שיאצו לילדי ADD

[fairy26]

שיאצו לילדי ADD

שלום לכולם, שמי ענת ואני מטפלת בשיאצו , הגיע אליי מטופל חדש בן 5.5 עם הפרעות קשב וריכוז קשות , עשיתי חיפוש פה בפורום ומצאתי מאמר מ 2002 של תומר הר חורב על שיאצו לילדי ADD אך הקישור אליו כבר לא קיים , מישהו מכיר מאמר זה , או מאמר אחר אוכל לקרוא בנושא, תודה ושבוע נפלא(-:

 

[טאוֹ]

מאמרים רלוונטיים

תוכלי למצוא כאן. בהצלחה וברוכה הבאה לפורום.

 

[ינוקא1]

אינני מבין

מה מטפלת בשיאצו צריכה מאמרים. פשוט להרגיש ! ככל שתסמכי יותר על התחושות שלך כשאת מטפלת , הדימויים שעולים בך וכו' ותתני בהם אמון - כך הטיפול יהיה יותר יעיל ויותר מותאם לאדם מולך.

 

[טאוֹ]

כלומר, אם אני מבין נכון את גישתך

מטפלי שיאצו גם אינם זקוקים לבדיקות מעבדה, צילומי רנטגן וחוות דעת רפואיות. מספיק פשוט להרגיש ולהסתמך על התחושות והדימויים הפנימיים?

 

[ינוקא1]

אם ידוע לך

שיש למטופל הספציפי הזה כל מיני דברים שאתה צריך לדעת עליהם , סבבה. וכמובן לשאול את המטופל בתחילת הטיפול אם יש לו דברים כאלו. אבל אחר כך , אני בעד לבוא כמה שיותר "נקי" : לא לסמוך על כל מיני פרוטוקולים , לא לבנות על פיהם טיפול. לסמוך על מה שאתה מרגיש וללמוד לבטוח בזה ולפתח את זה. לא לנסות "להעתיק" טיפול שמישהו אחר עשה במקרה דומה , הפרעת הקשב של שלומי איננה אותה הפרעת קשב של יעקב. לטפל באדם , לא בבעיה.

 

[טאוֹ]

להעתיק טיפולים בוודאי שלא

אבל לקרוא עליהם לא מזיק, ואולי יכול אפילו להועיל. לדעתי, כמובן.

 

[0 אור 0]

../images/Emo45.gif אני חושבת ששיתוף ידע ו"פרוטוקולים"

וטיפים, ונסיון בין מטפלים היא דרך למידה מעולה. בתור אחת שכל הזמן לומדת, אני אוהבת מאד לראות וללמוד גם מאחרים ולא רק בקורסים רשמיים. אחר כך ברור שמה שמביאים מתוך זה לטיפול, זה מה שמתאים למטופל.

 

[מיכל הלב]

../images/Emo45.gifידע זה דבר חשוב

אני לא מבינה למה צריך לצאת נגד רכישת ידע ברפואה משלימה, במיוחד כשמטפל מרגיש שהוא רוצה וצריך עוד ללמוד. אחר כך אנחנו מתלוננים שמאשימים את ציבור המטפלים בבורות... מורי לשיאצו, בסיום הלימודים והבחינות, אמרו "טוב, עכשיו תשכחו את כל מה שלמדתם". הכוונה היתה, שכשיש מספיק ידע, אפשר לסמוך על האינטואיציה. לא הייתי נותנת לאיש לדקור אותי מבלי שהוא למד דיקור במשך מספיק זמן, כנ"ל לשיאצו. ולשואלת המקורית: צר לי, אך איני יודעת איך אפשר למצוא את המאמר שחיפשת. אולי תנסי לתאר את המקרה או לספר על הנסיון שלך בתחום, ואם למישהו יש נסיון או נקודות למחשבה הוא ינסה לעזור?

