שחקן - שתף חבריך...

[Serpent Axis]

שחקן - שתף חבריך...

קודם כל אני אפתח במשהו לא קשור ואז תבינו למה זה קשור. קניתי את המשחק D&D Online - Stormreach (לא, אני לא רוצה מדליה על זה). כידוע לחלקכם משחקי "תפקידים" מקוונים הם יצורים בעלי נטייה להוריד עדכונים מדי פעם (דבר המתבצע כשאתם נכנסים למשחק ופתאום יש טעינה ארוכה של "עדכונים"). אז בזמן שניסיתי לשעשע את עצמי במהלך ההתעדכנות המרושעת הרהרתי בכמה דברים. אחד ההרהורים שעלה לי התרכז באירוע קטן שאירע בסוף אחת מפגישות המשחק האחרונות שלי: קיבלתי טלפון מבן דוד שלי (אני לא רוצה מדליה גם על זה). דיברנו קצת על להיפגש והוא שאל "איפה אתה עכשיו?" לזה השבתי "סתם, יושב עם חברים". למרות שאני לא מסתיר משהו בהיותי שחקן מ"ת (קיצור למשחקי תפקידים, למי שלא יודע) ובאופן טכני יבש למדי לא שיקרתי, בכל זאת התחמקתי מלתת תשובה. טוב, זו לא דוגמא כי כן הסברתי לו מתישהו על משחקי תפקידים וכנראה אמרתי את זה סתם מתוך עצלות להגיד משפט ארוך כמו "סתם, יושב לשחק מבוכים ודרקונים עם חברים" (זה נשמע לי פחות ארוך כשאני אומר את זה עכשיו...) אני לא מסתיר את זה שאני משחק מ"ת, זה לא סוד ולא צריך להיות סוד (אלא אם כן אתם עדיין בתיכון וזה נראה לכם מגניב לשחק מ"ת בסתר). בד"כ אני מסביר על התחביב למי שהשיחה איתו הגיעה לזה ואין לי סייג מזה - אבל מה אתכם? האם אתם משתפים עמיתים לעבודה\לימודים? חברים? בני משפחה? מכרים? עד לאיזו רמה? האם ישנם אנשים שלא הייתם משתפים ומסבירים להם על זה? מה הפילוסופיה שלכם אומרת לגבי אנשים מהסביבה הקרובה?

 

[Roger the Jolly]

תלוי בכימיה

לי באופן אישי יש רמה אחת של פרטים שאני מגדיר כ"ציבורית" ואין לי בעיה לספר עליה בכל מקום שהשיחה נוגעת בכך, ורמה אחרת שהיא "פרטית" ואשר לגביה אני לא אספר אלא אם האדם שאני מדבר איתו נחשב מבחינתי מישהו שאפשר לדבר איתו / מבין ענין / נחמד / לא בטוח איך להגדיר את זה / חבר. לגבי מתבייש - פעם אולי הייתי מתבייש (ואולי בעצם מפחד ממה יגידו) כי גם ככה הייתי יותר שונה מרוב האנשים סביבי ולמה לחפש צרות. היום זה פשוט עניין של נוחות והימנעות ממבוכה בגלל מצבים (שקרו לי בעבר) של להתחיל להיכנס לשיחות נמרצות שבהן אני מספר בהתלהבות במשך דקות ארוכות על כל מיני דברים שאני מתלהב מהם רק כדי לגלות שהבנאדם בצד השני ממש לא מתעניין / מבין מה אני רוצה ממנו. תמצית הנושא - אם מישהו שואל, אין לי בעיה להגיד. אם לא שואל - אני אספר אם באופן כללי אני מספר לו מה קורה איתי בחיים מעבר לאמרות סתמיות כגון "הכל בסדר".

