שטויות!

[alissa]

Much better ../images/Emo13.gif

 

[אינקה]

המממ... גם זה יעבור. ../images/Emo39.gif

 

[alissa]

הייי, אהובי משכבר הימים ../images/Emo13.gif

 

[אבי בכר 2005]

נשמע כמו ארבע האמיתות המחודשות

מה המטרה שלהן? והנה יצרת עוד הסחת דעת בת 23 פוסטים יום מבורך

 

[alissa]

לא כל דבר הוא מכוון מטרה

ואני לא יצרתי הסחת דעת. בדיוק ההפך. איזה מין מאמן אתה?

 

[אבי בכר 2005]

אין מטרה?

אז מה בכל זאת הביא אותך לכתוב כאן את ההודעה? הרי יכולת לעשות 1000 דברים אחרים באותו הזמן האם זהו לא שירשור אקדמי על על הסבל ועל תורתו של הבודהה? אם כן על פי דברייך זוהי הסחת דעת אשמח להבין את ההפך. ולגבי, אני מאמן אישי. יום מבורך

 

[alissa]

יכולתי גם לא לכתוב אותה כמובן.

ויכולתי לעשות 1000 דברים באותו הזמן. 1000 דברים שיסיחו את דעתי מהבעסה. מנסיון, זה לא עובד. ולא. הפוסט אינו אקדמי, אלא ביטוי אמיתי של כאב, ספק, מבוכה וחוסר אונים, שהם גם מנת חלקם של אלה ההולכים בדרך רוחנית (או חושבים שהולכים בה או גרוע מכך, חושבים שהגיעו לאן שהוא). שגם אחרי שעות רבות של תרגול, קריאה ומדיטציה, אחרי תובנות רבות, חוויות ו"הארות" קטנות, עוד ארוכה הדרך, מטעה , קשה ,מהתלת ורבה. חשוב שהודעה מסוג זה תופיע בדיוק בפורום הזה, כתובה שחור על גבי לבן בין הדיונים על משנתו של הבודהה, שלא משנה כמה בקיאים נהיה בה, עדיין לא קלטנו אותה ובטח שרובינו לפחות אינם חיים אותה. יש?

 

[שנטידווה]

מהי הפרקטיקה הרוחנית בה את עוסקת,

אם אפשר לשאול?

 

[alissa]

ממממ אני אענה לך אבל

אבוי לחיים שלך אם זו מלכודת

. כרגע בגדול, כלום. המדיטציה רק מעצימה את הקושי . בעבר הלא רחוק, מדיטציות בהנחייתו של אושו : התבוננות בתחושות הגוף, תשומת לב, אי היקשרות וחקירה. טכניקות נוספות שאלתי גם מקורנפילד. בהתחלה 20 דק' ביום ואחר כך 45 דק' ושעה. בנוסף למדיטציה תרגלתי גם התבוננות תוך ההתנהלות שלי ביום יום. כלומר, ניצלתי מצבים רגשיים כמו כעס, תסכול ושיפוטיות לטרנספומציה אלכימית באמצעות התבוננות. חייבת לציין שזוהי טכניקה רבת עצמה, אבל מצריכה כוחות נפש עצומים שלא תמיד עמדו לרשותי. מאחר ואני מוצאת את עצמי אל מול אותם דפוסים, שדים ופחדים שניהלו אותי בעבר, אני מתחילה לתהות מה התועלת בכל זה, למעט אותם חוויות נעלות ככל שהיו, אותן חוויתי.

 

[lost insight]

בלי מדיטציה קבועה

אדם יכול ללכת לאיבוד בקלות. זה הניסיון שלי מתקופות שלא תרגלתי. המדיטציה לא חייבת להיות החקירה עצמה, אבל היא מביאה את השקט המנטלי שנחוץ לכל התפתחות. מדיטציות כמו אלה שתיארת הן יחסית קשות ודורשות מלכחתחילה שקט מנטלי מסויים.

 

[annandi]

שאלה

האם התרגול לא עזר לך בהתמודדות עם אותם הדפוסים, השדים והפחדים שניהלו אותך בעבר? אני מצאתי שההתבוננות ותשומת הלב עצמה על הדפוסים, השדים והפחדים הפחיתה את האחיזה שלהם בי ואת היכולת שלהם לנהל אותי. ושאלה קטנה, מה הכוונה שלך ב"טרנספומציה אלכימית באמצעות התבוננות"?

