שחר חדש.

[R e m e d y]

שחר חדש.

הנה זה הגיע, חילקנו את הבית (הכבל מאריך נשאר אצלי ) נפרדנו בידידות, שמתי את תרמילי הצנוע על שכמי ועברתי לכפר. חיה אורבנית שכמותי גר עכשיו בכפיפות עם הארנבות, הסוסים ועוד שאר ירקות, מתעורר לבקיעת קולו של תרנגול לא מכוון נושם אויר צלול כמים ומחכה לעוד יום חדש. על כל האופטמיות הזו מעיב מצבם של ילדיי. בכורתי בת שש ובני בן ה חמש מגיבים לגרושים בצורה שונה דרמטית.. בני בן החמש מקיא את רגשותיו החוצה הוא בוכה המון ופיתח חרדת נטישה, הרבה מהשיחות שעשיתי איתו לא ממש הועילו, אבל בגלל שהוא כל כך שקוף ובכל רגע אפשר לדעת מה עובר עליו אני פחות מודאג. ביתי הגדולה היא ההפך הגמור כמו אבן שיש לא מוציאה שום דבר החוצה כל נסיון מצידי לפתוח את עניין הגרושים לא זוכה לשיתוף פעולה.. מתסכל, האם מישהו חווה חויה דומה לזו עם אחד מילדיו? אשמח לשמוע.

 

[NoaModiin]

ילדים להורים גרושים

אוכלים את כל החרא שאנחנו בישלנו. במיוחד כשאין תקשורת טובה בין האב לאם. כל ילד מגיב אחרת, ונורא מתסכל לנסות לעזור ולהתקל בחומות ההגנה שהם הקימו סביבם... איך מתמודדים ? אני לא בטוחה שאני יודעת לומר. מה שבטוח - שתקשורת טובה בינכם יכולה להועיל, וכמובן שיעוץ פסיכולוגי לא יזיק. בהצלחה.

 

[R e m e d y]

דווקא במקרה שלנו...

הפרידה היתה טובה לא נשארו משקעים (עד כמה שאפשר לומר כי בכל זאת התגרשנו) לפני שאני שולח אותה לשכב על ספת הפסיכולוגית, הייתי רוצה להמציא דרך משלי! נעזרנו בתהליך עם פסיכולוגית אבל אני מרגיש אותה טוב יותר מכל אדם אחר והדרך להגיע אליה נמצאת אצלי איפושהו ,אני כאן כדי לחפש רמזים

 

[איקאה1]

הצעה

בתי בת 7 . נפרדנו לפני כשנה ומאז היא משדרת שהכל יופי טופי עד כדי כאב. לגרוש שלי יש חברה שגרה עמו. נפרדנו וחודש לאחר מכן הוא הציג את חברתו לילדים. ובאמת הבת שלי משדרת שהעולם מקסים , היא מעריצה את החברה מחייכת , ילדה למופת פשוט מחרידה יכולת ההכחשה. אני אומרת הכחשה כי כשהיא חוזרת אלי הביתה היא מיד בוכה מכל מיני סיבות אחרות, או מלאת זעם עם התקפי אלימות. והכל רק כשהיא איתי ואין אף אחד איתנו. אף אחד לא מאמין כי היא משדרת שהיא הילדה הכי רגועה ומקסימה בעולם. אני הולכת איתה לתראפיה באמנות אני והיא יחד וזה ממש עוזר. הזעם פחת, הכעס ירד וגם התקפי האלימות. אני ממליצה בחום. אין לי מושג איך זה עוזר אבל זה עוזר. שיהיה בהצלחה.

 

[R e m e d y]

זה מוזר

גרושתי נתקלת בהתנהגות דומה מצד בני זה , כשהוא איתי אז הוא נחמד כמו חילזון בגשם ואצלה הוא מרשה לעצמו לשחרר את החיה. יכול להיות שהוא מפחד לאבד אותי בגלל ההתנהגות "הלא טובה" שלו ואצלה הוא מרגיש מספיק בטוח כדי לשחרר לחץ? אם כן אני ממש מקנא.

 

[אוקסימורון3]

תן לה הזדמנות.

