שטיפת מוח של אישתי

[argoi]

שטיפת מוח של אישתי

אישתי עוברת שטיפת מוח ע"י אימה ומשפחתה לחזרה בתשובה. מה אפשר לעשות בכדי להדריך ולחזק את התנגדותה לשטיפת המוח ולמניעת חזרתה בתשובה ?

 

[Moon rise girl]

לדעתי

אולי כדאי שתתרחקו קצת (פיזית, גיאוגרפית) מהמשפחה שלה ותחיו את החיים שלכם. כמובן שאני לא מדברת על נתק טוטאלי, אבל קצת מרחק לא יזיק. כך גם תראה אם זו באמת שטיפת מוח או שאולי היא באמת רוצה לחזור בתשובה בלי קשר אליהם, שאז זו בעיה בפני עצמה. (פתירה, אבל עדיין בעיה).

 

[rigoletto111]

אחלה חתימה יש לך!../images/Emo13.gif

וביחס לאשה שמנסים לשטוף לה את המוח: גדולים דברי חכמים, שאמרו שליצנות אחת דוחה אלף תוכחות. בהצלחה!

 

[פנדיאני]

זה ממש לא ליצנות

לדעתי כתבן טוב יכול לעשות מהחומר הזה כמה וכמה מאמרים רציניים ביותר.

 

[rigoletto111]

ליצנות - במובן הומור

ואין נשק טוב כמו הומור נגד הדת...

 

[לילה מעורפל]

../images/Emo6.gif קראתי. מצחיק.

האנאלוגיה ברורה ומצחיקה.

 

[לילה מעורפל]

שלח אותה לזמן קצר לפורום אתאיזם

בקש ממנה לנסות ולהסביר לחברי פורום אתאיזם את ההשקפות שלה אבל רצוי שתשאר שם זמן קצר בלבד. יש שם ויכוחים בנושאי דת. הם ישמחו לאתגר. כמה מהם בסדר ויכולים לשכנע. מכמה אחרים צריך להתעלם.

 

[teresias]

פורום אתאיזם

היה בעבר פורום רציני, בימיו הטובים בתור פורום "אתאיזם ודת". היום אין לפורום ההוא מה להציע.

 

[לילה מעורפל]

הכרות עם החברה החילונית כחברים?

התרחקות מההשפעה של המשפחה? אני במקומך הייתי מצמצמת בעדינות את מספר הפעמים שהיא באה אליהם ומחפשת חברים חילוניים ובילויים חילוניים. בנוסף אם יש משהו מיוחד מבחינת אמונה נתתי גם עצה על כמה חברים בפורום אתאיזם. יש שם כמה שיכולים לגרום לספק באמונה. הם מסיונרים מהכיוון ההפוך. ממש מסיונרים אתאיסטים.

 

[argoi]

האם אפשר לקבל כתובות למומחים

האם אפשר לקבל כתובות של מומחים שיוכלו לעזור לנו או ישירות לה? פסיכולוגים, יועצים טובים וכו' ?

 

[בני ילד רע]

אתר חופש - טלמסר 03-7651560

הועתק מאתר חופש: מחפשים סיוע בהקשר של בן-משפחה או חבר שחוזר בתשובה? עמותת 'חופש' מפעילה קו טלמסר שמטרתו לסייע ליחידים ולמשפחות שנפגעו מתהליך ההתחרדות ("חזרה בתשובה"). מספר הטלמסר לפניות הוא 03-7651560. מספר הטלמסר הזה מיועד לנושאים של החזרה בתשובה ולא לפניות כלליות לאתר חופש. לפניות אלינו בכל נושא אחר - קראו כאן. תיבת הטלמסר נבדקת מדי מספר ימים. האנשים המטפלים בפניות הם חברי עמותה ותיקים בעלי נסיון בטיפול בפניות מסוג זה. אנו מקפידים כמובן לשמור את הפרטים של הפונים אלינו ואיננו מעבירים אותם לאיש, אלא ברשות הפונה. סוג העזרה שאנו מציעים כולל בדרך-כלל ייעוץ כללי, ייעוץ משפטי-ראשוני, משלוח חמרים אפשריים לקריאה והפניה אפשרית לגורמים מקצועיים ו/או גורמים מנוסים אחרים.

 

[L i k o]

ארגוי יקר

אל תטפל רק בסימפטום, תנסה לטפל במחלה. החזרה בתשובה היא כמו וירוס שמתפרץ במקום שהחסינות נחלשה. אנשים נוטים לחזור בתשובה בדרך כלל ברגעי משבר פתאומי או מתמשך. תנסה, בעזרת המומחים, להבין מה לא בסדר בחייה/חייכם, שדווקא עכשיו היא נוטה להיענות לנסיונות משפחתה. בהצלחה

 

[Le Fay]

../images/Emo45.gif

 

[סידארתא]

../images/Emo31.gif

לומר שאנשים חוזרים בתשובה מתוך משבר בחיים נראה לי לא פחות מתנשא ויומרני מלומר שאנשים יוצאים בשאלה מתוך עצלנות לקיים הלכה או מתוך טפשות וחוסר הבנה. אנשים יכולים לחזור בתשובה מתוך צורך פנימי כן ומתוך רצון להגיע 'אל' ולא רק כדי לברוח 'מ'. אני לא יודע אם זה המצב במקרה של ארגוי, ייתכן שבאמת יש כאן מצב של ניצול עמדת חולשה או בלבול, אבל ייתכן גם שעליו לקבל את השינוי בחייה של אשתו מתוך עמדה של הערכה ושל אהבה (בתקווה שהיא אכן קיימת, לכל מקרה) ולא אוטומטית לקבוע שמדובר בשטיפת מוח. שוב - חסר כאן הרבה אינפורמציה, אבל כל הכללה דורשת את הסתייגויות שלה. תמיד.

