"שורש כל חטא"
ארנון וכולם שלום, אירי התלבטות לא קצרה במונחי זמן אינטרנט אני כותבת את הדברים הבאים: לפני כשלושה חודשים לערך התחלתי לחקור את שורשי משפחתי. זאת הייתה התחלה מקרית למדי, בעיקבות לינק ששלחה לי חברה לאתר לבניית עץ שורשים. והוסיפה לייד את המילה ממכר. התחלתי לשחק עם האתר ובאמת התמכרתי. הגם שלימודי התואר הראשון שלי הם בהיסטוריה, ההמשך הוא בכיוון אחר (אולי לא כל כך אחר בעצם) התחלתי את החקירה והלימוד והבנתי כשהבטתי לצדדים לבני משפחתי שבמידה זאת או אחרת הזמן אוזל, והיום שבו לא יהיו אנשים שיוכלו לספר לי הולך וקרב. מדי פעם אתה חוזר כאן ארנון על האמירה הנכונה לדעתי שצריך לקדם את חקר השורשים בקרב תלמידי הבתי הספר, אני מסכימה איתך, בעיקר מכיוון שהלימוד הרב שלמדתי בחודשים האחרונים, נוגע לא רק לשורשי משפחתי: מתי זה נולד ומתי זה נפטר" ומי היה הבן או הבת של מי... אלא זאת למידה תרבותית, הסטורית חברתית, תכנים וידע עצום שעיצב ומעצב תודעה והוויה שלי ושל סובבי ובעצם של כולנו. החקר הזה עורר בי שאלות פוליטיות, נגע בהבטים פסיכולוגים של זיכרון ושכחה, השכחה והתעלמות, ניתוק והדחקה ועוד ועוד. המידע (לא הידע) המידע שקיים באינטרנט הוא חסר גבולות ועצום, ודורש למידה מעמיקה ומורכבת בכדי להפוך את המידע האישי לידע לסיפור לנרטיב שאוכל לנסח אותו לעצמי ולדורות הבאים. קראתי את ה"דיבור" האחרון בפורום אודות נכון או לא נכון במחקר שכזה, קראתי את ה"נזיפה" והחטאים, הלכתי אחורה לדפים קודמים של הפורום, וראיתי שהאישיו הזה חוזר על עצמו אחת לכמה זמן, כשעוד אדם מנסה להצטרף למעגל החוקר, מסיבותיו הוא בדרכיו הוא, ששונים אולי מהסגנון ההתנהלות שהלך והתפתח כאן בפורום על פני שנות קיומו. והבנתי שזה סייקל שחוזר על עצמו אחת ל... בתחנות קבועות שהדלת נפתחת לעוד, ועובר אורח שנכנס לפורום מנסה לגשש האם מתאים לו האם נכון לא? האם מעניין אותו, אם כן איך בכלל מתחילים ומה עושים? איך לא טובעים בתוך כל הידע הזה, איך בוררים מבין הנתונים את הרלוונטים, איך בכלל מותאים אותם? והאם יש בכלל סיכוי שגם אני אצליח לגבש לעצמי נרטיב למצוא את אבות אבותי, לאסוף את סיפור חייהם, שהוא פיסות מסיפורי? אני מרשה לעצמי לסמן קשר דינאמי בעיני בין שני תכנים, שלכאורה מדוברים כאן בנפרד בפורום: שואת יהודי ארצות ערב, שהוא נושא אחד, והנושא השני, צורה דרך ואופן החקירה וההתחקות אחרי העבר והשורשים המשפחתיים. כן, הייתה שואה בארצות ערב, כן, יש סיבות דרכים וכיוונים שונים לחקר שורשים. האמירה של מיכאלה מהמרכז ביחס ליצירת קשר "פתאומי", עם אדם שמעולם לא היה אתו קשר, ובירור פרטים איתו, הוא בעיני רגע מאד קריטי ומורכב בחקירת השורשים, זה הרגע שבו נפגש הרצון הסקרנות, העיניין, התחביב, השיגעון, ה"ג'וק" הפרטי שעד כה היו שותפים לו אני המחשב ואולי עוד כמה פריקים לדבר פה בפורום, עם מציאות חיצונית, שספק אם בכלל מתעניינת, מעוניינת, ונכונה לשתף פעולה איתי. ואז השאלה היא האם, להכריח את מי שאינו מתעניין בנושא, ולגרור אותו בגלל ה"ג'וק" שלי, לנבירה עצמית בזכרונות וידע שלא תממיד רצוי, או לחסוך את מה שיכולה להיוות מבוכה ועוגמת נפש הדדית. לכן בעיני לפחות האקט של יצירת הקשר הישיר הוא לא פשוט בכלל, להיפך. כך גם הלמידה של המתודולוגיה של החיפוש, של הסקת המסקנות, של גיבוש התמונה. לפני כמה דפים, נכתבה הודעה במענה