שטויות!

alissa

New member
שטויות!

אי אפשר להשתחרר מהסבל. עובדה - ניסיתי ולא הצלחתי (טוב, אולי לתקופה מסוימת). עוד עובדה - מעולם לא נתקלתי באדם שאינו סובל. גם מתרגלי מדיטציה עיקשים ביותר. אפילו כאלה שהחשיבו את עצמם מוארים, סובלים גם סובלים. אולי אפילו סובלים יותר מאחרים בייחוד כי הם מוארים ולא אמורים לסבול. ואתם יכולים לשרבט פה דיונים אקדמיים וללעוס את תורתו של הבודהה עד שתיפול לכם הלסת ולריב ולהתקטש ולהקניט ולמדוד אורכים מפה ועד הודעה חדשה, בתכלס אין בזה שום תועלת וזה לא משנה מי צודק ומי טועה - בסך הכל מה זה כל הקישקושים האלה, אם לא עוד הסחת דעת אחת גדולה מהבעסה הקיומית? Happy New Year אני הולכת לחפש דלי להקיא.
 

קמהדנו

New member
תנחומיי ../images/Emo5.gif

תראי שמחר תקומי בבוקר והכל ייראה אחרת
 

קמהדנו

New member
מי אמר אני ולא קיבל

תרגישי מה שאת רוצה (את שולטת באיך שאת מרגישה?) אבל מחר בבוקר הכל ייראה אחרת. איך אחרת? כבר תגלי זאת חלק מההתהוות המותנית, חבובה
 

lost insight

New member
עליזה, הדרך קשה.

עובדה ראשונה - לא ניסית מספיק זמן. עובדה שניה - מי שהפך למואר אינו סובל. עובדה שלישית - הייאוש והתסכול הם חלק אינטגרלי מהדרך. ציינת שגם מוארים סובלים. איזה מואר שהכרת סובל? אם הוא סובל הוא לא מואר. זה לא אומר שלא קר לו או לא כואב לו, אבל זה לא נחווה אצלו כסבל. בתור לא מוארים קשה לנו להבין את החוויה של לחיות בו זמנית בעולם התופעות וגם בעולם הנצחי של ה"אני", ובמיוחד להבין איך חוסר נעימות נחווית עבורם, אבל הם בפירוש לא מגדירים את זה כסבל. אני מניח שתסכימי שרוב הסבל נגרם מדברים שהם סביב האני - השאיפה להתמלא עד אינסוף, עבור עצמי. מוארים כבר מלאים באור האינסוף, הם לא מרגישים צמאון. הדרך קשה וארוכה, כי המחשבות שולטות עלינו. זה הרגל של שנים שצריך ליפטר ממנו. "בעסה קיומית" זאת מחשבה רגעית שהיא תוצאה של מצב מנטלי רגעי. מישהי מוארת אמרה "הידיעה שיש פתרון מעניקה לנו אינסוף סבלנות". הידיעה הזאת והאמונה במה שהמאסטרים אומרים צריכים לספק לך הרבה כוח. יש שחרור מסבל, יש אושר שבלתי תלוי באובייקטים (גם אם המיינד מתנגד לאמירה הזאת ובטוח שיהיה לו משעמם בלי אובייקטים להתעסק איתם), זה האתגר של החיים - לחקור ולחזור למקור שלנו. אנחנו (אנשי הפורום) נמצאים בשלב ביניים שהוא בעייתי, מודעים לחוסר המשמעות של האובייקטים אבל עדיין לא מצליחים להיחלץ מהם. אבל זה בכל זאת שלב יותר מתקדם מאנשים שנמצאים באגו טריפ מתמיד, ושואבים אנרגיות אדירות מקריירה, יחסים רומנטיים וכן הלאה, אנשים שמשוכנעים עדיין שאושר אולטימטיבי וממושך יגיע אחרי שהם יהפכו למנכ"לים, או יצליחו להשיג את הכוסית שהם דלוקים עליה. אולי יש להם יותר ריגושים בחיים אבל להם אין שום סיכוי להשתחרר מהסבל, כי הם מעמיקים אותו מרגע לרגע. כמובן שעם האושר המזוייף הזה מגיע גם תסכול ומפלה. מי שתלוי באובייקטים חייב להיות אומלל. אז לסיכום, תמשיכי בדרך, תתעמקי בהכרות שלך עם עצמך ועם המנגנונים הפנימיים שלך, ואל תתייאשי כי יש דרך ויש אמת.
 

