שידור חוזר?
שלום, אני בד"כ לא כותבת בכלל בפורומים אבל לאחרונה חלו כמה התפתחויות לא צפויות בחיי הזוגיות ה"סוערים שלי" (לא באמת, כן? =] ).
אז ככה, אני בת 25.5, סטודנטית, רווקה כבר 10 חודשים למעשה. היה לי בן זוג שמאוד אהבתי במשך 3 שנים (אפשר אפילו להגיד "אהבה עיוורת" כי ברטרוספקטיבה אני מבינה עד כמה וויתרתי בשביל הבחור והקרבתי למענו ולא יצא לי מזה כלום) אבל אחרי שהוא חתך את הקשר בתאכלס מהסיבה ש"רוצה לנסות אחרות" (וגם גיליתי שהוא ניסה לבגוד בי) התרסקתי לגמרי, ברמה כזו שהיה צריך לגרד אותי מהרצפה.
היום אני מבינה כמה טעויות עשיתי בקשר ההוא ובמקום מסויים זה אפילו הקלה. עד כמה שאהבתי אותו היו הרבה דברים לא בריאים בקשר, הייתי מאוד בודדה ולא היה לי אומץ לדרוש את מה שמגיע לי, לא היה לי את האומץ לחתוך איתו לפניי, כי המשכתי לשקר לעצמי ש"יהיה בסדר" וניסיתי בכוח לשמור על הלהבה בוערת. אני גם שמחה שלפחות יצא לי להתנסות בזוגיות רצינית ואני באמת מנסה להסתכל על זה מהצדדים החיוביים ביותר שלי. אבל למרות כל הדברים הרעים שהיו בקשר עדיין יש לי רגשות עזים כלפיו. אני יודעת בוודאות שבשום אופן לא אחזור להיות איתו בקשר בשום צורה - למעשה: מאז שהוא יצא מהבית שלי באותו היום שנפרד ממני לא היה שום קשר ביננו (שיחות\סמס\אימייל וכו', שום דבר). הוא פגע בי מאוד.
אני כרגע במצב שבו אני מצד אחד מאוד רוצה להיות בקשר עם מישהו, לא יודעת אם בהכרח רציני ואינטנסיבי, אבל אחרי האהבה שלי לאקס הזה אני מבינה כמה קשה יהיה לי לתת אמון שוב פעם ואני מאמינה שאני לעולם לא אוכל להתאהב ולאהוב מישהו כמו שאהבתי אותו. אני עדיין מרגישה מאוד פגועה ועדיין מרגישה שאני צריכה זמן להחלים ממה שקרה.
אז כאמור, ישנה התפתחות והיא שלאחרונה, חזר לחיי אחד האקסים הקודמים שלי, בחור שיצאתי איתו במשך כ8 חודשים בגיל 19. אפשר לומר שהיתה ביננו אהבה מסויימת אבל לאחר כמה חודשים הבנתי שהוא לא מתאים לי כי לא נמשכתי אליו באותה מידה שחשבתי שאמשך והבנאדם לא היה מסוגל להשקיע בקשר באותה מידה שאני רציתי שישקיע. אנחנו חתכנו וזה היה הדדי, אם כי חודש אחריי הפרידה גיליתי שהתחיל לצאת עם בחורה שרצתה אותו כבר הרבה זמן ו"בחשה בקלחת" עוד מתי שיצאנו, ניסתה לגרום לו לחתוך איתי בטענה ש"היא תזרוק אותך ותעשה ממך סמרטוט". מיותר לציין שלאחר שהוא היה איתה כ5 שנים היתה זאת היא שחתכה איתו.
