"הזדקרות היא ענין של זוית התקפה"
אני רוצה להסב את תשומת לב הקוראים לקטע הבא, מתוך המאמר:
"החיבור הנטען בין מהירות,
זווית הטיה והזדקרות מתייחס רק למצב בו אתם שומרים על גובה, ולפיכך עליכם למשוך מעטG בכדי לפצות על שיפוע וקטור העילוי. הזדקרות הינה תמיד עניין של זווית התקפה, לא מהירות או זווית הטיה."
אני חוזר מידי פעם על טענתי, כי בהדרכת הטיסה יש להדגיש בפני החניכים את העובדה הזו - בעוד שההזדקרות יכולה לקרות במהירויות שונות, הרי שתמיד ההזדקרות תקרה בזוית התקפה ידועה!
נכון הוא כי טווח המשקל של ססנה 152 או 172 בפרופילי הטיסה המקובלים בארץ הוא כזה, שעומס הכנף המצריך את זווית ההתקפה של ההזדקרות יהיה, פחות או יותר בטווח מהירויות ידוע, הרי שגישה לנחיתה במהירות של 1.3 פעמים מהירות ההזדקרות במשקל מירבי, לא תאפשר להגיע לזוית ההזדקרות
אך יחד עם זאת, השימוש במד זוית התקפה, באותם מטוסים בהם הוא מותקן, במהלך הגישה לנחיתה, יאפשר לטייס גישות חזרתיות וזהות אחת לשנייה, ובכך להכינו לתיכנון נכון ומדוייק של הגישה לנחיתה. מד זוית ההתקפה לא "מתרגש" ממהירות הטיסה ולמעשה, יאפשר גישה בזוית ההתקפה האופטימאלית (וכל טייס יגדיר לעצמו, כמה מעלות מתחת לזוית ההזדקרות, היא הזוית האופטימאלית בשבילו) ובכך להמנע, בכל תנאי רוח ומשקל להגיע בביטחון ובצורה מדויקת לנחיתה.
נכון כי לא לכל המטוסים ב"צי המטוסים" הישראליים ישנו מד זווית התקפה, אך לאילו שבהם מותקן - חשוב, לדעתי, ללמוד, לתרגל ולהפנים את השימוש בו.
אריאל אריאלי