 

[NacroMittler]

בעיקרון לא

אני מסכים איתך לחלוטין שמשפט כמו "אני יושב עם חברים משחק D&D" הוא ארוך, מייגע ולחלוטין לא נחוץ. מעבר לכך, גם אם כן מצאתי לנכון להגיד את המשפט הנ"ל הוא לרוב גורר אחריו אין ספור שאלות מעצבנות כגון "משחקי מה?!" או "WTF is that?". שאלות שאין לי כוח לענות עלייהן בכל פעם מחדש. לעומת זאת, אני לא מתבייש בזה שאני משחק משחקי תפקידים. ההפך הוא הנכון, אני יותר משמח להסביר לחברים שלי ששואלים אותי על המנהג המוזר הזה שלי להסתגר בבית עם שלושה חברים למשך 4-5 שעות או לכאלה שמתחילים לחשוב שהנטיות המיניות שלי הם, איך נאמר, לא קונבנציונליות. כמו כן, אם השיחה גולשת לכיוונים שבהם אני חושב שמתאים להגיד משהו על המשחק שלי או על מ"ת בכלל, אין לי שום בעייה לתת הסבר קצר על התחביב. מה שכן, אני משתדל להסביר על משחקי תפקידים רק כאשר ישנה קבוצה של כמה חברים ולא אחד על אחד, בכדי להמנע מלהסביר זאת שוב ושוב ושוב.

 

[NacroMittler]

ד"א

לא מזמן עברתי על מאמרי הפורום וגיליתי לתדהמתי שאין מאמר אשר מסביר מהם משחקי תפקידים. לכן, חשבתי לקחת יוזמה ולכתוב משהו בעצמי. תרגישו חופשי להעיר, להאיר, להוסיף ולהשמיט דברים. בסוף נעלה את זה למאמרים. ובבקשה אל תקטלו אותי יותר מדי, זה המאמר הראשון שלי P: משחקי תפקידים 101. בעיקרון, משחקי תפקידים דומים למעשה לסוג של הצגה, סרט או ספר, עם הבדל אחד משמעותי: אין תסריט ואין סוף קבוע מראש, רק כמה דמויות אר עושות כרצונן בעולם דינאמי אשר מגיב לפעולותיהן של הדמויות. הדמויות, שהן מרכז העלילה, משוחקות כל אחת ע"י אחד מחברי הקבוצה. אדם נוסף, המנחה, משחק למעשה את כל שאר העולם. כמובן שזהו הסבר לא ממצה, אז נרד קצת יותר לעומק. באנגלית, משחק תפקידים הוא RPG-Role Playing Game. המילה Game פירושה משחק, אולם למילה העברית משחק ישנו פירוש נוסף-Act (או בצורת הפועל Acting). המילה Game מתארת משחק לצורך הנאה כגון משחק לוח או משחק מחשב. למעשה, המטרה הראשונה של משחקי תפקידים היא הנאה של כל חברי הקבוצה. המילה -Act לעומת זאת מתארת משחק בסרט, בתיאטרון או במשחק תפקידים. מילה זו מתארת למעשה את האספקט של המשחק שבו כל שחקן מנסה ככל יכולתו להכנס ל"נעלייה" של הדמות אותה הוא משחק ולפעול כפי שהיא הייתה פעולת, ממש כמו שחקן בסרט. למעשה, ניתן לומר כי משחק תפקידים הוא סרט מאולתר במקום. היופי שבמשחקי תפקידים הוא שהמשחק כולו מתבצע בע"פ ולא במחשב או בפלייסטיישן, ולכן חופש הפעולה שלך אינו מוגבל ע"י שום דבר שיוצרי המשחק הגדירו מראש (או לחילופין, לא הגדירו). במשחקי תפקידים אתה יכול לעשות ה-כ-ל! אבל, חופש הפעולה גם מעלה איתו בעייה מסוימת. בוודאי כולם זוכרים שכשהם היו קטנים הם היו משחקים עם החברים בשוטרים וגנבים. אני אישת זוכר שבכל משחק תמיד היה קם אותו אחד שלא יודע להפסיד ואומר: "לא נכון! אתה לא פגעת בי! הכדור שלך עבר ממש לידי אבל אני הספקתי להתחבא מאחורי העץ כי אני ממש מהיר." כמובן, הצהרה חסרת שחר שכזאת הייתה גוררת אחריה ויכוח שלם בנוגע להאם הכדור פגע או לא פגע עד שלבסוף נמאס לכולם לשחק. אולם גם לזה יש פתרון. בכדי למנוע ויכוכים בסגנון הנ"ל ישבו כמה חברה וכתבו את השיטה הראשונה למשחקי תפקידים: |תופים| D&D (או בשמה העברי מו"ד). מאז ועד היום נכתבו הרבה גרסאות למו"ד והרבה שיטות שונות ומשונות אך לכולן אותה המטרה, לעגן את עולם המשחק שלנו באיזושהי מערכת חוקים אשר תהפוך אותו להגיוני (גם עולם פנטזייה יש הגיון פנימי זה או אחר) ולעקבי, בתיבול עדין של קצת מזל ואקראיות. לבסוף, אני רוצה לציין אספקט נוסף במשחקי תפקידים, אחד הדברים אשר מושכים אותי לתחום זה יותר מכל. היצירה. כל משחק תפקידים, בין אם הוא עמוק, רדוד, שולחני (דף, עיפרון, קוביות והרבה במבה) או חי (שריון שרשראות, חרבות מספוג ואוזניים מפלסטיק), כולל בתוכו מידה זו או אחרת של יצירה. במקרה של משחק שולחני, השחקנים עוסקים בעיקר ביצירת דמויות שמורכבות מ: -נתונים כמותיים כגון גובה, משקל, כוח, חוכמה כישורים וכו... -תכונות אופי, פחדים, אהבות, משפחה, חברים, רקע וכו... המנחה, לעומת זאת, אחראי על יצירה של עולם שלם על כל יבשותיו, נופיו, ויושביו. מדובר כאן על חתיכת עבודה שדורשת חתיכת השקעה, ושחקנים רבים רואים בחלק זה של המשחק כמעיק ומייגע ועושים כל שביכולתם לעבור אותו כמה שיותר מהר כדי להגיע לתאכלס. אני אישית חושב שזה הוא אחד החלקים המספקים ביותר במשחק. כמו כן, יש לציין כי השחקנים והמנחה יחדיו יוצרים סיפור שהוא למעשה ההתרחשויות והעלילה במשחק. אני אישית (ורבים אחרים) אוהב לתעד את קורות המשחק. בצורה הזו אני יכול לשוב לאותם רגעים יפים, מרגשים, מסעירים ומעציבים בכל רגע שרק ארצה.

