שחור לעומת גלאמור
אז חשבתי להעביר ידע , כי נראה שאתם לא בקיאים . אז משהוא בסיסי , שחור(עם קובוץ) = זה מצב בו האור הפנימי שמחיה את הגוף ,מושחר , וכתוצאה מזה האור בגוף תופס פחות מקום , ואז בדרך כלל הגוף יראה יותר כהה, (חום עד שחור כושי), כאשר יש פחות אור בגוף , ואז מהירות התחדשות הכוח בגוף יותר מהירה , כי יש פחות נפח לאור להיכנס אליו .ומצד שני יש פחות כוח חיים . כאשר גוף בעל שחור , יהיה בעל צבע עיניים מוכהה , כאשר צבע העיניים המוכהה , כאילו הושחר האור בעיניים, ואז זה משפיע על הראיה , באופן בו העין מזהה דברים יותר בעלי מוטיב של חושך , ואני לא מתכוון להעדר אור , אלא זיהוי של חושך כמהות , ואז המוח קולט אופנים בהם הזולת לא נמצא במצבו המאיר , דהיינו עם יש טווח תודעה/הכרה מאיר אז ניתן לקלוט את המחשבות והרגשות שאינם לפי תוואי האור הפנימי , תוואי האור הפנימי זה מחשבות קודש ותורה הנושאים אור , ושאר המחשבות הרגילות חשוכות יותר . רוב האוכלוסיה נמצאת במצב של מוטיב חיצוני אפל מבחינת ההכרה/מודעות , ואז מי שיש לו שחור , יראה את חוסר העמידות הפנימית של האדם , ויכול בנקל לגרור אותו ולהשפיע עליו , ולשכנע אותו לעשות את מה שנמצא בחיצוני של הכרתו ומודעותו , ואז אפשר להשפיע עליו לעשות כמעט הכל . הגלאמור הערפדי עובד באותו סגנון , רק שאצל הערפד , האור בדם יותר גבוהה ולכן הוא מלבין , ואילו מצב צבירתו הוא יותר בחשוך החיצוני, ועל כן מזהה את המוטיב החיצוני ההכרתי של הזולת כמו בשחור , רק שלו יש עוצמת אור יותר גדולה , דהיינו כוונה עצמית חזקה יותר , ואם דרך השפעתית חשוכה כמו בשחור , ואז הגלאמור הוא בעצם סוגסטיה עוצמתית של אור הפועל בחושך , וגורם לחלקי החושך באדם לעשות את רצונו של הערפד . דהיינו זה מעין ציווי של אור דרך החשוך בהכרתו של האדם , ומכיוון שהכרתו של האדם רובה בחושך , זה ישפיע , על הנוחות לקבל את הסוגסטיה של הערפד , עד למחוזות של תודעה ומודעות בהן האדם לא בשליטה , ואף לא בהכרח יזכור את הדברים , כי זה כמו בהזיה . אז הגלאמור הערפדי עובד בסגנון זה בעוצמה רבה יותר מזה שיש לו רק שחור . לאדם עם שחור נוח לראות את מגע השלילי והחשוך כנורמאלי , ואילו אצל ערפד יותר מואר ומסודר . זהו קצת על ... דוד
אז חשבתי להעביר ידע , כי נראה שאתם לא בקיאים . אז משהוא בסיסי , שחור(עם קובוץ) = זה מצב בו האור הפנימי שמחיה את הגוף ,מושחר , וכתוצאה מזה האור בגוף תופס פחות מקום , ואז בדרך כלל הגוף יראה יותר כהה, (חום עד שחור כושי), כאשר יש פחות אור בגוף , ואז מהירות התחדשות הכוח בגוף יותר מהירה , כי יש פחות נפח לאור להיכנס אליו .ומצד שני יש פחות כוח חיים . כאשר גוף בעל שחור , יהיה בעל צבע עיניים מוכהה , כאשר צבע העיניים המוכהה , כאילו הושחר האור בעיניים, ואז זה משפיע על הראיה , באופן בו העין מזהה דברים יותר בעלי מוטיב של חושך , ואני לא מתכוון להעדר אור , אלא זיהוי של חושך כמהות , ואז המוח קולט אופנים בהם הזולת לא נמצא במצבו המאיר , דהיינו עם יש טווח תודעה/הכרה מאיר אז ניתן לקלוט את המחשבות והרגשות שאינם לפי תוואי האור הפנימי , תוואי האור הפנימי זה מחשבות קודש ותורה הנושאים אור , ושאר המחשבות הרגילות חשוכות יותר . רוב האוכלוסיה נמצאת במצב של מוטיב חיצוני אפל מבחינת ההכרה/מודעות , ואז מי שיש לו שחור , יראה את חוסר העמידות הפנימית של האדם , ויכול בנקל לגרור אותו ולהשפיע עליו , ולשכנע אותו לעשות את מה שנמצא בחיצוני של הכרתו ומודעותו , ואז אפשר להשפיע עליו לעשות כמעט הכל . הגלאמור הערפדי עובד באותו סגנון , רק שאצל הערפד , האור בדם יותר גבוהה ולכן הוא מלבין , ואילו מצב צבירתו הוא יותר בחשוך החיצוני, ועל כן מזהה את המוטיב החיצוני ההכרתי של הזולת כמו בשחור , רק שלו יש עוצמת אור יותר גדולה , דהיינו כוונה עצמית חזקה יותר , ואם דרך השפעתית חשוכה כמו בשחור , ואז הגלאמור הוא בעצם סוגסטיה עוצמתית של אור הפועל בחושך , וגורם לחלקי החושך באדם לעשות את רצונו של הערפד . דהיינו זה מעין ציווי של אור דרך החשוך בהכרתו של האדם , ומכיוון שהכרתו של האדם רובה בחושך , זה ישפיע , על הנוחות לקבל את הסוגסטיה של הערפד , עד למחוזות של תודעה ומודעות בהן האדם לא בשליטה , ואף לא בהכרח יזכור את הדברים , כי זה כמו בהזיה . אז הגלאמור הערפדי עובד בסגנון זה בעוצמה רבה יותר מזה שיש לו רק שחור . לאדם עם שחור נוח לראות את מגע השלילי והחשוך כנורמאלי , ואילו אצל ערפד יותר מואר ומסודר . זהו קצת על ... דוד