שושה איפה את..?

[בלונדה 2004]

שושה איפה את..? ../images/Emo24.gif

תספרי להם על המפגש שעשינו בבושייף.. איזה יום גדול ומיוחד זה היה.. יא בוייאה איזה מאכלים הבאנו לשם..

אחרי פסח נתארגן..וניסע כולנו לשם.(בלי נדר) מי שרוצה לבוא מוזמן.. אוהבת אותכם. בל. }{

 

[טאKילה]

זייארה בבושייף../images/Emo13.gif

לפני שנים נלחמתי להרות וללדת ילדים, המלחמה נראתה לי כישלון. עברתי המון טיפולי פוריות כולל הפריות מבחנה. כל נסיון כשל, פעם אחר פעם הלב התכווץ ואגמי העיניים מלאו דמעות כמהה לתינוק שיהיה רק שלי. בטיפול הפריית מבחנה רביעי, בין הטיפולים וזריקות הורמונים רבים נרדמתי תשושה עייפה אך אופטימית שאולי יתרחש נס. חלמתי חלום משונה, בא אלי איש עטור זקן ולבוש לבן וביקש ממני לעשות שני דברים. 1. ללכת לסלאת בושייף להיכנס לחדר שיש בו את הקנאדל לקחת מעט מהשמן ולמרוח על הבטן אחרי טבילה במקווה. 2. ללכת למקווה ולבקש טבילה כמו זו של כלה לפני כלולותיה. אני חילונית מבית מסורתי, וממש לא נאחזת באמונות צ'גזות ורבנים. אבל החלטתי לתת לחלום הזה להוביל אותי, היתה לי תחושה שהחלום הזה לא סתם חלמתי אותו... עשיתי בדיוק כמו שהאיש עטור זקן ולבוש בלבן מהחלום ביקש ממני. הלכתי לבושייף עם כמה חברות לקחתי במיכל קטן מהשמן, למחרת טבלתי במקווה וכשחזרתי הביתה מרחתי מהשמן את הבטן השטוחה. בבוקר שלמחרת נכנסתי לבית החולים עברתי הפריית מבחנה רביעית כשהכל היה נגד הסיכויים להרות. הזקיקים לא משהו, הזרע ככה ככה... אנשים זה הצליח לי הריתי וילדתי את ביתי הבכורה אחרי 7 שנים של טיפולים מייגעים. יש לי סימפטיה לבושייף ואני מאמינה שבית הכנסת הזו יש בה דבר שמקדש ומגשים חלומות. המקום הזה מרגש אותי במיוחד!

 

[בלונדה 2004]

וואו טאקוש..באמת מרגש מאוד ../images/Emo25.gif

כולי צמרמורת.. אני גם מאמינה מאוד בבושייף. תמיד שאנחנו נוסעים לשם. אני מתרגשת. יש במקום הזה משהו מיוחד.. כל מה שמבקשים שם מתגשם. זאת הרגשה מיוחדת. נלך כולנו אחרי פסח, בלי נדר. נעשה אחלה חאפלה שם. ערב טוב לכולם }{

 

[ת מי]

מרגש........./images/Emo189.gif

אני גם חילונית מבית מסורתי. אצלי העקרות היתה מישני, וזהו שלב שמאמינים בכל. בבושייף הייתי פעם אחת, וזה היה לפני שנכנסתי להריון בביתי סביר להניח שביקשתי הריון, כי מאוד רציתי, זה לא איחר להגיע........

 

[tvrui10]

אולי השתכנזתי...לא יודע

אבל לפני המון שנים נסעתי לבושייף, האמת שהצפיפות,המנגלים והפקקים.. לא ממש עשו לי חשק לבוא שוב...

 

[בלונדה 2004]

גם אני לא אוהבת שזה צפוף מידיי..

אנחנו נוסעים לבושייף רק משפחה וחברים. לא כשיש הילולה..וכל העולם בא לשם. זה באמת צפוף. ולא נהנים ממש כמו שזה ביום אחר. נכנסים לבית הכנסת. מקבלים ברכה. מדליקים נרות. קונים מתנות משם. אני קניתי ברכת העסק לחבר טוב..זה עושה מזל. בגלל שזה משם. יש בזה משהו טהור ומרגש במיוחד. אני מחכה כבר להיות שם שוב.