לשאלה ששאלתי שבפורום, הבינלאומי של אותו האיזור יש חוקרים מאד רציניים ומקצועיים, אבל הם אינם אוהבים ש"מציקים" (פרשנות שלי) בשאלות סתמיות, ואילו זאת שאלה (זאת ששאלתי) יכולה כן להיות מספיק רצינית בכדי שיתייחסו אליה. הבנתי וקבלתי את האמירה, דימיינתי לרגע תלמיד תיכון ממוצע לפני הבחינה באזרחות, שמתקשר לאהרון ברק ושואל אותו שאלה כמו האם יש או אין חוקה למדינת ישראל, כי הוא צריך את התשובה לבחינת הבגרות מחר, הבנתי וקלטתי את הפער. להגיד שזה שימח אותי? אז לא, ממש לא שמח אותי. אנחנו כמה ימים לפני יום הזכרון לשואה ולגבורה, ואני מרגישה שעבורי ליום הזה תיהיה משמעות נוספת, בשל הדברים שלמדתי ראיתי וקראתי בחודשים האחרונים, הייתי רוצה שעוד ועוד אנשים, יראו צפירת יום הזיכרון, לנגד עיניהם, את דפי העד של יד ושם, את התמונות שהועלו כאן בפורום בימים האחרונים, את השמות, את ספרי היזכור, שאם נמצאים בבתים הרי שמונחים עמוק בבויידם מבלי שימוש. מתמעטים היום ליום האנשים שלנגד עיניהם בעיצומה של הצפירה עוברות תמונת מעברם בזמן השואה, ועוד רגע כבר לא יהיו יותר, ומה שנשאר הוא, אותם עדויות, אותם צילומים, עם או בלי שמות, אותם דפים צהובים ומצהיבים, כי זאת המשמעות בעיני של "והגדת לבנך ביום ההוא" . "כנגד 4 בנים דיברה התורה.... "וזה שאינו יודע לשאול? את פתח לו!!!" - אומר: אל תמתין שישאל את השאלות (גנהוג בצורת הלימוד היהודית דרך שאילת שאלות...) , כי הוא איננו יודע לשאול, לכן את פתח לו: אתה תפתח לו את הלימוד, אתה תלמד אותו לשאול את השאלות, אל תוותר עליו, כי אחרת לא הוא לא בניו ולא בני בניו ידעו לספר את סיפור יציאת מצרים, הסיפור של אילו שיצאו ואלו שלא!
ארנון וכולם שלום, אירי התלבטות לא קצרה במונחי זמן אינטרנט אני כותבת את הדברים הבאים: לפני כשלושה חודשים לערך התחלתי לחקור את שורשי משפחתי. זאת הייתה התחלה מקרית למדי, בעיקבות לינק ששלחה לי חברה לאתר לבניית עץ שורשים. והוסיפה לייד את המילה ממכר. התחלתי לשחק עם האתר ובאמת התמכרתי. הגם שלימודי התואר הראשון שלי הם בהיסטוריה, ההמשך הוא בכיוון אחר (אולי לא כל כך אחר בעצם) התחלתי את החקירה והלימוד והבנתי כשהבטתי לצדדים לבני משפחתי שבמידה זאת או אחרת הזמן אוזל, והיום שבו לא יהיו אנשים שיוכלו לספר לי הולך וקרב. מדי פעם אתה חוזר כאן ארנון על האמירה הנכונה לדעתי שצריך לקדם את חקר השורשים בקרב תלמידי הבתי הספר, אני מסכימה איתך, בעיקר מכיוון שהלימוד הרב שלמדתי בחודשים האחרונים, נוגע לא רק לשורשי משפחתי: מתי זה נולד ומתי זה נפטר" ומי היה הבן או הבת של מי... אלא זאת למידה תרבותית, הסטורית חברתית, תכנים וידע עצום שעיצב ומעצב תודעה והוויה שלי ושל סובבי ובעצם של כולנו. החקר הזה עורר בי שאלות פוליטיות, נגע בהבטים פסיכולוגים של זיכרון ושכחה, השכחה והתעלמות, ניתוק והדחקה ועוד ועוד. המידע (לא הידע) המידע שקיים באינטרנט הוא חסר גבולות ועצום, ודורש למידה מעמיקה ומורכבת בכדי להפוך את המידע האישי לידע לסיפור לנרטיב שאוכל לנסח אותו לעצמי ולדורות הבאים. קראתי את ה"דיבור" האחרון בפורום אודות נכון או לא נכון במחקר שכזה, קראתי את ה"נזיפה" והחטאים, הלכתי אחורה לדפים קודמים של הפורום, וראיתי שהאישיו הזה חוזר על עצמו אחת לכמה זמן, כשעוד אדם מנסה להצטרף למעגל החוקר, מסיבותיו הוא בדרכיו הוא, ששונים אולי מהסגנון ההתנהלות שהלך