שוק מחנה יהודה
כאשר מפשפשים בתולדות הקמת שוק מחנה יהודה אנו מתבוננים בחלקה אחת מני רבות שרכשה משפחת וולירו לאורך דרך יפו בירושלים, חלק מבני המשפחה התנגדו לרכישת האדמות הללו שהוגדרו בפיהם כישימון,אדמות אלו שנתגלו בהמשך כמכונה ליצירת כסף.
אחד מהמגרשים הריקים הללו ,של משפחת אהרון חיים וולירו היה ליד שכונת מחנה יהודה , כיוון ששכונות יהודייות החלו לצוץ מחוץ לחומות העיר העתיקה לכוון צפון מערב העיר בדרך המוליכה לנמל יפו מירושלים, נוצר צורך טבעי למזון במיוחד לירקות ולפירות על מנת לספק צרכיהם של התושבים בשכונות היהודיות החדשות שנבנו , עד מהרה הבינו זאת תושבי הכפרים הערביים של ליפתא,שייח באדר,דיר יסין , קלנדיה בצורך זה והחלו להביא את תוצרתם החקלאית למגרש השומם הקרוב לשכונות היהודיות בשנים 1870 בערך ואילך .
כאשר הזמני הופך אט אט לקבע תוך תקופת זמן קצרה ,הקימו הפלאחים הערביים סככות ודוכנים מעץ לממכר תוצרתם על השטח הריק,דוכני עץ אלו התחלפו במבני מחופים פח וצריפים ששימשו כחנויות,כיוון שהמגרש היה שייך למשפחת וולירו נקרא השוק בתחילה שוק וולירו.
אנשי השכונות החדשות היהודיות במיוחד נשי השכונה הבינו את התועלת בשוק הירקות והפרות הקרוב ,שחסך להן הליכה עד שווקי העיר העתיקה ,ומכיוון ששכונת מחנה יהודה ושכונת בית יעקב בשנת 1877 קמו במקום התחלף שמו של השוק לשוק מחנה יהודה, לאט לאט ,החל השוק לגוון את מרכולתו ,כאשר החלו להופיע בו דוכני סדקית וכלי מטבח .
במרבית המקרים מי שהביא ומכר את התוצרת החקלאית ,היו נשות הפלאחים הערביים שנשאו את מרכולתם בסלים עמוסים על ראשן ,בהגיעם למגרש ,היו פורסים מחצלת או שמיכה ועליהם הניחו את מרכולתם,כאשר השמש קיפחה על ראשיהם והגשם הקיש על הפדחת ,נוצר הצורך להקים מחסות ארעיים מעל לראש ובהמשך גגות להגנה עליהם ,על הסחורה ולרווחת הלקוחות.
את מרכולתם הביאו הפלאחיות בהנץ החמה על מנת להיות ערוכים ללקוחות היהודיים שהגיעו בדרך כלל הישר מבית הכנסת לאחר תפילת שחרית,בהמשך הגיעו הנשים והילדים הפעוטים שלא יצאו לחדר או למוסדות הלימוד האחרים, כך או כך לקראת הצהרים היה מתחיל זרם המוכרים לעשות את דרכו בחזרה לביתם .
בתחילה נמכרו בשוק המאולתר ,ירקות ופירות העונה, שמן, לחם ופיתות,בעלי חיים בעיקר תרנגולות ומזון לתרנגולות למי שרכשם לגידול בחצר הבית,הביצים היו נעטפים בקש כנגד השבירה , צעקות המוכרים התערבבו בשיחות המקח וממכר של הקונים,בבליל השפות הערבית היידיש האנגלית הצרפתי , כאשר אחד מנסה ללמוד את שפתו של השני לצורך הממכר והמסחר .
הבעיה העיקרית שנותרה מחוסר הרצון של ראשי העיר והשלטונות העותומאניים להכיר בשוק החדש ,שנוצר יש מאין בנוסף למחסורו בתשתיות,להוסיף על כך את העדר הפיקוח הווטרינרי ,הלכלוך ושאריות המזון שנותרו בשטח ומהעדר ההכרה של שהעירייה ( הבלדייה) כשוק עירוני ,לא טרחו עובדי הניקיון להגיע לשטח על מנת לבצע בו ניקיונות, המחסור במים גם הוא הופיע לאורך היום וגרם סבל הן למוכרים והן לקונים.
תושבי שכונת בית יעקב הסמוכה החלו להתיידד עם המוכרים ודאגו על בסיס של ידידות לספק למוכרי קנקני מים שנשאבו בבארות השכונה,והכול התנהל בשיטת המיקוח וסגירת העסקאות במחיר מוסכם.
האגדות הירושלמיות, יודעות לספר כי בעת שנערך הצבא העותומאני לקרב הבלימה כנגד כיבוש ירושלים בשנת 1917 , על שטחו של וולירו ( שוק מחנה יהודה) הוצבה סוללת תותחים לקדם את צבאו של הגנרל אלנבי בבואו על דרך יפו ,סוללת תותחים זאת החלה להרעיש את הכוחות הבריטיים בדרכם לכיבוש העיר , אך תותחים אלו לא מנעו את כניסת הכוחות הבריטים לפאתי העיר בתחילה ,כאשר באור יום נעלמה סוללת התותחים ביחד עם הכוחות הנסוגים מהעיר.
