שחר
שחר
קטע מיומן אישי שלי... יום שלישי, שעה 11:30, יומן יקר, הכרתי את שחר בצ`ט, דבר רגיל בימינו. זה היה אחד הימים הקשים של חיי. חזרתי באותו היום מבית החולים, כואבת ונפוחה (לא אפרט כל כך בעניין),. מרגישה את עצמי לא נשית במיוחד. אבל למה יש מחשב אם לא לצ`וטט בזמן שאת מרגישה על הפנים.. שחר היה משועמם באותו היום. במבט לאחור אני שואלת את עצמי מה באמת הוא חיפש שם הבחור. כל כך מרוחק מהדברים האלה. כל כך לא מתאים לקבוצת האנשים שמרחפים שם, מחפשים את הזיווג המושלם לאותו הערב או אפילו להמשך רומן או חברות מעניין. שחר לא ידע להדפיס במיוחד. פה ושם הייתה חסרה אות, כל תשובה הגיע אחרי 5 שעות המתנה. כמעט שהתייאשתי. אבל בעצמי הייתי מיואשת אז ...למה לא לתת לו צ`אנס לבחור. אולי יהיה בסדר. אז הוא קצת חנון אז מה? לא כמו בכל שיחה שמדברים על דברים מעניינים השיחה לא הייתה קולחת. פה ושם השורות לא התחברו אחת לשנייה, הכוונות של כל אחד היו שונות ולאחר כרבע שעה של התדיינות מעצבנת שלא הניבה פרות החלטתי לנתק את השיחה.. שחר לא וויתר ומסר בין היתר את מס` הטלפון במידה ואשנה את דעתי ובזה תמה שיחתנו ``המעניינת``. נשכבתי במיטה, עדיין חלשה, עדיין מרגישה לחוצה מהיום הקשה, לוגמת מכוס המים הקרים לרענן את גופי שבוגד בי. מניחה את ראשי על הכר ועיני בוחנות את החדר הקר הזה, הקירות הלבנים הריקים מתוכן, תמיד שהיינו הולכים לבחור איזושהי תמונה לחדר הוויכוח היה חוזר על עצמו, בחורה ערומה או נוף משעמם, וכך הוחלט להשאיר את הקירות ריקים. בוחנת את גופי שבד``כ שבעת רצון ממנו, לבושה במכנס קצרצר אפור וגופיה לבנה זרוקה, בטן קצת נפוחה, ומוציאה אנחה מפי. כל מטרה מקדשת את האמצעים, ומעבירה את ידי על הבטן.. הלוואי שרק זה יילך..הפעם! השעה היתה שעת אחה``צ המאוחרות, השמש החלה להעלם לבין העננים וקור נעים חדר לחדר והעיר אותי מהתנומה הקלה שחטפתי. שליחת יד קצרה לקצה המיטה לפלאפון וחיוג קבוע לבעלי. איפוא אתה? עוד מעט בבית למה? מה זה עוד מעט? שעה וחצי בערך ...מה את עושה? כלום, קצת משועממת ו...המממ...כואבת נורא. בוא כבר.. לא יודע, נראה, יש לי פה קצת דברים לסיים. תנוחי בנתיים, שאצא אתקשר אלייך נלך לאכול משהו בחוץ רוצה? כן למה לא.. אני דווקא די רעבה. אוקיי חמודה, נדבר אחר כך טוב? אוקיי יאללה בייי.. שיחה רגילה ביותר..שגרתית..ועדיין משועממת. המספר שלו קרץ לי בין הניירת על השידה. להתקשר לא להתקשר, להתקשר לא להתקשר, ככה 10 דקות חושבת..אבל הוא משעמם בשביל מה לך? ...אבל בעצם מה אכפת לך, תנסי, מה את מפסידה..במצב שלך רק יכול לעשות לך טוב לדבר עם מישהו. מחייגת את המספר וממתינה.. צלצול..שניים..שלוש.. כן? (קול נעים אבל לחוץ) הלו.. זאת אני מי זאת ``אני``? הוא שואל אני..נו...ממקודם... מי זאת ``ממקודם``..שואל והקול מתחיל להיות עצבני.. טוב נו.. אני דנה.. דנה? שואל בתמימות כזו.. (דווקא נשמע לי נחמד) כן דנה..אתה יודע מהבוקר? במחשב? אה כן כן ..עכשיו נזכרתי.. מה שלומך דנה? את נשמעת מנומנמת קצת.. כן ישנתי, אז..מה אתה מספר? לא משהו מיוחד את האמת.. קצת לחוץ בעבודה.. ואת? אני סתם..