והתפתח כאן בפורום על פני שנות קיומו. והבנתי שזה סייקל שחוזר על עצמו אחת ל... בתחנות קבועות שהדלת נפתחת לעוד, ועובר אורח שנכנס לפורום מנסה לגשש האם מתאים לו האם נכון לא? האם מעניין אותו, אם כן איך בכלל מתחילים ומה עושים? איך לא טובעים בתוך כל הידע הזה, איך בוררים מבין הנתונים את הרלוונטים, איך בכלל מותאים אותם? והאם יש בכלל סיכוי שגם אני אצליח לגבש לעצמי נרטיב למצוא את אבות אבותי, לאסוף את סיפור חייהם, שהוא פיסות מסיפורי? אני מרשה לעצמי לסמן קשר דינאמי בעיני בין שני תכנים, שלכאורה מדוברים כאן בנפרד בפורום: שואת יהודי ארצות ערב, שהוא נושא אחד, והנושא השני, צורה דרך ואופן החקירה וההתחקות אחרי העבר והשורשים המשפחתיים. כן, הייתה שואה בארצות ערב, כן, יש סיבות דרכים וכיוונים שונים לחקר שורשים. האמירה של מיכאלה מהמרכז ביחס ליצירת קשר "פתאומי", עם אדם שמעולם לא היה אתו קשר, ובירור פרטים איתו, הוא בעיני רגע מאד קריטי ומורכב בחקירת השורשים, זה הרגע שבו נפגש הרצון הסקרנות, העיניין, התחביב, השיגעון, ה"ג'וק" הפרטי שעד כה היו שותפים לו אני המחשב ואולי עוד כמה פריקים לדבר פה בפורום, עם מציאות חיצונית, שספק אם בכלל מתעניינת, מעוניינת, ונכונה לשתף פעולה איתי. ואז השאלה היא האם, להכריח את מי שאינו מתעניין בנושא, ולגרור אותו בגלל ה"ג'וק" שלי, לנבירה עצמית בזכרונות וידע שלא תממיד רצוי, או לחסוך את מה שיכולה להיוות מבוכה ועוגמת נפש הדדית. לכן בעיני לפחות האקט של יצירת הקשר הישיר הוא לא פשוט בכלל, להיפך. כך גם הלמידה של המתודולוגיה של החיפוש, של הסקת המסקנות, של גיבוש התמונה. לפני כמה דפים, נכתבה הודעה במענה לשאלה ששאלתי שבפורום, הבינלאומי של אותו האיזור יש חוקרים מאד רציניים ומקצועיים, אבל הם אינם אוהבים ש"מציקים" (פרשנות שלי) בשאלות סתמיות, ואילו זאת שאלה (זאת ששאלתי) יכולה כן להיות מספיק רצינית בכדי שיתייחסו אליה. הבנתי וקבלתי את האמירה, דימיינתי לרגע תלמיד תיכון ממוצע לפני הבחינה באזרחות, שמתקשר לאהרון ברק ושואל אותו שאלה כמו האם יש או אין חוקה למדינת ישראל, כי הוא צריך את התשובה לבחינת הבגרות מחר, הבנתי וקלטתי את הפער. להגיד שזה שימח אותי? אז לא, ממש לא שמח אותי. אנחנו כמה ימים לפני יום הזכרון לשואה ולגבורה, ואני מרגישה שעבורי ליום הזה תיהיה משמעות נוספת, בשל הדברים שלמדתי ראיתי וקראתי בחודשים האחרונים, הייתי רוצה שעוד ועוד אנשים, יראו צפירת יום הזיכרון, לנגד עיניהם, את דפי העד של יד ושם, את התמונות שהועלו כאן בפורום בימים האחרונים, את השמות, את ספרי היזכור, שאם נמצאים בבתים הרי שמונחים עמוק בבויידם מבלי שימוש. מתמעטים היום ליום האנשים שלנגד עיניהם בעיצומה של הצפירה עוברות תמונת מעברם בזמן השואה, ועוד רגע כבר לא יהיו יותר, ומה שנשאר הוא, אותם עדויות, אותם צילומים, עם או בלי שמות, אותם דפים צהובים ומצהיבים, כי זאת המשמעות בעיני של "והגדת לבנך ביום ההוא" . "כנגד 4 בנים דיברה התורה.... "וזה שאינו יודע לשאול? את פתח לו!!!" - אומר: אל תמתין שישאל את השאלות (גנהוג בצורת הלימוד היהודית דרך שאילת שאלות...) , כי הוא איננו יודע לשאול, לכן את פתח לו: אתה תפתח לו את הלימוד, אתה תלמד אותו לשאול את השאלות, אל תוותר עליו, כי אחרת לא הוא לא בניו ולא בני בניו ידעו לספר את סיפור יציאת מצרים, הסיפור של אילו שיצאו ואלו שלא!