 

[אנדרנליסט]

../images/Emo45.gif

 

[ספל חמאה]

שיוניים בתפיסת עולם

לעולם נובעים מקושי. הליקו טוען, בצדק, שאין בכלל טעם להתסכל על העניין מנקודת מבט דתית, ושטוב יעשה החרד משטיפות מוח אם יעסוק בהיטב האישי. כי מה לעשות, בשורה התחתונה, אלוהים הוא רק תירוץ. >ספל חמאה בכללו סותרתותך<

 

[Le Fay]

אני מאמינה שאנשים מחפשים חלופה

רק כשאין להם ברירה. גם חשבונות נפש עורכים רק כשאין ברירה וגם דירה מחליפים בדרך כלל כשאי אפשר לסבול עוד את המצב הקיים. במה הגברת תבחר להאמין זו שאלה משנית. אם היא במצוקה - קודם כל צריך לנסות להקל עליה.

 

[סידארתא]

כלומר..

המצב הטבעי של אדם הוא להשאר במקום ובחברה שאליהם הוא נולד, לא? גם אם הבסיס האידיאולוגי של החברה הזו מבוסס על שקר או על צביעות, גם אם המקום הזה לא מתאים להתפתחות האישית של אותו אדם, גם אם הוא לעולם לא יקבל שם תשובות לשאלות שמטרידות אותו ולעולם לא ימלא שם את החללים שבנפש שלו? אני לא מקבל את זה. לפעמים, ואת זה אני יודע מנסיון אישי, שינויים חיצוניים באים מתוך נסיון לפתור או להמנע מהתמודדות עם בעיות אישיות, ולרוב, מי שבורח ממקום מסוים מגלה שגם במיקום החדש שלו לא השתנה הרבה - הוא עדיין שם. אבל אני מאמין שיש גם מצבים בהם התנאים ה'חיצוניים' הם הבעיה, מצבים שבהם שינוי בא מתוך בסיס של שלמות, ולא מתוך נסיון לבריחה. אנשים שמצאו את עצמם במקומות שהתנאים החיצוניים בהם הם אלה שעיכבו אותם, שדיכאו אותם, שלא נתנו להם מענה, והדבר הנכון מבחינתם לעשות הוא לקום וללכת למקום שבו הם מאמינים שימלא להם את אותם צרכים. וזה נכון לחוזרים בתשובה באותה מידה שזה נכון ליוצאים לשאלה, למהגרים, למשני מינם, למתחתנים, למתגרשים, למתנזרים, למתבודדים, למתפטרים ולמהפכנים. עמדת ההתבוננות בכל אדם צריכה להיות (כל עוד לא הוכח אחרת) - נקודת מוצא של כבוד לעומד מולך. ואם זה שעומד מולך טוען שמעשיו מודעים ורציונאליים, שהוא בחר בהם ולא הוכרח אליהם - תכבדי אותו ותקבלי את דבריו. אולי אני תמים ונאיבי, ואני יודע שזה גישה שמתאימה יותר למאה הקודמת (או אפילו לזו שלפניה) מאשר לתקופה הפוסטמודרנית הנוכחית אבל אני חושב שכל גישה אחרת יוצרת ניכור ובדידות, תוצאה ישירה של התנשאות ואטימות.

 

[Le Fay]

אין לי מושג מה טבעי, אבל האדם הרגיל

מונע, לדעתי, רק באמצעות תחושת חסך, מצוקה או תשוקה (שגם היא, בעצם, סוג של תחושת חסך). במילים אחרות: האדם הרגיל זז רק כי דבר מה מכביד עליו, או כי חסר לו דבר מה. מה נתפס כבלתי נסבל ומה כחיוני - נגזר ממאפייניו האינדיבידואליים: להרפתקנים, מהפכנים ומגלי ארצות, למשל, חסרים דברים שמרבית האנשים לא יחושו בחסרונם; לעומת זאת אנשים רבים משלימים, לפעמים בשמחה, עם אורח חיים שנתפס בעיני כדיכוי בלתי נסבל. אבל העיקרון בעינו עומד: אנשים לא ישתנו אם הם לא ממש חייבים; כלומר, אם המצוקה או תחושת החסך שלהם אינה אקוטית. כל מה שאמרת אינו סותר את זה. אתה רק מבקש לקבל את האינטרפרטציה האישית של האדם המבקש לו שינוי בלי לחטט במניעיו. זה נשמע מאד אצילי, וזו כנראה גם מדיניות מצויינת ביחס לזרים (כל עוד איני קונה את המרכולת שהם משווקים עם זה), אבל לפעמים זה בדיוק ההפך מאיכפתיות. כי עם כל הכבוד לאנשים, לפני שבנאדם קרוב מפסיק לשתות תה כי המשקה מכאיב לו, לפעמים מה שנכון לעשות זה להפנות את תשומת לבו למיקום הכפית. אולי זו גישה אטומה ומתנשאת, אבל בשורה התחתונה זה רק יוסיף לו נתונים. הבחירה עדיין שלו. ומחבר הייתי מצפה לא רק שיבחין בזה שרע לי, אלא גם שיאמר לי אם לדעתו הוא רואה למה. במידת האפשר - בלי ללחוץ עלי לבחור בדרך שלו; אבל מעט מאד אנשים מסוגלים לזה. נ.ב. ברור לך לאן הגישה שלך מובילה כשמדובר בדכאון אקוטי, נכון?

 

[ציפופו עם הבננה]

אשתך ילדה בת 11?

אני מניח שלא... אז למה אתה חושב שהיא זקוקה להדרכה ממך מה מותר לה ומה אסור לה לחשוב?