to make long story short - חזרנו לדבר ואני מרגישה שהוא מאוד היה רוצה לחזור איתי לקשר רומנטי. העניין הוא שהבנאדם היה ידיד מאוד טוב שלי עוד לפני שיצאנו ואני באמת אוהבת אותו כבנאדם. הוא מאוד מוכשר, יש לנו הרבה מאוד תחומי עניין משותפים. הוא מפרגן לי, מרעיף עליי שבחים, הוא מצחיק והוא אפילו נראה יותר טוב ממה שהיה נראה בעבר. אבל יש לו אפס ביטחון עצמי, אפס הערכה עצמית, הוא מאוד סגור וכבד ואפילו קצת פרנואיד. אני לא נמשכת לסוג כזה של גברים ולמרות שעברו שנים אני מרגישה שגם אם הייתי מנסה לחזור איתו לקשר זה היה מתפוצץ לי בפנים, כי אני לא נמשכת אליו ולא לאופי שלו. אני חשה שאחרי פרידה מאוד קשה שהיתה לי עם האקס האחרון שלי זה יהיה סיכון אדיר לנסות משהו עם הבחור הזה כי לי בעצמי נגמרו הכוחות להשקיע בקשר ואני לא יכולה לשנות את מי שהוא או לגשר על הפערים האלה, שעדיין נותרו כפי שהיו כשיצאנו לפני 6 שנים.
ואיפשהו - זה יישמע אולי טיפה מתנשא, אבל אני חושבת שמגיע לי יותר מאשר ללכת סחור-סחור עם האקסים ופשוט לחפש מישהו חדש. אני רואה את זה כמקום של חוסר ביטחון, אני גם לא הייתי רוצה לפגוע בידידות שלנו (ואני גם לא הכי מאמינה במונח הזה "ידידים" אם לומר את האמת). ואולי זה גם קטע של אגו אבל פחות או יותר הבטחתי לעצמי שלא משנה מה יהיה, אני "לא עושה שידורים חוזרים" לגבי אנשים שהייתי איתם בזוגיות. וזה אפילו קצת מרגיז אותי כי הייתי רוצה להכיר בחור שיעריך אותי כפי שאני, במהלך הקשר ובכל התהליך של להכיר את בן הזוג ולקבל אותו, עם כל החבילה שהוא מגיע איתה, ולא יזרוק אותי מהמדרגות, יצא עם בחורות אחרות במשך תקופה מסויימת ורק אז ייפול לו האסימון שהוא אולי הפסיד אותי ואז יעריך את מה שהיה לו אז ויבקש לחזור.
חפרתי לכם, אבל אני בכל זאת אשמח לשמוע את דעתכם על הסיטואציה. קחו בחשבון שאני מדברת מהמקום שלי ומהחוויות שלי.
תודה מראש ושבת שלום
שלום, אני בד"כ לא כותבת בכלל בפורומים אבל לאחרונה חלו כמה התפתחויות לא צפויות בחיי הזוגיות ה"סוערים שלי" (לא באמת, כן? =] ).
אז ככה, אני בת 25.5, סטודנטית, רווקה כבר 10 חודשים למעשה. היה לי בן זוג שמאוד אהבתי במשך 3 שנים (אפשר אפילו להגיד "אהבה עיוורת" כי ברטרוספקטיבה אני מבינה עד כמה וויתרתי בשביל הבחור והקרבתי למענו ולא יצא לי מזה כלום) אבל אחרי שהוא חתך את הקשר בתאכלס מהסיבה ש"רוצה לנסות אחרות" (וגם גיליתי שהוא ניסה לבגוד בי) התרסקתי לגמרי, ברמה כזו שהיה צריך לגרד אותי מהרצפה.
היום אני מבינה כמה טעויות עשיתי בקשר ההוא ובמקום מסויים זה אפילו הקלה. עד כמה שאהבתי אותו היו הרבה דברים לא בריאים בקשר, הייתי מאוד בודדה ולא היה לי אומץ לדרוש את מה שמגיע לי, לא היה לי את האומץ לחתוך איתו לפניי, כי המשכתי לשקר לעצמי ש"יהיה בסדר" וניסיתי בכוח לשמור על הלהבה בוערת. אני גם שמחה שלפחות יצא לי להתנסות בזוגיות רצינית ואני באמת מנסה להסתכל על זה מהצדדים החיוביים ביותר שלי. אבל למרות כל הדברים הרעים שהיו בקשר עדיין יש לי רגשות עזים כלפיו. אני יודעת בוודאות שבשום אופן לא אחזור להיות איתו בקשר בשום צורה - למעשה: מאז שהוא יצא מהבית שלי באותו היום שנפרד ממני לא היה שום קשר ביננו (שיחות\סמס\אימייל וכו', שום דבר). הוא פגע בי מאוד.