 

[alissa]

בוודאי שכן

אם התרגול לא היה מועיל, מן הסתם לא הייתי ממשיכה בו. אך הוא מועיל עד לנקודה מסויימת . לגבי "טרנספורמציה אלכימית באמצעות התבוננות" - זהו תהליך של מעבר של רגש מקצה אחד לאחר. כלומר כעס יכול לשנות את האיכות שלו לחמלה ולאהבה אינסופית, אם סבלנים ועיקשים מאוד בהתבוננות בו ואמיצים מספיק לא להקשר אליו. אותו הדבר עם פחד, שהוא גם רגש רב עצמה ומתעתע .

 

[שנטידווה]

את יודעת אליסה,

אני יכול להבין את העובדה שאת, או מישהו אחר פה, לא סובל את סיגנון ההתבטאות שלי. אני גם יכול להבין את העובדה שאת או מישהו אחר חושבים שאני אדם קר ומנוכר. אבל החשד שאני "אפיל אותך במלכודת" או לצורך העניין כל אחד אחר רק כדי לצאת כשידי על העליונה הוא חשד מעליב, saying the least. חבל שנדבקת בו

. חבל שהעדפת להגות רעיון זה עליי מאשר לבדוק את ענייניותם של דבריי פרופר באשר לנושאים המדוברים במקום לתת לסגנונם של דבריי "לצבוע" את יחסך אליהם. אבל את יודעת מה, אולי את צודקת, אולי אם הייתי מוסר את דבריי בסגנון רך יותר (זה פשוט "לא אני"

)- הרגשתך הייתה אחרת. אשים את הנושא למעלה בצד, ואחווה דעתי על מה שכתבת בתשובה לשאלתי: א', העניין שלי בתרגול שלך הוא כן וחסר שיפוט לחלוטין. ב', זכור לי שאני עברתי, ועד היום עובר, דברים דומים לשלך. במבט לאחור אני רואה שההליכה בדרך הרוחנית הראתה לי את גן-העדן והגהינום הפנימיים שלי, וכמוני כמוך, אני חווה זמנים של אי אמון, משבר, עייפות, דיכדוך, וגם עימותים חזיתיים אל מול דפוסים שניהלו אותי בעבר וחלקם עדיין מנהלים אותי עד היום. ובכל זאת, זרעים שזרעתי לאורך דרכי מתחילים לנבוט, חלקם גודל ומיעוטם נושא איזשהו פרי, גם אם עדיין פרי בוסר. אלו אולי הם הערך והמשמעות האמיתיים של העבודה הרוחנית: לאו דווקא מצבי תודעה אקסטטיים, לאו דווקא תובנות מבריקות, לאו דווקא הגילויים המרעישים על עצמי. אלא דווקא ההתנהלות שלי בחיי שאט אט משתנה. הסבלנות שמאריכה, יכולת ההכלה שמתרחבת ומעמיקה, העמידות הגוברת בפני תסכול וכעס, האיזון הנפשי שמתעצם אט אט אל מול תהפוכותיהם של החיים, הטוב הגדול יותר שאני מסוגל לחלוק עם סובביי. ברגעים של כאב גדול וייאוש גם אני הייתי שואל את עצמי מה התועלת שבכל העבודה הזו. אבל כשאני נזכר איך הייתי קודם לכן, וכשאני מתבונן במרביתם של האנשים הסובבים אותי- אלה שאינם עוסקים בעבודה רוחנית, אני יודע מעל כל צל של ספק שאינני רוצה להיות כמו שהייתי בעבר או כמוהם. במילותיו האלמותיות של פאולו קואלו ב"אלכימאי", אעדיף למות על הדרך מאשר בשוליה. אני מאחל לך באמת ומעומק הלב הצלחה בדרכך. עם סבלנות וסובלנות אל עצמך, את תראי שהסערה, קשה וארוכה ככל שתהיה, תעבור. תבואנה עוד סערות (היי בטוחה בזה

), אבל אז תהיי חזקה ועמידה יותר, וגם את תראי איך זרעים שזרעת לאורך דרכך נובטים וגדלים. והפרחים אליסה, יופיים יהיה לאין שיעור, וטעם הפירות שיבואו לאחר מכן......

