שיגרה - זה טוב או רע?
בת זוגי בחו"ל. ברור שזה שינוי די גדול עבורו (פעם ראשונה שהיא נעדרת למספר ימים). היום הייתה לי אפשרות לעשות לו יום כייף- אמא שלי הציעה לקחת אותו למסיבת יום הולדת של בת דודה שלו (בגן שלה). כמובן שמשמעות הדבר היא יום שמאוד שונה מהשגרה- במקום ללכת לגן הבאתי אותו בבוקר לסבתא, הוא נסע איתה ליום ההולדת, משם הוא יסע לבית של בנות הדוד ואז אני אבוא לקחת אותו. מנגד עמדה האפשרות להביא אותו ליום רגיל בגן. אתמול ממש התלבטתי בין אפוציית הכיוף (יום הולדת, בנות דוד שהוא מאוד אוהב, והמון כיופים שיעשו לו שם) לבין אופצית השיגרה. בסוף החלטתי שילך ליום ההולדת. היה לו גם קשה להפרד ממני בבוקר כשאמא שלי לקחה אותו, מה שלא הקל על ההחלטה שלי (אבל כבר החלטתי ושיניתי דברים, אז זה נשאר ככה). לגבי היום- זה כבר נעשה, ואני מאוד מקווה שהוא יהנה. ולגבי בדרך כלל- בזמן האחרון אני יותר ויותר מרגישה שלאביתר יש המון צורך בשיגרה. זה מתחיל משאלות כמו- מי יקח אותי מהגן. רצון ללכת ביום שבת לגן. המון שאלות כשנוסעים למקום חדש, ויותר זמן שלוקח לו להפשיר עם אנשים חדשים (נניח ילדים שהוא לא מכיר). אני רוצה לציין שאביתר הוא ילד מאוד חברותי וסתגלתן. הוא אוהב לשמוח ולהנות. ועדיין- בשבת היינו בפיקניק, עם הרבה אנשים חדשים- ופשוט הרגשתי את חוסר הנוחות שלו. אז זה לא שאני הולכת לשנות את כל החיים לפיו (כבר שיניתי
), אבל בבחירות שנעשות למענו (ובהתחשב בכך שהוא ילד יחיד, ואין עדיין ילדים גדולים להחליט לפיהם)- מה עדיף? המוכר והקבוע? (אותה פינת חי בפעם האלף, להיפגש כל יום עם הילדים מהגן) או חדש ומסעיר (ספארי, נסיעות לחברים רחוקים וכו') . זה גם רלוואנטי במיוחד גם במחשבות על חופשת הקייץ הקרובה. משהו מכל זה מוכר למישהי?
בת זוגי בחו"ל. ברור שזה שינוי די גדול עבורו (פעם ראשונה שהיא נעדרת למספר ימים). היום הייתה לי אפשרות לעשות לו יום כייף- אמא שלי הציעה לקחת אותו למסיבת יום הולדת של בת דודה שלו (בגן שלה). כמובן שמשמעות הדבר היא יום שמאוד שונה מהשגרה- במקום ללכת לגן הבאתי אותו בבוקר לסבתא, הוא נסע איתה ליום ההולדת, משם הוא יסע לבית של בנות הדוד ואז אני אבוא לקחת אותו. מנגד עמדה האפשרות להביא אותו ליום רגיל בגן. אתמול ממש התלבטתי בין אפוציית הכיוף (יום הולדת, בנות דוד שהוא מאוד אוהב, והמון כיופים שיעשו לו שם) לבין אופצית השיגרה. בסוף החלטתי שילך ליום ההולדת. היה לו גם קשה להפרד ממני בבוקר כשאמא שלי לקחה אותו, מה שלא הקל על ההחלטה שלי (אבל כבר החלטתי ושיניתי דברים, אז זה נשאר ככה). לגבי היום- זה כבר נעשה, ואני מאוד מקווה שהוא יהנה. ולגבי בדרך כלל- בזמן האחרון אני יותר ויותר מרגישה שלאביתר יש המון צורך בשיגרה. זה מתחיל משאלות כמו- מי יקח אותי מהגן. רצון ללכת ביום שבת לגן. המון שאלות כשנוסעים למקום חדש, ויותר זמן שלוקח לו להפשיר עם אנשים חדשים (נניח ילדים שהוא לא מכיר). אני רוצה לציין שאביתר הוא ילד מאוד חברותי וסתגלתן. הוא אוהב לשמוח ולהנות. ועדיין- בשבת היינו בפיקניק, עם הרבה אנשים חדשים- ופשוט הרגשתי את חוסר הנוחות שלו. אז זה לא שאני הולכת לשנות את כל החיים לפיו (כבר שיניתי