 

[ינוקא1]

תיראי

למדתי 4 שנים , במקום שלדעתי שנותן את הידע הכי מקיף בארץ. ואין לי ספק שהידע הזה עזר לי להבין דברים חשובים. ואפילו שינה את השקפת עולמי בהרבה תחומים - ולטובה. בשנה הרביעית ללימודי , לקחתי מהצד קורס בביורגונומי - שיטה שנעזרת בעפעוף כדי לחוש אנרגיות. ומה שקרה זה שבמהלך השנה התחלתי לחוש את המרידיאנים בעזרת שיטה זו. ההיתי עושה טיפול במגע ולוחץ על נקודה ופתאום מתחיל לעפעף. ובהדרגה הנקודות הצטרפו לקווים. פתאום הרגשתי מרידיאנים שאינם אמורים להיות לפי המפות הרגילות , והרגשתי כל מיני מסלולים שלא הכרתי. (אחר כך ראיתי שאני גם לא הראשון שעלה על זה - טאו יוכל גם לספר לך פרטים). זה גרם לי למשבר אמון מסוים עם הרפואה הסינית שלמדתי. והבנתי באיזשהו שלב , שטיפול יעיל באמת ניתן על פי אינטואיציה ופחות על פי ידע. מאז לא נגעתי בספר הנקודות. אני עובד במגע עם הנקודות שאני חש שצריך ללחוץ עליהן. אני ממש מקבל עפעוף כמה ללחוץ ואני מפסיק כשהעפעוף נפסק. לפעמים גם עולות לי תמונות בראש או הרגשה לשים את האצבע או את היד דווקא בצורה מסוימת - וגם את זה אני עושה. אני קצת חושש לעבוד כך בדיקור , אבל במגע - זו הדרך האידאלית. פשוט להיות כמה שיותר מודעים לתחושות ולאינטואיציות שלנו. לא רק זה - ככל שמתרגלים יותר לסמוך על זה ואם מרגישים צורך ללחוץ בנקודה מסוימת פשוט לוחצים , החושים הללו מתחחדדדים והבטחון ביכולת שלנו להרגיש גובר מטיפול לטיפול . אני משוכנע כי זו הדרך הכי טובה למטפל במגע , ובמיוחד במיוחד לשיאצו. גם אם בהתחלה זה מפחיד.

 

[nadaval56]

ההפסד כולו שלך>>>

אם אתה מפחד לעבוד ככה בדיקור - אתה מפסיד. אני עובד עם העפעוף בדיקור וזה מדהים. בעזרת העפעוף אני יכול לדעת גם כמה זמן להשאיר כל מחט. אני לא צריך לעבוד עם פרוטוקולים שלא ברור מתי נכתבו ולמה... ובאשר לתוצאות? מדהים!! תנסה.. אל תפחד. תספר לי איך היה. ( תנסה על עצמך בתור התחלה. ככה אני התחלתי).

 

[ינוקא1]

זה לא שלא ניסיתי . .

משום מה התחברתי לזה קצת פחות מאשר במגע , למרות שניסיתי את זה כמה פעמים. כנראה זה בגלל שבמגע אני מרגיש בצורה די מדויקת מה זה עושה , ובדיקור לא. אני חושב שאם אצליח לשפר קצת את ראית האנרגיה שלי , אתחיל גם לדקור כך. תודה בכל אופן !

 

[nadaval56]

אתה יכול לנסות את השיטה הבאה>>

תנסה לחשוב על: איפה הנקודה שצריכה דיקור? איפה הנקודה החסומה? העפעוף יספר לך דבר אחד. תנסה לחשוב על: האם המחט "עובדת" בנקודה ששמתי אותה? העפעוף יספר לך דבר אחר. תנסה את המשחק של השליטה על העפעוף. תנסה לחשוב על שנת 1998 למשל ולבדוק אם גם כשאתה חושב על זה מופיע עפעוף.

 

[מיכל הלב]

תראה...

