למדתי מזה משהו חשוב. (אזהרת השתפכות)
למדתי, שלא משנה עד כמה המעשה שהילד שלי עושה הוא מטופש בעיני ועד כמה אני מתנגדת לו, אני תמיד אבהיר לו שלמרות הכל, אני לצידו ובעדו. ולעולם לא אניח לעצמי להשאר בעמדה שיפוטית כלפי הילדים שלי מעבר לכמה רגעים.
כי בסופו של דבר, אין לנו בעולם אף אחד להשען עליו, כמו על המשפחה שלנו. והתרחקות שלהם, היא הבדידות הגדולה ביותר שאפשר לחוש, והבגידה הנוראית ביותר.
סלחתי להם.
אבל אני לעולם לא אשכח. וכשיקרה לי משהו רע, אני לא אפנה אליהם לעזרה.
אני חושבת שזה רע מאד. כי לכל אדם, צריך להיות מקום בטוח שהוא יכול לצנוח אליו ולדעת ששם הוא מוגן. ולי אין מקום כזה. מה שמחייב אותי להיות תמיד חזקה ותמיד בשליטה. וזה מעייף ומיותר.
אני מקווה שאני מצליחה לתת לילדים שלי תחושה אחרת. ביטחון מלא ושייכות.