alissa

New member
אם אתה לא מואר

אז איך אתה יודע? לא. ברצינות. איך אתה יודע???? מה , אמונה? Fuck that כמה פעמים האמנו בדברים והתבדינו אחר כך? התבדינו כל כך חזק שדבר כבר לא נראה לנו אמיתי יותר, שעולמנו קרס עלינו בבת אחת ובכזו עצמה עוד טרם שהספקנו להרים את ידינו לגונן על עצמינו מפני הכאב. אני חושבת שאתה מדבר על אמון. אמון בתהליך, אמון באדם, אמון באמת או אמון בכלל. לך תקריץ אמון שהכל פועל נגדך...סליחה, שאתה פועל נגד עצמך ואין דבר שאתה יכול לעשות כדי למנוע את זה. וגם אם יש, אין לך לא את החשק, הכוח או הרצון להפסיק את האיוולת. בכל אופן, מעריכה את ההשקעה בפוסט.
 

lost insight

New member
אמונה, אמון

הטיעונים שלי: - למוארים אין סיבה מספיק טובה לשקר. חלק מהם מלמדים בכל זמן פנוי שיש להם בלי שום תמורה כספית. לא נראה לי הגיוני שהכל זאת קונספירציה. יש כיום כבר הרבה מוארים בעולם, בכל מדינה, זה לא רק בודהא שחי לפני 2500 שנה. - באופן מפתיע, כל המסורות הרוחניות קשורות זו לזו בצורה הדוקה...הדרכים אמנם שונות, אבל הבסיס של התורה הרוחנית, והרעיון שבבסיס ההארה מאד דומה בכולם. יותר מזה, כל הדרכים והתורות משתלבים בצורה מושלמת ויפה, למרות הניגודים כביכול. - דרך חוויה : היו לי ניצוצות, הרבה מהתופעות שנאמרו ע"י מוארים חוויתי לרגעים בודדים. הוילון נסגר מיד, אבל ברגעי חסד מסויימים הבנתי על מה הם מדברים, והאושר הנצחי שנמשך אפילו שניה אחת, הספיק כדי להאמין ולדעת שזאת הדרך הנכונה. חוץ מזה, כשהיינו ילדים קטנים, והמיינד לא היה עדיין מפותח, היתה לנו חוויה ממושכת של מצב דומה להארה. - גם אם אין הבנה חוויתית של הדברים, ההבנה האינטלקטואלית מובילה לכיוון הזה, כי זה ברור שאנחנו מכאניים, חיים באשלייה ובסרטים של עצמנו, משקרים לעצמנו, לא לומדים מהניסיון, חיים רק בעבר או בעתיד (שהם מרקם שווא). לא קשה לראות שאנחנו פועלים כל הזמן בצורה בלתי הגיונית וחיים בצורה לא נכונה ומזיקה. לפעמים התרחקות קלה מהדרך הרוחנית היא טובה....את תרגישי כ"כ חזק את החוסר והגעגוע למשהו אמיתי, שזה יכול דוקא לחזק אצלך משהו. לפעמים יש תקופות קשות בחיים, אירועים שמזעזעים אותנו, או סתם ריקנות קיומית ותסכול. לא תמיד אנחנו חזקים מספיק נפשית, אבל אנחנו בטוח כבר לא אותו עלה נידף שהיה לפני תחילת התרגולים. מדיטציה היא טובה יותר מפסיכולוג טוב. ועוד דבר, אני לא יודע מה את מתרגלת, אבל כשאני נמצא בזמנים קשים ומאבד את האמונה זמנית (זה קורה כשהמיינד משתלט עליי במלוא עוצמתו), אני מתרגל מדיטציות יותר חזקות. אלה מדיטציות שיכולות בקלות לזרוק אותך ממצב תודעה אחד לאחר (שליו יותר, אנרגטי יותר). חושך, קונדליני, המממ...ויש גם יותר "אגרסיביות" מאלה....מהניסיון שלי, זה עוזר, מחזיר לתלם, מחזיר את האמונה.
 