הכל טוב ויפה, חוץ מהעובדה שהדרך שבה בחרת לא מתאימה לכל אחד. החוויה שלך בנושא הגיעה בעקבות לימודי הביוגונומי, שהתאימו לך, כמו לרבים אחרים. אבל לא כולם למדו את זה. החוש השישי, האינטואיציה או איך שלא תקרא את זה, הם דברים שחשוב להיעזר בהם בעבודתנו כמטפלים, אבל לא תמיד כולם מצליחים. זה דבר שדורש בעצמו למידה, הבנה ותרגול. גם אתה לא טיפלת בשיטה זו מההתחלה, גם אתה למדת, וגם אתה עדיין לא מעז להשתמש בזה בדיקור. כמו שכתב לך נדב(?) "תנסה, אל תפחד", ואתה עמדת בשלך כי אתה מכיר את עצמך ומרגיש שזה עדיין לא הרגע, כך זה יכול להרגיש אצל אחרים. ועוד משהו: אינטואיציה לא חייבת לבוא במקום ידע, שתי הדרכים יכולות להיות שלובות. במלים אחרות, אני מבינה את דרכך, ובדיקור, אגב, עובדת בעיקר עם האינטואיציה, אבל כשמישהו מבקש עזרה אפשר לעודד אותו ב"תשתמשי באינטואיציה שלך" מבלי לבטל לחלוטין את חשיבותו של הידע. אגב, גם אנדו אמר שהצ'י זז, שהדברים משתנים ולא קבועים. ולכן העובדה שהרגשת מרידיאנים שלא על המפות לא אמורה לגרום למשבר אמון, לדעתי, אלא להבנה גדולה יותר. גם ברפואה היפנית הנקודות "משנות מיקומים", וכמובן שבשיאצו עושים לאחר שלב מסויים בעיקר מה שמרגישים.

 

[ינוקא1]

אפשר להגיע לכל מה

שהגעתי עם הביורגונומי (בנושא של חישת מרידיאנים) , גם בלי ביורגונומי. העיקר זה להתרגל לסמוך על מה שמרגישים. והרגשתי שזה קצת היה חסר לשואלת , הביטחון לגשת למקרה שאין לה בו ניסיון - לכן עניתי כך. מה שאמרתי שאני מפחד להשתמש בזה בדיקור , זו באופן פרדוקסלי בדיוק הסיבה שאני משתמש בזה במגע : כי בדיקור אני לא כל כך מרגיש למה נקודה זו ולא זו , העפעוף במקרה זה הוא סוג של תיקשור שאומר לי "תדקור כאן וכאן" ואני בכל זאת רוצה לדקור לפי החוויה שלי. מה שכן , יתכן ואם אתן בזה יותר אמון , אולי אבין גם למה. לעומת זאת במגע , אני מרגיש את מה שאני עושה וזו החוויה שלי.

 

[שלומלומי]

זו בדיוק הנקודה.

במגע יש לך מספיק ידע, נקודות דיקור הן מושג ערטילאי יותר מבחינתך, ולכן אתה מרגיש חייב "להקפיד על החוקים". ברגע שיש לך את הידע, ואולי יותר בהקשר של מה לא לעשות ממה שכן אפשר, אתה יכול להרגיש בטוח יותר לעשות את העבודה שלך. ברגע שאתה מרגיש נינוח בנקודה מסויימת (לא של דיקור, הפעם), אתה יכול להביט מסביב, לבחון את מה שקורה שם, ולהגמיש את הפעולות שלך, לנסות דברים חדשים, ולהתפתח. כשאין את הבסיס, זה אחרת לגמרי...

 

[טאוֹ]

../images/Emo45.gif

 

[ינוקא1]

דווקא כאחד שלמד טאו שיאצו

אתה אמור להבין מה אני מתכווין יותר מאחרים. מה הפך את הרפואה הסינית למבוססת על מפות מרידיאנים שכנראה לא נכונות (לפחות לפי ההרגשה שלי, וגם לפי ריוקו אנדרו) ? זה שאנשים הפסיקו לסמוך על הרגשה , והתחילו לסמוך על כל מיני פרוטוקולים. הרגשתי שגם השואלת קצת לא סומכת על עצמה ורוצה לראות מה עשו אחרים כדי לטפל במקרה , לכן אמרתי לה שתתחיל לתת אמון באינטואיציות ובהרגשות שלה - גם אם היא לא קראה מעולם פרוטוקול טיפולי על קשב וריכוז. ככל שהיא תסמוך על עצמה יותר ברור לי שהיא תהיה מטפלת טובה יותר.

 

[טאוֹ]

כאחד שלמד ועדיין לומד טאו שיאצו

אני כמובן מבין למה מתכוון, וגם מסכים מאד עם הרבה דברים שכתבת בהודעה הנוכחית. השם של מפתח השיטה, אגב, הוא ריוקיו אנדו. מכל מקום, כל עוד מפתחים את האינטואיציה, הרגישות לקי והקשב באופן כללי, אין כל רע לדעתי גם בקריאת מאמרים.

 

[ינוקא1]

מסכים- גם עם המשפט האחרון.