שוכבת במיטה.. (חושבת אולי יציע משהו מענייין..אבל זה לא בא) חושבת לעצמי, מי אתה, מה אתה, מי הפרצוף שמאחורי הקול הנעים הזה...(קצת חנון חושבת לעצמי) ומחייכת.. אז שחר..כמו בכתיבה גם בדיבור אה? למה את מתכוונת? סתם ..אתה שקט כזה נכון? אם את מגדירה את זה ככה... אז לא ..ממש לא. אבל קצת אדיש לא? המממ.. חושב שכן..תלוי במה..וחיוך זדוני נשמע מעבר לאפרכסת. השיחה נמשכה כרבע שעה נוספת..ודרכנו נפרדו בתקווה לשיחה נוספת מצידו, ומבחינתי – בריחה מהירה, אף על פי שמשהו בו משך אותי קצת..אולי החנוניות שלו בתוספת פלפל ולחץ.. לא יודעת.. משהו בו התחיל לעניין אותי. היומיים הבאים עברו עלי בלחץ אטומי. גם בעבודה, גם בהרגשה הכללית שהרגשתי שמשהו לא מתנהל אצלי כשורה. ידעתי שהכל התפספס שוב פעם ושכל התהליך אמור להתחיל מחדש. מדי פעם שחר צלצל ושאל לשלומי, והשיחות הלכו והתארכו מפעם לפעם.. והתברר כי החנוניות שלו דווקא די מושכת. נפגשנו לאחר שבוע ימים. שבוע של שכנועים מפרכים שבד``כ היו נגמרים בפגישה מכאיבה מאד, ובריחה מיידית בשל ילד חולה או בעל עצבני כביכול. אבל עם שחר זה היה שונה. לא יודעת..שונה. מה שאני זוכרת מהפגישה הראשונה שלנו אלה העיניים שלו כשנכנסתי לרכב. עיניים מדברות. כן, משהו מיוחד כזה, וזה דיבר אלי. זה משך אותי, התאהבתי בו עד כלות נשמתי. זה נשמע כל כך נדוש אני יודעת, אבל מה אומר לכם, עד היום כבר חצי שנה אני נושמת אותו, אוכלת אותו, חיה אותו, אוהבת אותו מטורפת עליו וכל מה שאפשר עוד להוסיף על שחר שלי. פה בעצם מתחיל הסיפור שלי ושל שחר. אז אני ו מאוהבים. אז מה? אז כן, מאוהבים מאד אפילו, אבל מאד נשואים. לפעמים אני אומרת שהחיים לא מאירים לך פנים בדרך שהיית מקווה שיאירו. וכל פעם המילה ``אם`` עולה על שפתותינו מחדש. ואם ..היינו נפגשים בתקופה אחרת, ואם היינו עוזבים הכל ובורחים, ואם... ואם.... אוף כל כך הרבה ``אם`` ואנחנו נשארים באותו סביבה, עם אותם אנשים, עם אותם החיים ורק מדי פעם קופצים לשעה שעתיים מענגות ביותר בחיינו בין חדרים מושכרים לבין מקומות מענגים ככיפת השמיים שהירח מאיר מעלינו, והכוכבים מנצנצים בתקווה שיום אחד נהיה ביחד. תמיד חשבתי שאני חזקה ושלא אכנס לסיפורים שכאלה, תמיד ידעתי שהכל נשלט על ידי ואני זאת שמנחה את חיי בדרך הנכונה אבל כנראה שישנם הרבה סטיות שלהם אנחנו לא מוכנים ותמיד זה בא בזמנים שאנחנו זקוקים להם יותר מכל, ואז.. נופלים ברשת ולומר לכם שזה רע? לא, אי אפשר לומר דבר שכזה, כי הלוא בחיים מה בעצם אנחנו מחפשים לנו אם לא קצת חום ואהבה, קצת רוך, קצת פינוק ממישהו שכבר שכח מה זה לומר לך כמה שאת יפה בבוקר, וכמה שהוא אוהב אותך ואת הגוף שלך שקצת השתנה עם השנים ואת לא כמו שהיית לפני כמה שנים וזה כל כך נחוץ.. והנה נסיך החלומות שלך מגיע, כמו שחלמת שיהיה, אולי קצת יותר בוגר אבל מגיע אלייך בזרועות פתוחות, מלא אהבה מלא נכונות לתת ולפנק ובמיוחד לאהוב אותך כמו שאת אבל ..הוא לא שלך! כמה חבל. טוב אני חייבת לזוז, בעלי קורא לי מהמיטה, אחזור לכתוב יותר מאוחר.. יאללה ביי....
