שפה על-תקנית וכו'
בחברה הישראלית של ימינו יש איזה פחד משתק משימוש בשפה גבוהה. כל אחד רוצה להיות "עממי" (עילג) ככל האפשר, והעיקר לא להיחשד בגבהות-מצח. אבל כשם שאנחנו לא נמצאים כרגע באוניברסיטה, אנחנו גם לא נמצאים ב"שכונה" (שנחשבת משום מה ליותר "אותנטית" מהאוניברסיטה, למרות שהיא לא). אני בדרך כלל כותב בשפה גבוהה (פחות או יותר), ככה התרגלתי לכתוב, וקשה לי לכתוב אחרת רק בגלל שסולטני הישראליאנה מערוץ שתיים הרגילו את הציבור לפחד מטקסטים בעברית תקינה. שנית, בנוגע להפניות - זה לא ניים-דרופינג כמו מתן קרדיט ליוצר המקורי. אם אני מצטט רעיון של מישהו אחר, ההגינות המינימלית דורשת ממני לא לגנוב לו אותו אלא לתת לו את הכבוד המגיע לו (הייתי יכול להשמע הרבה יותר חכם אם הייתי שומר את הקרדיט לעצמי). שלישית, בהרבה נושאים יש "שפה משותפת" שמתבססת על שנים של דיון בנושא. אם אנחנו מדברים על כלכלה, למשל, הרי ש"היד הנעלמה", "עקומת תמורה" ו"כשל שוק" הם חלק מהמושגים הוותיקים והמוכרים בנושא. הם קודים קצרים ומוכרים, וגם נמצאים בכל מילון. להשתמש בהם לא מעיד על התרברבות בג'יבריש טכני, אלא על הנחה שהצד השני מכיר אותם (או יכול לברר) ושהם משמשים כקיצורי דרך לעניין השיחה עצמו. רביעית, בנוג להאייק וכו' - אתה לא חייב לדעת את כל מה שכלכלן זה או פרופסר אחר אמרו או עשו, אבל עדיף לדעת שהם אמרו או עשו את מה שמוזכר בדיון. אם למשל תעבור בחנות ספרים ותתקל בספר "הדרך לשעבוד" של פרידריך האייק (הוצאת שלם, שמוציאה ספרים אינטיליגנטיים של הימין הכלכלי-ליברלי כדי להראות לציבור הישראלי ש"ימין" זה משהו רחב יותר משימפנזות עם זקפה לאומית) תזכר ששמעת עליו,אולי תדפדף בו ואולי תמצא בו עוד דברים שיעניינו אותך. אולי גם תוכל להסיק ממנו מסקנות הפוכות לחלוטין משל בן-שיחך ולהסבירן. חמישית, ריבון הוא לא פונקציה של אמצעי ענישה - תנאי המינימום של ריבונות הוא מונופול על אמצעי הכפייה הלגיטימית (טענה שטבע מקס ובר, אגב) - מה זה אומר? אין מישהו אחר שיש לו אמצעי כפייה לגיטימית. אם רוזנשטיין גובה ממך כסף בתמורה לשלמות החנות שלך, זו סחיטה ועבירה על החוק. אם הממשלה עושה את זה, זה בסדר וקוראים לזה מיסים. לבנון, למשל, נחשבה למדינה כושלת מבחינת ריבונות בין 1975-1990 כי לא היה לה מונופול על אמצעי הכפייה - לכל תקיף מקומי היה צבא משלו, וממשלות זרות (סוריה וישראל) עשו כרצונן בשטחה, תוך משא ומתן עם גורמים תת-מדינתיים (ראשי משפחות, מפקדי מיליציות) מקומיים.