שושן
אתה טומן פניך בשושן ורוד שנפסק ומפזר את כל שאצר בשבילך. נמרח על שפתיך מין נצח ועוד מרדה דבשו לא נגמר, לא קוצר ואתה נושק עלי כותרים ארגמניים. ברעב, בצמא ... צורך שקיים. עד להתנפצות אבקנים שניחוחם ילווך בכל דרך שתבחר. זרעי שורשיי מכים בחושיך נאחזים בזיזי ציפיות אבודות ואני אשאר לעולם איתך. לא תצליח להסירני ממחשבותיך. לקלף ריחי מעליך. להסיר דמותי מפניך.....