שורש תנייני

[איתי שלר]

לא מעט אבל גם לא הרבה.

לא הכול חסר היגיון בניתוח שבבתי הספר.
אבל יש שם כל מיני כללים שיש לשננם כתוכי, ועד עתה לא שמעתי הסבר מניח את הדעת בשביל מה לסווג פעלי התהוות בשונה משאר הפעלים.

 

[trilliane]

או, את זה אני דווקא יכולה להסביר לך

אני לא יודעת אם זה ההסבר הרשמי, אבל זה ההסבר שהגיוני לי ואותו אני גם מסבירה לתלמידיי.
המבנה הבסיסי של משפט שמני הוא Y = X
כש-X נושא ו-Y נשוא ואת סימן השווה אפשר להחליף באוגד (רשות) שמקשר בין הנושא לנושא.
זה לא נכון ב-100% המהמקרים אבל זו תבנית שעובדת במקרים רבים:
העץ (הוא) גבוה; אנחנו שלושה; החיים דבש וכו'.

יש הבדל בין "העבודה נעשתה" (מישהו אשכרה עשה משהו) לבין "הוא נעשה לבן" (לא הייתה כאן שום "עשייה", הוא פשוט הלבין). או בין "הפכתי את הכיסא על השולחן" (הפיכה פיזית) לבין "הפכתי לבן". כשמדובר באוגד התהוות אין כאן פעולה של עשייה או של הפיכה אלא תהליך שבסופו, בנקודת ההווה (של המשפט, לאו דווקא שלנו) Y = X (כמו במשפט שמני רגיל). פשוט מוסיפים לנו מידע שזה לא רק המצב הסופי אלא המצב העכשווי, פעם זה לא היה כך ובין העבר להווה היה תהליך, כלומר Y <- X. זה שקול למצב Y = X, הגענו לאותה נקודה; זה רק אומר שפעם X לא היה Y והיום הוא כן.

לסיכום: "העץ נהיה גבוה" הוא למעשה המשפט "העץ הוא גבוה" עם תוספת מידע שפעם הוא לא היה כזה.

 

[איתי שלר]

ובכל זאת

התבונני במשפט "הוא הופך ללבן" יש כאן ממש תיאור של התרחשות (אפשר אפילו לצלם את התהליך הזה).
"הוא נעשה אדום מבושה" האם לא הגיוני לנתח את "מבושה" כתיאור סיבה (השלמה לנשוא פועלי)?
"הוא הלך ונעשה לבן" האם תנתחי את "הלך ונעשה" כאוגד מורחב (לא יעלה על הדעת)?

לכן פשוט יותר לנתח את "הפך לבן" כנשוא, כמו "הלבין" (נשוא במשפט פועלי).
ואת האוגד להגדיר כרכיב בעל תפקיד תחבירי (להפריד בין נושא לנשוא) שאינו נושא בתוכו משמעות סמנטית (מלבד של זמן/אספקט/מודוס).
הלא כן?

 

[trilliane]

ובכל זאת, בחרו להגדיר אחרת

בניתוח הזה. אפשר היה להגדיר כפי שאתה מציע, ואפשר לנתח גם בדרכים נוספות בניתוחים תחביריים אחרים.
לגבי תיאור סיבה, אין סתירה; יש תיאורים גם במשפט שמני.

 

[trilliane]

אני מבינה את ההיגיון, לא ראיתי שמלמדים זאת

בספרי הלימוד מונים ארבעה סוגי אוגדים:
1. כינויי גוף (ובמשלב נמוך גם "זה")
2. נטיות של היה (שבהווה הופכות לכינוי גוף ולא ל"יש")
3. אין כמילת שלילה (שלא ניתן להמיר ב"יש") ונטיותיו
4. פועלי התהוות (נהיה, נעשה, הפך ל)

טרם נתקלתי בניתוח של "משמש כ" כאוגד.

 

[trilliane]

בלשון כמו בלשון, כמעט אין משהו שהוא 100% נכון

בדיוק כפי שמושא הוא השלמה מוצרכת ועדיין אוכל למצוא לך אין ספור דוגמאות למשפטים שלא יישמעו לך מוזר בכלל ולא יכלול מושאים גם בפעלים שמקבלים מושא ישיר. כך גם לגבי העובדה שתיאור הוא השלמה לא מוצרכת או שלוואי עונה לשאלה "איזה". זה נכון ברוב המקרים ולכן נעזרים בשיטות האלה, אבל הן לא נכונות ב-100% מהמקרים.

אני לא יודעת אם אתה מודע לכך, אבל בפועלי תנועה נקודת המוצא או היעד נחשבות לתיאור מקום אף שהן מוצרכות ולא ניתן להחליף את מילת היחס לפניהן. במשפטים כגון "יצאתי מהבית" או "טסתי ללונדון" ההשלמות הן תיאור מקום ולא מושאים וכך מלמדים בבתי הספר.