 

[Serpent Axis]

ע"ע טגליינס

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=353&msgid=2521063

 

[Sabre Runner]

אני יכול לבקש מזיו קיטרו את הסדרה

של כתבות שהוא כתב לחלומות באספמיה. מי שבאמת רוצה, מגליון 10 בערך, הוא מסביר מ-א' ועד ת' מה זה משחקי תפקידים, מהו שחקן ומהו שה"ם, שיטות וכן הלאה.

 

[DDN]

זה לא יעזור במיוחד, אי אפשר לתלות

אותן כאן

 

[Sabre Runner]

אפשר אם הוא ייתן את הקבצים...

 

[DDN]

תודה!

למרות שקיים בטאגליינז יותר מהסבר אחד, אני אנצל את שלך להעלות למאמרים.

 

[Sabre Runner]

אין שום בושה, אבל מפריד.

זה מאוד תלוי בבן-אדם ועוד יותר תלוי במצב. דבר ראשון, אני לא אשקר לחברים שלי, לעמיתים או למשפחה לגבי מה שאני עושה או התחביבים שלי. (כן, אבא שלי לא אהב את זה כשאמרתי לו שאני רוצה לעבור קורס צניחה חופשית אבל האחים שלי כבר התחילו לתת לי הצעות למקומות) אבל אני יודע שזה לא כל כך מעניין אותם. אז אם הם ישאלו אותי מה עשיתי אתמול, אגיד להם שעד 10 בלילה ראיתי מדיום ואז שיחקתי Knights of the Old Republic. אבל אני לא אבוא אליהם במשפט כמו: "וואי, תשמעו איזה קטע היה לי אתמול עם דארת' מאלאק!" אותו דבר צריך להפריד בין מצבים. לדוגמה, חבר שלי מתקשר אליי. הוא יודע מה אני עושה, הוא יודע על הכנסים שאני הולך אליהם וקורא את הבלוג שלי. אם הוא רוצה הסבר על משחק תפקידים שאני משחק או שסתם מתחשק לי לדבר איתו על זה, אז אני אדבר איתו עד שהוא יעצור אותי. לעומת זאת, כשבאתי למסיבת השחרור שלו, לא דיברנו על זה בכלל. כי זה לא היה במקום. זה היה המקום של איחוד חברים, מוזיקה, ריקודים, בנות, אלכוהול ואולי ביליארד. לא מ"ת.