בין הבת שלי (7) לביני יש תקשורת מעולה.תמיד הייתה. כשהתחיל תהליך הגירושים וההודעה על הפרידה והעזיבה את הבית,חל תהליך פנימי אצל כל ילד בצורה שונה. כפי שאתה רואה את ההבדלים בין שני ילדיך במקרה שלך. אני קיבלתי ייעוץ מקצועי מתמשך,שעזר לי להמשיך ולתקשר עם הילדה ברמה שלה,וחזרתי על מנטרות מסויימות בפניה לכל אורך התהליך שעברה ועודנה עוברת. בשלב מסויים הבנתי שהיא מעדיפה לדבר עם גורם שלישי במשפחה בנוגע למה שעובר עליה ומה היא מרגישה. הגורם עידכן אותי בדבר ואני מצידי תידרכתי אותו לגבי המסרים שהוא צריך להעביר לה,ומצידו שיתף אותי בדבריה כך שיכולתי לטפל ולהתייחס אליהם נקודתית,מבלי שהיא תדע. ככה שמרתי איתה על ערוץ תקשורת פתוח בצורה עקיפה. יש מצב שהילדים לא רוצים לשתף אותנו במה שעובר עליהם בכדי לא לפגוע ברגשותינו,ומתוך המקום שהם רוצים לשדר לנו שהכל בסדר אצלם (הכחשה) והרצון לרצות אותנו,ולא "להפיל" עלינו את בעיותיהם,לאור מה שאנו עוברים. חשוב שתשמור איתה על ערוץ תקשורת כלשהו פתוח וזמין עבורה,תחזור ותאמר לה לפחות פעם בשבוע שבועיים,כשאתם לבד,ואין שום הפרעות ברקע,שאתה רוצה לדבר איתה . שב מולה ותסתכל עליה בריכוז,ותשדר לה בשפת הגוף ששום דבר לא מעניין אותך כרגע חוץ ממנה. שאל אותה מה שלומה ?איך היא מרגישה?בקש ממנה לשתף אותה במשהו טוב שקרה לה השבוע,ואז ממשהו רע שקרה לה השבוע. שאל אותה אם היא צריכה עזרה ממך בכל דבר שהוא,ותעזור לה בזה גם אם תאמר בשיעורי הבית. לאט לאט היא תפנים שאתה באמת מתעניין במה שעובר עליה,ותבין שזה המקום שלה איתך,שבו היא יכולה להיעזר בך,להתייעץ איתך,ולשתף אותך. זה תהליך ארוך ולא קל של בניית אמון ביניכם,אבל שכרו בצידו. היום הבת שלי כבר מבקשת לדבר איתי "שיחה אישית",ואני מתייחס לפנייה שלה בשיא הרצינות,גם כשמדובר בעיניינים של בית ספר וגם כשמדובר בדברים שעוברים עליה ביום יום. אני יודע שכהיא תצטרך עזרה בדבר חשוב היא תדע שיש לה על מי להישען ולהיעזר. ברור לך שמצב דברים שכזה בונה ומחזק את הקשר ביניכם בצורה מדהימה. ושניכם תהנו מהקשר הזה.לעוד הרבה שנים. עד הרגע שבו היא תתייעץ איתי לגבי בנים,ואז אני קונה כובע של בלש פרטי,מדביק שפם,ומתחיל לעקוב אחריה בערבים.חחח... מקווה שעזרתי לך קצת מניסיוני האישי.

 

[R e m e d y]

זה כל כך דומה

גם לנו היו לפני הפרידה "שיחות מיטה" לפני השינה והיינו מספרים אחד לשני איך עבר היום ומה היו הדברים הטובים והפחות טובים שקראו לנו. פעם בחודש גם היה לנו דייט אחד על אחד היא הייתה מחליטה לאן ומה ואני הייתי נסרך אחרי מאוהב, ואלה היו הדייטים הכי טובים שלי . היא תמיד הייתה ורד סגור שנפתח רק ברגעים מיוחדים וקסומים. תודה.

 

[אופTימית]

תן לה זמן...

לכל ילד יש את דרך התגובה שלו לפרידה, אין כללים ברורים. תמשיך בדרך שלך - תספר, תשתף, תתייעץ ובסופו של דבר אני מאמינה שהיא תיפתח. יכול להיות שהיא מרגישה שכמו שאתה ואמא שלה נפרדתם, אתה תיפרד גם ממנה והפחד הזה משתק אותה. תשדר לה עקביות ויציבות, תבהיר לה שלא משנה מה יקרה תמיד תהיה אבא שלה ולעולם לא תעזוב אותה. נראה לי שזה יעבוד לא רע.