לסיכום, אני מבינה את ההסתייגות שלך, אבל נכון לעכשיו אני לא מצליחה לחשוב על ניתוח אחר מלבד תיאור אופן. אגב, חיפשתי עכשיו באתר של סנונית, מצאתי שם את העצה הבאה: "נתקלתם בתיאור שקשה להגדירו, נתחו אותו כתיאור אופן"...

http://learn.snunit.k12.il/snunit/lashon/mishpat/tahabir12.html

 

[איתי שלר]

אבל

גם בלי להיכנס לשאלה אם להגדיר זאת כתיאור או לא, אין זה מתאר את האופן כלל וכלל.
"כפלטפורמה" אינה האופן שבו הוא משמש.

 

[trilliane]

לדעתי דווקא כן; אבל הוצע כאן אוגד, שיהיה אוגד

 

[שבולת ירוקת העין]

משמש כ

למיטב ידיעתי הצירוף משמש כ- אינו תקני. (ואולי דווקא משום ש"משמש" הוא בגדר אוגד)

לא מצאתי החלטת אקדמיה בעניין אבל בפרסומים שלהם הם מקפידים על ניסוח כזה.
הנה למשל:
כתב העת משמש במה מרכזית לדיונים ולמחקרים בתחום התקן בלשון.

 

[trilliane]

מעניין; טרם נתקלתי בהתייחסות לנושא התקינות

של ניסוח זה. אנסה לפשפש בספרי המתקננים כשאחזור לביתי.

 

[trilliane]

פשפשתי בספרים ולא מצאתי התייחסויות למעט

לאה צבעוני שאכן תיקנה "משמש כ" ל"משמש" (בספרה "עיינו ערך עריכה"). לצערי היא לא מנמקת את התיקונים או מפרטת על מה הם נסמכים.

 

[ounce]

אם כך, מהו לדעתך התפקיד התחבירי של המילה?

 

[איתי שלר]

כתבתי למעלה

שלענ״ד פשוט יותר לנתח את "משמש (כ)[ש״ע]" כנשוא (מורחב).
אבל אם אתה לומד לבחינת הבגרות, מובן שעליך לנקוט את דעתם של המבינים בדקדוק בית הספר.

 

[trilliane]

זה לא יכול להיות נשוא מורחב

כי גם לנשוא מורחב יש הגדרה מסוימת והוא לא עונה לה... נשוא מורחב יכול להיות אחד מבין הקבוצות הבאות:

1) ניבים ומטבעות לשון ("פשט את הרגל", "העלה חרס בידו").

2) פועל עזר / מילה מודאלית / יש / אין + שם פועל
• עלול להיות היום יום גשום.
• יש לכבד את ההורים; אין לדבר בשעת הסעודה (נשוא מורחב במשפט סתמי).
• מוכן לשלם, נאלץ לנסוע, העדיף ללכת, מעוניין להגיע, צריך ל, התחיל ל, חייב ל, מסכים ל.
• הנגן מיטיב לנגן, הציפור מגביהה עוף, הילד יכול ללכת, גשם החל לרדת [סנונית]
בכל הדוגמות הנ"ל לא ניתן לפרק את הצירוף בלא שתשתנה משמעות הפעולה. עיקר משמעות הפעולה מצוי בשם הפועל. הפעלים עצמם: "מיטיבים" "מגביהה" ממלאים תפקיד של תיאור אופן (הנגנים מנגנים היטב; הציפור עפה גבוה).

3) היה + בינוני [past progressive] [סנונית]
• כל יום הייתי מהלך בדרך זו שעה ארוכה.
• בילדותנו היינו אוספים צדפים בשפת הים.

4) שני פעלים המחוברים ב-ו' החיבור ומביעים משמעות אחת.
הפועל הראשון מבין השנים מציין תהליך, התהוות, הישנות, והפועל השני מציין את עיקר הפעולה.
• הרעש הולך ומתגבר.
• הנואם חזר והדגיש את מסריו.
• החורף ממשמש ובא.
• אני חוזרת ומסבירה.
• העץ הולך וגדל.

"משמש כ" אינו צירוף כבול, אינו חיבור של פועל עם שם פועל ואינו מתאים לאף אחת מבין האפשרויות. הוא פשוט פועל שאחריו מילת יחס (ייתכן שהשימוש בה שגוי ומיותר) ואז שם עצם מתחלף. אולי זה נשוא ומשלים ואולי זה אוגד, אבל נשוא מורחב זה לא.

 

[איתי שלר]

לפי ההגדרות של תחביר בי"ס אין זה נשוא מורחב

 

[trilliane]

אתה מוזמן להציג הגדרות אחרות