 

[Lion_Heart]

כל החברים שלי

או משחקים או יודעים על מ"ת ואני דיי הכבשה השחורה המנודה של המשפחה שלי גם ככה אז. . .

 

[Ferenheit]

אני אומר

העמדה הבסיסית שלי היא שתמיד צריך להגיד הכל. בתיכון נמנעתי לפעמים מלהגיד לאנשים שמחוץ למעגל שמבין במה מדובר, אם מעצלנות או משיקולים חברתיים, אבל היום אני כמעט תמיד מגלה שלאנשים יש רושם ו\או זכרונות חיוביים מאוד מהתחום. ואם אין להם - אז מה? זה חלק כל כך חשוב ומשמעותי בחיי שאני לא מרגיש שאני יכול או צריך להסתיר אותו.

 

[IceL]

לאנשים שאני לא מכיר

אני אומר שאני יודע עם חברים, רק כי להימנע מהצורף לפתוח בהסבר מיגע על התחביב שלנו. אנשים שאני מכיר- או מתחיל להכיר, למשל אנשים חדשים בצבא- אז אני כן אומר מה אני עושה בשעות הפנאי שלי וגם מסביר אם יש צורך.

 

[Ihavenonick]

I admit to every who asks

I am a pround gamer: both of computers and D&D

 

[Nihau]

D&D או RPG ?

 

[DDN]

אין לי בעיה לשתף.

אנשים מכירים את התחביבים שלי. לפעמים שואלים מה זה, ולפעמים אפילו מבקשים פרטים אחרי שאני מסביר. בתקופה ששיחקתי בנוסגות', מישהי מאחד המפעלים אפילו הייתה ממש מתעניינת בעדכונים של מה קורה לדמות שלי. כמובן יש את האנשים שלא יתפסו ולא יבינו מה זה, אז אצלם אני פשוט לא מפרט. . .

 

[רמשטיין]

רמות

כל החברים שלי מודעים לתחביב וחלקם הגדול עוסק בו בעצמו אז אני אומר "אני בסשן" לבני משפחה אני אגיד "אני עם חברים" כי למרות כל הנסיונות שלי להסביר זה לא הוטמע ועדיין נחשב ל"שטויות/מוזרויות/מתי כבר תמצא לעצמך חברה ותתחתן" (אמא/דודים) אם בן אדם שואל "מה זה?" אני אומר "תאטרון מאולתר" ומסביר בקוים כלליים, אני אף פעם לא מתבייש בזה, או פוטר אותו ב"אתה לא תבין,עזוב" כי אין לי בעיה להסביר, אני אוהב לשתף אנשים שמראים התעניינות, בתחביבים שלי בייחוד וגם בכלל כחבר ב" עמותה לקידום מש"ת " (זה הקיצור שלי למשחקי תפקידים, ולא,גם אני לא רוצה מדליה על זה) אני רואה בזה את עזרתי לקידום התחום ופיתוח המודעות אליו בפני אנשים חדשים. ואם יש להם ממש זמן לשבת ולהקשיב, אני מתחיל לשפוך את ההיסטוריה מגרי גייגקס ועד V:TR. רמי, רול פלייר וגאה בזה.

 

[סתם רוחני]

לא מתבייש ולא מסתיר

משחק תפקידים הוא תחביב לכל דבר. שאין שום סיבה להתבייש בו. כמו שיש אנשים שרוקדים בשביל הכיף, אנשים ששרים בשביל הכיף, יש אנשים שמשחקים מבוכים ודרקונים בשביל הכיף אני אישית לא מתבייש בזה, ולא מסתיר את זה. זה לא אומר שאני הולך ברחוב עם שלטי חוצות "אני משחק מבוכים ודרקונים" אבל אני ממש לא טורח להסתיר את זה, ולא מתחמק מלתת תשובות והסברים למתעניינים