גם אבא שלי ניסה ללמד אותי
כשהייתי ילדה (והוא לא משחק שח כתחביב). אני לא זוכרת בת כמה הייתי, אבל הוא עשה את זה כל כך גרוע (ניצח אותי במהלך או שניים, פעמיים רצוף, על ההתחלה) שהרבה שנים היה לי אנטי נוראי (ובעצם מעולם לא המשכתי עם זה). ככה שחשוב גם הצורה שבה מלמדים, והבשלות של הילד להתמודד עם כשלונות. אני חושבת שאני כבר ידעתי אז להתמודד עם כשלונות, אבל אלו היו הפסדים כל כך מיידים, שכל כך מקטינים אותך ולא נותנים שום סיכוי. כשאמא שלי לימדה אותי משחקים כמו שש בש ודמקה, היא עשתה את זה בהדרגה, תוך שהיא מלמדת אותי את צורת המחשבה, ומעודדת אותי לשים לב, וגם עוזרת לי להמנע מטעויות (בהתחלה), וככה יכולתי ללמוד בלי להיות מאוימת. מן הסתם היא גם ניצחה, אבל אז הפסדתי, לא הובסתי...