אני כרגע במצב שבו אני מצד אחד מאוד רוצה להיות בקשר עם מישהו, לא יודעת אם בהכרח רציני ואינטנסיבי, אבל אחרי האהבה שלי לאקס הזה אני מבינה כמה קשה יהיה לי לתת אמון שוב פעם ואני מאמינה שאני לעולם לא אוכל להתאהב ולאהוב מישהו כמו שאהבתי אותו. אני עדיין מרגישה מאוד פגועה ועדיין מרגישה שאני צריכה זמן להחלים ממה שקרה.
אז כאמור, ישנה התפתחות והיא שלאחרונה, חזר לחיי אחד האקסים הקודמים שלי, בחור שיצאתי איתו במשך כ8 חודשים בגיל 19. אפשר לומר שהיתה ביננו אהבה מסויימת אבל לאחר כמה חודשים הבנתי שהוא לא מתאים לי כי לא נמשכתי אליו באותה מידה שחשבתי שאמשך והבנאדם לא היה מסוגל להשקיע בקשר באותה מידה שאני רציתי שישקיע. אנחנו חתכנו וזה היה הדדי, אם כי חודש אחריי הפרידה גיליתי שהתחיל לצאת עם בחורה שרצתה אותו כבר הרבה זמן ו"בחשה בקלחת" עוד מתי שיצאנו, ניסתה לגרום לו לחתוך איתי בטענה ש"היא תזרוק אותך ותעשה ממך סמרטוט". מיותר לציין שלאחר שהוא היה איתה כ5 שנים היתה זאת היא שחתכה איתו.
to make long story short - חזרנו לדבר ואני מרגישה שהוא מאוד היה רוצה לחזור איתי לקשר רומנטי. העניין הוא שהבנאדם היה ידיד מאוד טוב שלי עוד לפני שיצאנו ואני באמת אוהבת אותו כבנאדם. הוא מאוד מוכשר, יש לנו הרבה מאוד תחומי עניין משותפים. הוא מפרגן לי, מרעיף עליי שבחים, הוא מצחיק והוא אפילו נראה יותר טוב ממה שהיה נראה בעבר. אבל יש לו אפס ביטחון עצמי, אפס הערכה עצמית, הוא מאוד סגור וכבד ואפילו קצת פרנואיד. אני לא נמשכת לסוג כזה של גברים ולמרות שעברו שנים אני מרגישה שגם אם הייתי מנסה לחזור איתו לקשר זה היה מתפוצץ לי בפנים, כי אני לא נמשכת אליו ולא לאופי שלו. אני חשה שאחרי פרידה מאוד קשה שהיתה לי עם האקס האחרון שלי זה יהיה סיכון אדיר לנסות משהו עם הבחור הזה כי לי בעצמי נגמרו הכוחות להשקיע בקשר ואני לא יכולה לשנות את מי שהוא או לגשר על הפערים האלה, שעדיין נותרו כפי שהיו כשיצאנו לפני 6 שנים.
ואיפשהו - זה יישמע אולי טיפה מתנשא, אבל אני חושבת שמגיע לי יותר מאשר ללכת סחור-סחור עם האקסים ופשוט לחפש מישהו חדש. אני רואה את זה כמקום של חוסר ביטחון, אני גם לא הייתי רוצה לפגוע בידידות שלנו (ואני גם לא הכי מאמינה במונח הזה "ידידים" אם לומר את האמת). ואולי זה גם קטע של אגו אבל פחות או יותר הבטחתי לעצמי שלא משנה מה יהיה, אני "לא עושה שידורים חוזרים" לגבי אנשים שהייתי איתם בזוגיות. וזה אפילו קצת מרגיז אותי כי הייתי רוצה להכיר בחור שיעריך אותי כפי שאני, במהלך הקשר ובכל התהליך של להכיר את בן הזוג ולקבל אותו, עם כל החבילה שהוא מגיע איתה, ולא יזרוק אותי מהמדרגות, יצא עם בחורות אחרות במשך תקופה מסויימת ורק אז ייפול לו האסימון שהוא אולי הפסיד אותי ואז יעריך את מה שהיה לו אז ויבקש לחזור.
חפרתי לכם, אבל אני בכל זאת אשמח לשמוע את דעתכם על הסיטואציה. קחו בחשבון שאני מדברת מהמקום שלי ומהחוויות שלי.
תודה מראש ושבת שלום