 

[alissa]

יו בבקשה בלי פרצוף עצוב.../images/Emo39.gif

נסחפת קצת, ההערה שלי נרשמה בבדיחותא וכעקציצותא (יענו עקיצה ) על האמבוש שעשיתם לי אתה ודרקמס כשהסתובבתי לבד בקומונה שלכם בלי תחמושת

. וגם כל פעם שמזכירים את אושו, אתם רוקעים, מרעישים ברעשן ומשמיעים קריאות כאילו אתם בבית כנסת בפורים שומעים מגילה. אבל בוא נעזוב את ההיסטוריה להיסטוריונים. ובנוגע לדבריך: א. מאמינה לכנותך. ב. לא חשבתי שהדרך הרוחנית היא קלה לכולם ורק אני לועסת חצץ, אבל אני מודה לך מקרב לב על כנותך ועל מילות החיזוק . דבקותך בדרך מעוררת השראה.

שאלה לסיום: מלבד המסגרת הקבוצתית בה אתה מתרגל, האם אתה נעזר גם במורה?

 

[שנטידווה]

תשובה:

כן. ובהרחבה: אני נעזר ביותר ממורה אחד. בכל אופן, אצל מורה אחד למדתי (כששהיתי במרכז שלו) חצי שנה. מורים אחרים- גם הלכתי להרצאות וגם למדתי אצלם בסמינרים וריטריטים. שלושת המורים האחרונים שאותם הלכתי לשמוע היו ממש, אבל ממש מדהימים. הראשון הוא צ'וקיי נימה רינפוצ'ה, השניה היא טנזין פאלמו והשלישי הוא פאקצ'וק רינפוצ'ה. לעיתים, לעיתים בכיתי מרוב התרגשות ושמחה כששמעתי אותם מדברים דברים של חכמה וחמלה אין קץ, מעודנים וחודרים, בהירים וצלולים כמו מי מעיין זכים ונפלאים....

 

[אבי בכר 2005]

חשוב מאוד

לא להתכחש לכאב, ספק, מבוכה וחוסר אונים שחווים בדרך זה חשוב ומועיל. כל אלה הם הרי ביטויים של הסבל שהוא מנת חלקינו, לא? ובהחלט מסכים איתך שהפורום הוא מקום טוב לתת ביטוי לכל אלה, להיות הקול של כל אלה שלא חושפים את הקשיים אני יודע שבדרך שלי לפחות יש יותר נקודות שפל מאשר התעלות. יחד עם זה החוויות המעטות אך הבילתי ניתנות לעירעור (ידיעה ברורה וחד משמעית) גם אם היו לרגע קט נותנות לי את העידוד שאני בדרך הנכונה, בנוסף - עבודה עם מורה טוב עושה הבדל משמעותי. מדבריך אני מסיק שהדרך לא פשוטה ובכל זאת את מחפשת עידוד להמשיך בה. מקום טוב להיות בו.

בהצלחה.

 

[מוטי ש]

לא לשכוח לנקות את הדלי!