קמהדנו

New member
במדבר

קודם כל, רציתי להזהיר אותך, ולא הספקתי
דבר שני, תיכף קייטי תבוא ותשאל אותך שאלות דבר שלישי, מי שנמצא במדבר (שהוזכר בשבוע שעבר) - לפעמים כל מה שתספר לו לא יעניין אותו כקליפת הלוטוס, כי בייאוש תהומי כזה הסבל הוא יותר גדול מאשר להיות באגו טריפ, שהוא פשוט מסנוור. בעצם, אם אתה בר-מזל אתה עשוי לחיות את חייך בנוחות אגואיסטית יחסית, גם אם מזוייפת. אולי, הסבל המדברי הוא סבל לראשונה אמיתי, כי ההגנות הרגילות לא קיימות, ואין לאן לברוח
 

קמהדנו

New member
ואללה

אני צריך לעבוד על זה
להפסיק לברבר בקודים |עושה סימן של מחיקה עם הידיים כמו ילדות בבית ספר שמדברות אחת עם השנייה בשפת סימנים ממרחק| הכל שטויות!
תשירי שיר, תציירי ציור, תרקדי ריקוד, ת...
 

annandi

New member
לאליסה

בדיוק בגלל "הבעסה הקיומית", הווה אומר, לא לקבל את מה שאנחנו משתוקקים אליו, התחברות אל הבלתי נעים, פרידה ממה שנעים, מצוקה, ייאוש, כאב, הזדקנות ומוות יצא הבודהה ושכמותו אל נדרך הרוחנית (זו בדיוק האמת הראשונה). ההבנה הזו שיש המון סבל בחיים, סבל בדרגות שונות: מסבל מנטלי עדין וחמקמק, שיותר נכון לכנותו אי-נחת וחוסר סיפוק, למצוקה נפשית קשה וכאבים פיזים, היא מה שיכולה להניע אותנו לחפש קיום אחר. קיום בו ההישתנות המתמדת, אי-קבלת מה שאנחנו רוצים והתנסות במה שאנחנו לא רוצים, אינה משפיעה על ה-well being שלנו. זו בדיוק התובנה הראשונה שמאפשרת את הרצון לטפח תודעה שאינה נצמדת או דוחה דבר, תודעה שלווה ופתוחה. אין לי ספק שכל אחד (וכן גם את...
) חווה רגעים כאלה. רגעים בהם זה לא משנה ש"העולם" פועל "נגדנו", שישנו שקט וצלילות שלא מאפשרת למצוקה, לחרדה, לייאוש, לכעס ולקנאה להיאחז בתודעתנו. גם אם זה רגע קצרצר שחולף, הוא מאפשר הצצה לאותו מקום שקט החופשי מסבל, ונותן את הכוח להמשיך ולהתעקש ולהתמיד בתרגול. זו הרי הסיבה שבגללה אנחנו מתרגלים. זה אותו האמון בכך שהרגע הקצרצר הזה בו אנחנו חווים שקט ושלווה, יתעצם ויתעצם. תורה רוחנית יכולה להיות הסחת דעת כאשר לא מתרגלים בכנות אמיתית, אבל היא יכולה להיות המפה שמובילה אותנו מחוץ לבעסה הקיומית. אין זה משנה מי צודק ומי טועה, מה שחשוב באמת, זה האם הדרך שבחרת מאפשרת לך הצצה אל קיום שלו ושקט. שתהיה לך ולכולם שנה אזרחית מלאה באהבה, שמחה, אושר ושלווה
 

annandi

New member
לאליסה

בדיוק בגלל "הבעסה הקיומית", הווה אומר, לא לקבל את מה שאנחנו משתוקקים אליו, התחברות אל הבלתי נעים, פרידה ממה שנעים, מצוקה, ייאוש, כאב, הזדקנות ומוות יצא הבודהה ושכמותו אל נדרך הרוחנית (זו בדיוק האמת הראשונה). ההבנה הזו שיש המון סבל בחיים, סבל בדרגות שונות: מסבל מנטלי עדין וחמקמק, שיותר נכון לכנותו אי-נחת וחוסר סיפוק, למצוקה נפשית קשה וכאבים פיזים, היא מה שיכולה להניע אותנו לחפש קיום אחר. קיום בו ההישתנות המתמדת, אי-קבלת מה שאנחנו רוצים והתנסות במה שאנחנו לא רוצים, אינה משפיעה על ה-well being שלנו. זו בדיוק התובנה הראשונה שמאפשרת את הרצון לטפח תודעה שאינה נצמדת או דוחה דבר, תודעה שלווה ופתוחה. אין לי ספק שכל אחד (וכן גם את...
) חווה רגעים כאלה. רגעים בהם זה לא משנה ש"העולם" פועל "נגדנו", שישנו שקט וצלילות שלא מאפשרת למצוקה, לחרדה, לייאוש, לכעס ולקנאה להיאחז בתודעתנו. גם אם זה רגע קצרצר שחולף, הוא מאפשר הצצה לאותו מקום שקט החופשי מסבל, ונותן את הכוח להמשיך ולהתעקש ולהתמיד בתרגול. זו הרי הסיבה שבגללה אנחנו מתרגלים. זה אותו האמון בכך שהרגע הקצרצר הזה בו אנחנו חווים שקט ושלווה, יתעצם ויתעצם. תורה רוחנית יכולה להיות הסחת דעת כאשר לא מתרגלים בכנות אמיתית, אבל היא יכולה להיות המפה שמובילה אותנו מחוץ לבעסה הקיומית. אין זה משנה מי צודק ומי טועה, מה שחשוב באמת, זה האם הדרך שבחרת מאפשרת לך הצצה אל קיום שלו ושקט. שתהיה לך ולכולם שנה אזרחית מלאה באהבה, שמחה, אושר ושלווה
 

