אובייקטיבי לחלוטין ...
דעתי לא השתנתה עם השנים, זו הייתה דעתי גם כשהייתי חילוני גמור! (קיצוני ביותר) בזמנו, כשהייתי רואה את כל החרדים האלו עומדים בפינות הרחוב ומנסים לשכנע יהודים אחרים להניח תפילין (חב"ד?), או לשמוע הרצאה או קלטות, הייתי מביט בהם בבוז ובאופן אישי גם הייתי לועג בקול רם כדי להביע את דעתי עליהם. אבל מעולם לא יצאתי נגדם, מהסיבה הפשוטה, מי שרוצה ומוכן להאמין או להיגרר אחר משנתם זבש"ו, כל עוד מדובר במסגרת שלנו - יהודים - יהודי לא חייב להיות שומר תורה או מצוות, זה נתון לבחירה חופשית. יהודי, הוא מי ששיך לעם היהודי, וההיסטוריה שלו צרובה בו! אי אפשר להתכחש אליה, אם מרצונו ירצה להמיר את דתו הוא חופשי לעשות זאת, אף אחד לא ימנע זאת ממנו, מקסימום ינסו לדבר אל ליבו בתקווה שישנה את דעתו. הוא יכול לבחור בכפירה מוחלטת. לכן, באופן אישי התנגדתי למיסיונרים מדתות אחרות, כמי שהיה כופר (אני) אך ידע תמיד את זהותו, התנגדתי לרעיון שיבוא מישהו מבחוץ וינסה להתערב. למה הדבר דומה? לריב משפחתי, אני יכול לריב עם בני משפחתי עד כדי נטישת המשפחה (לא ניתוק!) ולהישאר ב"ברוגז" תמידי, אך לא אתן למישהו זר לפגוע באחד מהם, ריב ונטישה אינם בהכרח שינאה או התכחשות לבני משפחתי. זו דעתי מאז ומתמיד, כך שלשינוי שעברתי 5-6 שנים האחרונות אין כל השפעה.