אחר כך חייבים להמשיך במלאכה המייגעת של קירצוף הריצפה... אני קורא לי במהלך הימים האחרונים ספר של קרל גוסטב יונג, מעין אוטוביוגרפיה. טוב,זאת לא בדיוק אוטוביוגרפיה רגילה.יונג התנגד לאוטוביוגרפיות. הייתה לו איזושהי טענה האומרת,שאדם המתחיל לספר על עצמו, בהכרח הוא מתחיל לומר לא מעט דברים מופרכים.יש משהו בטענה הזאת כמובן ולכן כדאי תמיד לאדם לדבר על עצמו בעקיפין או לא לדבר על עצמו בכלל. האירועים "החיצוניים" הרבים של חיינו אינם אלה חלום וכל מה שאולי נחשב(בעיני קרל גוסטב יונג)אינן אלא החוויות הפנימיות המכוננות של הילדות והבחרות.כך נוצר ייעוד.אוסף של אירועים לכאורה חסרי פשר "ומקריים" השולחים את האדם בכיוון מסוים,שהוא איננו יכול עוד להתנגד לו. פנים וחוץ הם כמובן אחד,השאלה מה יש בפנים.אם אין בפנים כלום,אין כלום גם בחוץ. סבל חסר משמעות.אם יש משהו בפנים,משהו שהתעצב בסבל,העולם קורם משמעות כמו העצמות בחזון יחזקאל. תמיד יש דרך.למשל,קרל גוסטב יונג(ההוא שכתב את "האוטוביוגרפיה" על עצמו(או חלק ממנה) מספר באיזו פיסקה קטנטונת בספר על הדוקטור הזקן שטיקלברגר,"אישיות ידועה בעיר בזל של סוף המאה השמונה עשרה".יום אחד הוא צועד לו בחוצות העיר לכיוון הגשר,בוודאי מנסה להיות נוכח בכאן ובעכשיו ופתאום הוא פוגש לו פציינטית טורדנית שמקלקלת לו את כל האווירה בטרוניות כאלו או אחרות. ואז הדוקטור אומר לה(כך על פי מיודענו קרל גוסטב יונג): "כן,כן,משהו אכן אינו בסדר איתך,הוציאי בבקשה את הלשון החוצה ועצמי את עינייך" וכאשר הפציינטית הקולנית אכן עשתה זאת,מיהר הדוקטור לברוח משם לדרכו,כאשר הוא מותיר את הפציינטית שלו עצומת עיניים לקול צחוקם של העוברים ושבים.זה היה,ככל הנראה,הסיפור החם של היום בבזל של אי שם במאה השמונה עשרה. דוקטור שטיקלברגר הייתה דמות מפורסמת וידועה.האם ייתכן שנהג ברשעות מה בפציינטית האומללה שלו? בכל אופן,באשר ליונג,היה לו משהו לומר,שאולי תמצאי בו עניין(וייתכן ולא "יותר לא פיללתי להארה,היות והנחה אותי האל למקום שהייתי בו לא מרצוני, ונטש אותי שם בלא עזרה.הבנתי שעלי למצוא את כוונת הבורא בעצמי ולחפש בכוחותי שלי את המוצא".... ועוד :" בנסותו את אומץ ליבו של האדם יסרב האל להתפשר עם מסורות הדת-מקודשות ככל שיהיו.באין גבולות ליכולתו יתגלה שמתוך בחינת אומץ ליבנו לא יעלה שום רוע.הממלא אחר הרצון הזה של האל ידע אל נכון שבדרך ישרה הוא הולך!...חייב אדם להיות נתון בידי האל ולמלא את רצונו ללא שיור,שאם לא כן הכל טיפשי וחסר משמעות.מרגע זה ואילך,משחוויתי את חסדו,קיבלה תוקף אחריותי האישית..." טוב,כמובן שכל המילים הללו אינן אלא תוצאת החוויה האישית והבלתי אמצעית של יונג.אין אדם אפילו חייב להשתמש במילה אל, אין הוא אפילו חייב להשתמש בכלל במילים,ובכלל זה המילים של יונג.עבורו זה יהיה רעיונות.חוץ מזה יונג כבר מת,בדיוק כמו דוקטור שטיקל ברגר שזכה בוודאי לחיי "נצח" בפיסקה ההיא בספר של יונג. כמו שאת רואה,יש לי זמן לקשקש כאן ויש לכך סיבה טובה.אני נמצא בחופשת מחלה ויש לי גם זמן לקרוא קצת ספרים באישון הלילה לאור המנורה(פעם היו עושים זאת לאור נרות ובזמנים קדומים מאוד לא היו עושים זאת בכלל! אינני ממש אשם בזה שאני חולה,יחד עם זאת כדאי תמיד לעשות מאמץ כלשהו על מנת להבריא.זאת אחריותי האישית. כל השאר זאת אוילות. אז גזונדהייט ולבריאות!

 

[קמהדנו]

שתבריא במהרה ../images/Emo184.gif

ואל תשאיר אף אחת ברחוב עם הלשון בחוץ

 

[alissa]

זה לא קשקשוש, זה

מה שאנו אומרים בחוג לספרות: "זרם התודעה". כשאני קוראת את הפוסטים שלך, אני נזכרת בג'יימס ג'ויס תודה על יונג ותרגיש טוב.

 

[EndOfAllHopes]

מיאו!

התבוננות היא הפתרון, בשבילי לפחות. ככה אני מצליח לתפוס כל התחלה של פעולה של המיינד או האגו שמובילה לסבל לפני שהיא יוצאת לפועל. איך אני יודע איזו פועלת גורמות לסבל? את הרוב הבנתי לפי המדריך הבא (30 "שיעורים") שעשה לי סדר והראה לי הרבה דברים על עצמי, איך אני פועל. הוא ממש שינה את נק' המבט שלי על העולם... http://www.trans4mind.com/positive בינתיים מאז שקראתי אותו אני כמעט לא סובל, או לפחות לא מרגיש/רואה את עצמי כסובל. אני לא יודע אם זה יישאר כך לנצח אבל בינתיים אני מרוצה. ברגעים שאני לא "שולט על עצמי"(למשל על רגשות), אני פשוט נזכר שהחיים הם משחק, וצוחק מההתייסות הקודמת ל"הבנה" הזאת, וכל רגש שלילי/סבל נעלם. Life Is A Game, And We Are Here To Enjoy It!!(Enlightened or not) y