שחמט
על פי כללים כה נושנים ועתיקים, שוב מתמלאות שישים וארבע משבצות, שני שחקנים זקנים, לאים וותיקים, שוב מסדרים את הכלים בשעת חצות. ביד כה עייפה לאט לאט, שחור לבן על לוח השחמט. מונח כל כלי במקומו המדוייק, שורה דוממת, ארוכה של חיילים, לשני צדדים ברורים הלוח מחולק, המלכים איש ביריבו שוב מסתכלים. שעון העצר שוב משמיע את הצליל, כפתור נלחץ – והמשחק מתחיל. משני צידי מתרס נעים הגלגלים, כל רב אמן מכין תכנית לפעולה, אל המרכז קרבים באומץ הכלים, כוחות האור אל מול כוחות האפלה. עט לפנים – חייל שחור אכזר, חייל לבן עומד זקוף על המשמר. יריב שחור מוציא צבאו למתקפה, השחיר הלוח, מכלה את הלבן, יריב לבן נסוג, וקומתו שפופה, ושעון העצר עוד מודד לו את הזמן. עוד רגע קט – יופעל לו הזמזם, לבן יובס, והמשחק ייתם. פתאום בין רגע, מתהפך לו הגורל, צריחים סבים ומאגפים את השחור, עוד כלי של אופל מאויים – ונאכל, נכלה יריב כהה בלובן ובאור. מלך שחור מוצא עצמו כלוא בשח! והשעון ממשיך... והמשחק נמשך... עוד מהלך בודד ותם לו המשחק, יריב לבן כולו מעונג מדושן, יריב שחור, מוכה אימה ומאובק, אובד עצות ומנצל תכסיס ישן, הן לחלש יש פריבילגיות לאינספור, כך השופט פוסק – ``ניצח השחור!``. יושב יריב לבן, מובס ומיואש, שעון העצר כבר הפסיק לספור דקות, נישא יריב שחור לקול קהל נרגש, לב הלבן כבד, ושתי ידיו ספוקות. כל הכלים כבר בקופסה, ומאוחר, הפסד נוסף צופן לו המחר... נ.ב. חברים, סילחו לי על חוסר ההקפדה הלירית. נכתב ברגע של סערה והחלטתי להשאירו בדיוק בצורה הזו.
על פי כללים כה נושנים ועתיקים, שוב מתמלאות שישים וארבע משבצות, שני שחקנים זקנים, לאים וותיקים, שוב מסדרים את הכלים בשעת חצות. ביד כה עייפה לאט לאט, שחור לבן על לוח השחמט. מונח כל כלי במקומו המדוייק, שורה דוממת, ארוכה של חיילים, לשני צדדים ברורים הלוח מחולק, המלכים איש ביריבו שוב מסתכלים. שעון העצר שוב משמיע את הצליל, כפתור נלחץ – והמשחק מתחיל. משני צידי מתרס נעים הגלגלים, כל רב אמן מכין תכנית לפעולה, אל המרכז קרבים באומץ הכלים, כוחות האור אל מול כוחות האפלה. עט לפנים – חייל שחור אכזר, חייל לבן עומד זקוף על המשמר. יריב שחור מוציא צבאו למתקפה, השחיר הלוח, מכלה את הלבן, יריב לבן נסוג, וקומתו שפופה, ושעון העצר עוד מודד לו את הזמן. עוד רגע קט – יופעל לו הזמזם, לבן יובס, והמשחק ייתם. פתאום בין רגע, מתהפך לו הגורל, צריחים סבים ומאגפים את השחור, עוד כלי של אופל מאויים – ונאכל, נכלה יריב כהה בלובן ובאור. מלך שחור מוצא עצמו כלוא בשח! והשעון ממשיך... והמשחק נמשך... עוד מהלך בודד ותם לו המשחק, יריב לבן כולו מעונג מדושן, יריב שחור, מוכה אימה ומאובק, אובד עצות ומנצל תכסיס ישן, הן לחלש יש פריבילגיות לאינספור, כך השופט פוסק – ``ניצח השחור!``. יושב יריב לבן, מובס ומיואש, שעון העצר כבר הפסיק לספור דקות, נישא יריב שחור לקול קהל נרגש, לב הלבן כבד, ושתי ידיו ספוקות. כל הכלים כבר בקופסה, ומאוחר, הפסד נוסף צופן לו המחר... נ.ב. חברים, סילחו לי על חוסר ההקפדה הלירית. נכתב ברגע של סערה והחלטתי להשאירו בדיוק בצורה הזו.