שחר
קטע מיומן אישי שלי... יום שלישי, שעה 11:30, יומן יקר, הכרתי את שחר בצ`ט, דבר רגיל בימינו. זה היה אחד הימים הקשים של חיי. חזרתי באותו היום מבית החולים, כואבת ונפוחה (לא אפרט כל כך בעניין),. מרגישה את עצמי לא נשית במיוחד. אבל למה יש מחשב אם לא לצ`וטט בזמן שאת מרגישה על הפנים.. שחר היה משועמם באותו היום. במבט לאחור אני שואלת את עצמי מה באמת הוא חיפש שם הבחור. כל כך מרוחק מהדברים האלה. כל כך לא מתאים לקבוצת האנשים שמרחפים שם, מחפשים את הזיווג המושלם לאותו הערב או אפילו להמשך רומן או חברות מעניין. שחר לא ידע להדפיס במיוחד. פה ושם הייתה חסרה אות, כל תשובה הגיע אחרי 5 שעות המתנה. כמעט שהתייאשתי. אבל בעצמי הייתי מיואשת אז ...למה לא לתת לו צ`אנס לבחור. אולי יהיה בסדר. אז הוא קצת חנון אז מה? לא כמו בכל שיחה שמדברים על דברים מעניינים השיחה לא הייתה קולחת. פה ושם השורות לא התחברו אחת לשנייה, הכוונות של כל אחד היו שונות ולאחר כרבע שעה של התדיינות מעצבנת שלא הניבה פרות החלטתי לנתק את השיחה.. שחר לא וויתר ומסר בין היתר את מס` הטלפון במידה ואשנה את דעתי ובזה תמה שיחתנו ``המעניינת``. נשכבתי במיטה, עדיין חלשה, עדיין מרגישה לחוצה מהיום הקשה, לוגמת מכוס המים הקרים לרענן את גופי שבוגד בי. מניחה את ראשי על הכר ועיני בוחנות את החדר הקר הזה, הקירות הלבנים הריקים מתוכן, תמיד שהיינו הולכים לבחור איזושהי תמונה לחדר הוויכוח היה חוזר על עצמו, בחורה ערומה או נוף משעמם, וכך הוחלט להשאיר את הקירות ריקים. בוחנת את גופי שבד``כ שבעת רצון ממנו, לבושה במכנס קצרצר אפור וגופיה לבנה זרוקה, בטן קצת נפוחה, ומוציאה אנחה מפי. כל מטרה מקדשת את האמצעים, ומעבירה את ידי על הבטן.. הלוואי שרק זה יילך..הפעם! השעה היתה שעת אחה``צ המאוחרות, השמש החלה להעלם לבין העננים וקור נעים חדר לחדר והעיר אותי מהתנומה הקלה שחטפתי. שליחת יד קצרה לקצה המיטה לפלאפון וחיוג קבוע לבעלי. איפוא אתה? עוד מעט בבית למה? מה זה עוד מעט? שעה וחצי בערך ...מה את עושה? כלום, קצת משועממת ו...המממ...כואבת נורא. בוא כבר.. לא יודע, נראה, יש לי פה קצת דברים לסיים. תנוחי בנתיים, שאצא אתקשר אלייך נלך לאכול משהו בחוץ רוצה? כן למה לא.. אני דווקא די רעבה. אוקיי חמודה, נדבר אחר כך טוב? אוקיי יאללה בייי.. שיחה רגילה ביותר..שגרתית..ועדיין משועממת. המספר שלו קרץ לי בין הניירת על השידה. להתקשר לא להתקשר, להתקשר לא להתקשר, ככה 10 דקות חושבת..אבל הוא משעמם בשביל מה לך? ...אבל בעצם מה אכפת לך, תנסי, מה את מפסידה..במצב שלך רק יכול לעשות לך טוב לדבר עם מישהו. מחייגת את המספר וממתינה.. צלצול..שניים..שלוש.. כן? (קול נעים אבל לחוץ) הלו.. זאת אני מי זאת ``אני``? הוא שואל אני..נו...ממקודם... מי זאת ``ממקודם``..שואל והקול מתחיל להיות עצבני.. טוב נו.. אני דנה.. דנה? שואל בתמימות כזו.. (דווקא נשמע לי נחמד) כן דנה..אתה יודע מהבוקר? במחשב? אה כן כן ..עכשיו נזכרתי.. מה שלומך דנה? את נשמעת מנומנמת קצת.. כן ישנתי, אז..מה אתה מספר? לא משהו מיוחד את האמת.. קצת לחוץ בעבודה.. ואת? אני סתם..