שחרור קיטור

[דייהטסו]

שחרור קיטור

אני עובד בחברה של 9 עובדים. לקראת עזיבה של עובדת הם מתכננים ערב חברה, עם משפחות. ומה בתפריט? כמובן "על האש". שיחות מסדרון בלתי פוסקות בסוגיות כמו "כמה פרגיות צריך כל ילד" "כמה קילו בשר נזמין" "כמה פרות יצטרכו למות בשבילנו" וכו' וכו'. ומה אומרים לי? "אל תדאג, יהיו הרבה סלטים". הודעתי להם שאני לא מגיע, ואמרתי גם למה. זה לא ממש מעניין אותם. כמה אפשר עוד?

 

[subatoi]

אם כבר החלטת שאתה לא מגיע,

זה יותר קל בשבילך. לא תצטרך להיות שם בזמן הרצת הדאחקות הילדותית, וכמו שזה נשמע, יהיו כאלה.

אכן מעצבן ומתסכל.

 

[האלזה]

מוכר ומובן

מתה על "אל תדאג, יהיה מה לאכול".
ממש מראה על חוסר הבנה של הסיטואציה.

 

[רוזי וקיידי]

אני דווקא חושבת שכדאי לך ללכת...

במיוחד עם אתה עובד איצה הרבה זמן...

אין מה לעשות, רוב האנשים אוכלים בשר...
אני הלכתי לאירוע כזה והגעתי מצויידת ברשת נקייה למנגל ושיפודי ירקות.
יצא מאוד טעים ורוב אוכלי הבשר התעניינו יותר בשיפודים שלי מאשר בבשר...
בנוסף נהנתי מהחברה

 

[ladybug6]

מתסכל ומעצבן

מעבר לעצם קיום העל אש למרות שמדובר בקבוצה קטנה שאחד ממנה טבעוני, התגובה הזאת של "אל תדאג יהיו הרבה סלטים" מעצבנת בכ"כ הרבה מובנים שאפשר להתפוצץ.
אם יש לך אנרגיות וסיבולת לריח גופות שרופות הייתי מציעה לך להביא מנגל נפרד וכמה דברים ממש טעימים כדי להראות להם שאפשר גם אחרת וכדי להנות בעצמך, אבל אם אתה מעדיף פשוט להשאר בבית אני לגמרי מבינה אותך.

 

[שינוי צורה]

אם תחליט כן להגיע אפשר ממש להפוך את זה להסברה מתחת לצלחת [כלומר בפרופיל נמוך], עם מנגל שלך ומנות שלך שיראו, יריחו, יטעמו. זה עושה את האפקט.

 

[l coyote l]

מוכר ומחרפן ולעזאזל ההסברה.

אפשר למצוא הזדמנויות להסברה בכל מצב שהוא, ודאי שבאירוע בשרי.
אבל קשה מאוד לנטרל את התחושה האישית של להיות מוקף באנשים שסועדים מסבל ומוות, וגם לא מבינים אותך עד כדי אמירת המשפט המעצבן כל כך בחוסר הקשר שלו למצב "אל תדאג, יהיה לך מה לאכול".

אולי אם היתה איזושהי הבנה ואמפתיה מהסביבה להרגשה האישית ולהחלטה לא לבוא, הייתי עושה החלטה בסוף כן לבוא לזמן קצר. אולי.
אבל במצב כזה שבו הסביבה אטומה בכלל להבין במה מדובר, אין מצב מצדי גם להסברה בהזדמנות הספציפית הזו. הפתיל שלי קצר גם כך.