Mist2

New member
מי אמר שאפשר או צריך להשתחרר מהסבל?

סבל הוא כלי נהדר להתעוררות... מה שכן, צריך ללמוד לא להזדהות עם הסבל!!
 

Mist2

New member
אתה חי על כדור הארץ

החיים גורמים לנו לחיכוך, שגורם לסבל...מה לעשות? פועלים על הכדור שלנו חוקים הדבר היחיד שניתן לעשות הוא לא להזדהות, החיים ימשיכו להפעיל את החיכוך עלינו, הגוף והנפש לא יכולים שלא לסבול, אבל אם פיתחנו משהו יותר גבוה, אזי ניתן להפרד(רוחנית) מהסבל וכל השאר...........
 
הכללות

"אי אפשר להשתחרר מהסבל. עובדה - ניסיתי ולא הצלחתי (טוב, אולי לתקופה מסוימת)." זוהי הכללה שאינה מחייבת אף אחד חוץ ממך עצמך. "גם מתרגלי מדיטציה עיקשים ביותר. אפילו כאלה שהחשיבו את עצמם מוארים, סובלים גם סובלים. אולי אפילו סובלים יותר מאחרים בייחוד כי הם מוארים ולא אמורים לסבול." שוב הכללה, וגם סתירה. אינך מכירה באופן אישי את כל 'מתרגלי המדיטציה העיקשים ביותר', מעבר לכך שאלה שאת כן מכירה כ'מוארים' אינם מוארים אם הם סובלים. הארה בהגדרתה היא שחרור מסבל, אלא אם כן את מקבלת את הגדרתם של חלק מיושבי הפורום כאן למהי הארה. חכמי הודו הקדמונים (לאו דווקא בודהיסטים) הגדירו את המושג הזה שמתאר תהליכים תודעתיים מאוד מסוימים בעלי איפיונים מיוחדים. העובדה שמשמעותה של מילה זו נפרצה לפרשנות של 'יודעי דבר' רק מבלבלת, לכן חלקה השני של האמירה שלך הוא פשוט לא נכון. לגבי 'דיונים אקדמים': אלה מאיתנו שכותבים פה על בודהיזם הם בעלי ניסיון של פרקטיקה ולימוד של יותר מ 10 שנים. מבחינתנו הדיון בתורתו של הבודהא, משמעותה ויישומיה הוא דיון של מהויות, וזאת למרות הלשון האקדמית לכאורה שחלק מאיתנו נוקטים בה. ובלי שום קשר לנושאיהם של ההודעות שלי ושלך, מעומק לבי אני מאחל לך שמחה, אושר ורווחה לך ולקרובייך, ומי ייתן שאת בעצמך תהיה מקור של אושר, שמחה ורווחה אותם תפיצי בכל מקום בו תהיי, ולכל ישות מרגישה סביבך.
 

alissa

New member
מצטערת, אבל זה נכון לגביי

לא כתבתי פה מאמר. האקרובטיקה הלוגית שלך מרתקת אבל וכחנית ולא רלוונטית. ברור לכל מי שבורך במנה סבירה של אינטלגנציה שמדובר פה בפוסט אמוציונאלי, שמבטא כאב, כעס ותסכול. הדרך אל השחרור (באמון שיש כזה) מטעה לעיתים, מעייפת, מבלבלת ומתסכלת. צריך לתת גם לזה ביטוי. משום מה, איחוליך השאירו בי טעם מעורפל כזה..קפוא. אבל אני בוחרת בספק שזהו רק סגנונך השנטידווי ואיחוליך הם כנים. אני כמובן, מאחלת לך את אותו הדבר
 
למעלה