעה לא היתה כ'כ מוכרת בצעירותי. אף אחד לא הבין ולא תמך, לרבות המשפחה. המפלט היה אימון סדיר באומנויות לחימה. משחלפה התופעה חל שיפור (קיצוני) בבטחון העצמי, בלימודים וכמובן חברתית. את כיתה יא' קפצתי, הייתי ספורטאי מצטיין ומקובל מאוד חברתית, בפרט במחצית השניה של התיכון. כיום אני בן 35, אב לילד מקסים, בוגר תואר ראשון ושני בניהול, סטודנט לתואר שלישי בניהול, מרצה באוניברסיטאות ומכללות ופרוייקטור במיזמים עסקיים וקצין במיל'. מה עשו לי השנים הללו? המון! אני חד וממוקד, לומד ומבין מהר, חזק מאוד נפשית, אופטימי, שמח, להמשיך......? לפעמים אני חש שסיפור "הברווזון המכוער" נכתב עליי. החשש שלי הוא התורשתיות. אודה למי שישפוך אור על נושא זה. ימים יפים ! אורן