שוכבת במיטה.. (חושבת אולי יציע משהו מענייין..אבל זה לא בא) חושבת לעצמי, מי אתה, מה אתה, מי הפרצוף שמאחורי הקול הנעים הזה...(קצת חנון חושבת לעצמי) ומחייכת.. אז שחר..כמו בכתיבה גם בדיבור אה? למה את מתכוונת? סתם ..אתה שקט כזה נכון? אם את מגדירה את זה ככה... אז לא ..ממש לא. אבל קצת אדיש לא? המממ.. חושב שכן..תלוי במה..וחיוך זדוני נשמע מעבר לאפרכסת. השיחה נמשכה כרבע שעה נוספת..ודרכנו נפרדו בתקווה לשיחה נוספת מצידו, ומבחינתי – בריחה מהירה, אף על פי שמשהו בו משך אותי קצת..אולי החנוניות שלו בתוספת פלפל ולחץ.. לא יודעת.. משהו בו התחיל לעניין אותי. היומיים הבאים עברו עלי בלחץ אטומי. גם בעבודה, גם בהרגשה הכללית שהרגשתי שמשהו לא מתנהל אצלי כשורה. ידעתי שהכל התפספס שוב פעם ושכל התהליך אמור להתחיל מחדש. מדי פעם שחר צלצל ושאל לשלומי, והשיחות הלכו והתארכו מפעם לפעם.. והתברר כי החנוניות שלו דווקא די מושכת. נפגשנו לאחר שבוע ימים. שבוע של שכנועים מפרכים שבד``כ היו נגמרים בפגישה מכאיבה מאד, ובריחה מיידית בשל ילד חולה או בעל עצבני כביכול. אבל עם שחר זה היה שונה. לא יודעת..שונה. מה שאני זוכרת מהפגישה הראשונה שלנו אלה העיניים שלו כשנכנסתי לרכב. עיניים מדברות. כן, משהו מיוחד כזה, וזה דיבר אלי. זה משך אותי, התאהבתי בו עד כלות נשמתי. זה נשמע כל כך נדוש אני יודעת, אבל מה אומר לכם, עד היום כבר חצי שנה אני נושמת אותו, אוכלת אותו, חיה אותו, אוהבת אותו מטורפת עליו וכל מה שאפשר עוד להוסיף על שחר שלי. פה בעצם מתחיל הסיפור שלי ושל שחר. אז אני ו מאוהבים. אז מה? אז כן, מאוהבים מאד אפילו, אבל מאד נשואים. לפעמים אני אומרת שהחיים לא מאירים לך פנים בדרך שהיית מקווה שיאירו. וכל פעם המילה ``אם`` עולה על שפתותינו מחדש. ואם ..היינו נפגשים בתקופה אחרת, ואם היינו עוזבים הכל ובורחים, ואם... ואם.... אוף כל כך הרבה ``אם`` ואנחנו נשארים באותו סביבה, עם אותם אנשים, עם אותם החיים ורק מדי פעם קופצים לשעה שעתיים מענגות ביותר בחיינו בין חדרים מושכרים לבין מקומות מענגים ככיפת השמיים שהירח מאיר מעלינו, והכוכבים מנצנצים בתקווה שיום אחד נהיה ביחד. תמיד חשבתי שאני חזקה ושלא אכנס לסיפורים שכאלה, תמיד ידעתי שהכל נשלט על ידי ואני זאת שמנחה את חיי בדרך הנכונה אבל כנראה שישנם הרבה סטיות שלהם אנחנו לא מוכנים ותמיד זה בא בזמנים שאנחנו זקוקים להם יותר מכל, ואז.. נופלים ברשת ולומר לכם שזה רע? לא, אי אפשר לומר דבר שכזה, כי הלוא בחיים מה בעצם אנחנו מחפשים לנו אם לא קצת חום ואהבה, קצת רוך, קצת פינוק ממישהו שכבר שכח מה זה לומר לך כמה שאת יפה בבוקר, וכמה שהוא אוהב אותך ואת הגוף שלך שקצת השתנה עם השנים ואת לא כמו שהיית לפני כמה שנים וזה כל כך נחוץ.. והנה נסיך החלומות שלך מגיע, כמו שחלמת שיהיה, אולי קצת יותר בוגר אבל מגיע אלייך בזרועות פתוחות, מלא אהבה מלא נכונות לתת ולפנק ובמיוחד לאהוב אותך כמו שאת אבל ..הוא לא שלך! כמה חבל. טוב אני חייבת לזוז, בעלי קורא לי מהמיטה, אחזור לכתוב יותר מאוחר.. יאללה ביי....
)) דנה