כאשר מפשפשים בתולדות הקמת שוק מחנה יהודה אנו מתבוננים בחלקה אחת מני רבות שרכשה משפחת וולירו לאורך דרך יפו בירושלים, חלק מבני המשפחה התנגדו לרכישת האדמות הללו שהוגדרו בפיהם כישימון,אדמות אלו שנתגלו בהמשך כמכונה ליצירת כסף.
אחד מהמגרשים הריקים הללו ,של משפחת אהרון חיים וולירו היה ליד שכונת מחנה יהודה , כיוון ששכונות יהודייות החלו לצוץ מחוץ לחומות העיר העתיקה לכוון צפון מערב העיר בדרך המוליכה לנמל יפו מירושלים, נוצר צורך טבעי למזון במיוחד לירקות ולפירות על מנת לספק צרכיהם של התושבים בשכונות היהודיות החדשות שנבנו , עד מהרה הבינו זאת תושבי הכפרים הערביים של ליפתא,שייח באדר,דיר יסין , קלנדיה בצורך זה והחלו להביא את תוצרתם החקלאית למגרש השומם הקרוב לשכונות היהודיות בשנים 1870 בערך ואילך .
כאשר הזמני הופך אט אט לקבע תוך תקופת זמן קצרה ,הקימו הפלאחים הערביים סככות ודוכנים מעץ לממכר תוצרתם על השטח הריק,דוכני עץ אלו התחלפו במבני מחופים פח וצריפים ששימשו כחנויות,כיוון שהמגרש היה שייך למשפחת וולירו נקרא השוק בתחילה שוק וולירו.
אנשי השכונות החדשות היהודיות במיוחד נשי השכונה הבינו את התועלת בשוק הירקות והפרות הקרוב ,שחסך להן הליכה עד שווקי העיר העתיקה ,ומכיוון ששכונת מחנה יהודה ושכונת בית יעקב בשנת 1877 קמו במקום התחלף שמו של השוק לשוק מחנה יהודה, לאט לאט ,החל השוק לגוון את מרכולתו ,כאשר החלו להופיע בו דוכני סדקית וכלי מטבח .
במרבית המקרים מי שהביא ומכר את התוצרת החקלאית ,היו נשות הפלאחים הערביים שנשאו את מרכולתם בסלים עמוסים על ראשן ,בהגיעם למגרש ,היו פורסים מחצלת או שמיכה ועליהם הניחו את מרכולתם,כאשר השמש קיפחה על ראשיהם והגשם הקיש על הפדחת ,נוצר הצורך להקים מחסות ארעיים מעל לראש ובהמשך גגות להגנה עליהם ,על הסחורה ולרווחת הלקוחות.
את מרכולתם הביאו הפלאחיות בהנץ החמה על מנת להיות ערוכים ללקוחות היהודיים שהגיעו בדרך כלל הישר מבית הכנסת לאחר תפילת שחרית,בהמשך הגיעו הנשים והילדים הפעוטים שלא יצאו לחדר או למוסדות הלימוד האחרים, כך או כך לקראת הצהרים היה מתחיל זרם המוכרים לעשות את דרכו בחזרה לביתם .
בתחילה נמכרו בשוק המאולתר ,ירקות ופירות העונה, שמן, לחם ופיתות,בעלי חיים בעיקר תרנגולות ומזון לתרנגולות למי שרכשם לגידול בחצר הבית,הביצים היו נעטפים בקש כנגד השבירה , צעקות המוכרים התערבבו בשיחות המקח וממכר של הקונים,בבליל השפות הערבית היידיש האנגלית הצרפתי , כאשר אחד מנסה ללמוד את שפתו של השני לצורך הממכר והמסחר .
הבעיה העיקרית שנותרה מחוסר הרצון של ראשי העיר והשלטונות העותומאניים להכיר בשוק החדש ,שנוצר יש מאין בנוסף למחסורו בתשתיות,להוסיף על כך את העדר הפיקוח הווטרינרי ,הלכלוך ושאריות המזון שנותרו בשטח ומהעדר ההכרה של שהעירייה ( הבלדייה) כשוק עירוני ,לא טרחו עובדי הניקיון להגיע לשטח על מנת לבצע בו ניקיונות, המחסור במים גם הוא הופיע לאורך היום וגרם סבל הן למוכרים והן לקונים.
תושבי שכונת בית יעקב הסמוכה החלו להתיידד עם המוכרים ודאגו על בסיס של ידידות לספק למוכרי קנקני מים שנשאבו בבארות השכונה,והכול התנהל בשיטת המיקוח וסגירת העסקאות במחיר מוסכם.
האגדות הירושלמיות, יודעות לספר כי בעת שנערך הצבא העותומאני לקרב הבלימה כנגד כיבוש ירושלים בשנת 1917 , על שטחו של וולירו ( שוק מחנה יהודה) הוצבה סוללת תותחים לקדם את צבאו של הגנרל אלנבי בבואו על דרך יפו ,סוללת תותחים זאת החלה להרעיש את הכוחות הבריטיים בדרכם לכיבוש העיר , אך תותחים אלו לא מנעו את כניסת הכוחות הבריטים לפאתי העיר בתחילה ,כאשר באור יום נעלמה סוללת התותחים ביחד עם הכוחות הנסוגים מהעיר.