"שוק חופשי"
בכתבה הזאת, שהתפרסמה היום בNRG, מתראיינת איריס בראל, המנכ"לית החדשה של רשת סטימצקי. בראל מתייחסת אל המתחרה צומת ספרים, ש"מעיזה" לפעול באסטרטגיה של "מבצעי מחיר" - על התחרות הזו משיבה בראל כי: "סטימצקי, אשר מסרבת להיגרר למלחמות המחיר בחרה למתג עצמה כרשת תרבותית יותר, אשר מציעה לצד ספרים דיסקים גם "חווית קניה" המלווה בפעילויות של העשרה תרבותית" בניגוד לכללי התחרות של "השוק החופשי" המהולל, אומרת מנכ"לית סטימצקי: "כשרואים מבצעים חשוב לבדוק גם מה יש במבצע, ואילו ספרים נכללים בו. אני לא מאמינה באסטרטגיית 'שוק' של למכור 4 בלירה". בהמשך, גם ניתן להיתקל בפנינים הבאות: "חשוב לי להגדיל את מחזור המכירות, אבל לא על חשבון הרווח. סתם לעשות מבצעים לא יקדם אותי, ולכן אני מעדיפה להשקיע בלקוח...אני לא מתמודדת פר- ספר. מי שמסתכל על ההתנהלות של שתי הרשתות רואה הבדל חד- אנחנו משקיעים הרבה יותר בתרבות, בקהילה ובאיכות חווית הקניה. אני לא הולכת להתחרות במשבצת של המחיר, אלא של השירות" "השוק החופשי" מבטיח תחרות, אלא שלמנכ"לים יש רעיונות אחרים: "תרבות", "קהילה", "איכות חווית הקניה". (אוי כמה מרגש...!) אני לא יודע מה אתכם, אבל כשאני נכנס לכל אחת מהחנויות הירוקות והזהות של סטימצקי במרכז הקניון - אותה החנות שקיימת בכל קניון אחר בארץ, אותו עיצוב, אותם צבעים, אותם מדפים, אותם ספרים - אני רוצה ספרים לכל הרוחות! עד לאן תרבות הצריכה תרחיק לכת בניסיון למכור לנו בולשיט ואוויר?! אילו רציתי "חוויות", הייתי יושב עם החבר'ה בבית הקפה שממוקם באותו הקניון, או לחילופין קורא את הספרים בבית... בהמשך, הכתבה מתארת את הריכוזיות בענף: לפני כשבועיים נחתם סופית הסכם הרכישה של הוצאת "הקיבוץ המאוחד" על ידי סטימצקי. שותפתה של סטימצקי, חברת כתר ספרים, אשר הוקמה לפני כשנה וחצי כתוצאה ממיזוג שתי החברות, תחזיק ב- 50% מהוצאת הקיבוץ המאוחד, אשר התאחדה גם היא עם הוצאת 'ספרית הפועלים' לפני כארבע שנים. נכתב גם כי גורמים במשק הביעו בעבר חשש כי "מיזוג זה עלול לפגוע בשוק ההוצאה לאור ובפרט בהוצאות הקטנות, בסופרים ובמתרגמים, עקב התחזקות המגמה בה נשלט השוק ע"י שתיים או שלוש הוצאות גדולות." עוד מוזכר בכתבה איך כדי "לעודד את התחרות", לפני כשנה, יו"ר הרשת דאז, ערי סטימצקי, הורה לחנויות הרשת להוריד מהמדפים את ספרי ההוצאות החברות ב"צומת ספרים" המתחרה. ולגבי התפתחות הטכנולוגיה, בראל "מעודדת" כי גם התחרות מכיוון רשת האינטרנט, אשר מציעה יותר ויותר תכנים ספרותיים לא מדאיגה אותה. "התחום הזה בארץ עוד לא מפותח", היא אומרת. "קשה לי להאמין שיורידו ספרים מהאינטרנט, יש בזה משהו של פספוס החוויה. אם כבר, רכישות הספרים דרך האינטרנט יגדלו, אך קשה לי להאמין שזה יחליף את החנויות"... (החנויות הירוקות המעוצבות שלה, שלא מאמינות ב"מלחמות מחיר" אלא ב"תרבות", "קהילה", "איכות חווית הקניה" - תחזיקו אותי אני עוד רגע מתעלף מהריגוש...). אני לא מתלונן פה ספציפית על סטימצקי ועל מדיניותה, אני פשוט רוצה להראות את הסתירה בפועל בין "שוק חופשי" בידיים פרטיות לבין "תחרות" - אין לבעלים פרטי כל אינטרס, רצון, הצדקה, או מוטיבציה לקיים תחרות במסגרת "שוק חופשי"... בכל פעם שמפריטים איזו חברה או גוף לאוליגרך התורן, ואומרים לנו "שוק חופשי, תחרות" קחו זאת בחשבון - זכרו את הסירוב "להיגרר למלחמות מחיר" לטובת "מיתוג של חווית איכות קנייה" ושאר בבל"ט... זכרו את העמלות הגואות בתיאום מושלם בבנקים המופרטים, את העלאת המחירים המתואמת אצל מפעילות קרטל הסלולאר ואת ההתנגדות שלהן לניידות המספרים... את הכבילה ל-36 חודשים כשיטה הכי מקובלת והכי נפוצה אצל חברות השידורים הדיגיטליים, הסלולאר והאינטרנט המהיר.
בכתבה הזאת, שהתפרסמה היום בNRG, מתראיינת איריס בראל, המנכ"לית החדשה של רשת סטימצקי. בראל מתייחסת אל המתחרה צומת ספרים, ש"מעיזה" לפעול באסטרטגיה של "מבצעי מחיר" - על התחרות הזו משיבה בראל כי: "סטימצקי, אשר מסרבת להיגרר למלחמות המחיר בחרה למתג עצמה כרשת תרבותית יותר, אשר מציעה לצד ספרים דיסקים גם "חווית קניה" המלווה בפעילויות של העשרה תרבותית" בניגוד לכללי התחרות של "השוק החופשי" המהולל, אומרת מנכ"לית סטימצקי: "כשרואים מבצעים חשוב לבדוק גם מה יש במבצע, ואילו ספרים נכללים בו. אני לא מאמינה באסטרטגיית 'שוק' של למכור 4 בלירה". בהמשך, גם ניתן להיתקל בפנינים הבאות: "חשוב לי להגדיל את מחזור המכירות, אבל לא על חשבון הרווח. סתם לעשות מבצעים לא יקדם אותי, ולכן אני מעדיפה להשקיע בלקוח...אני לא מתמודדת פר- ספר. מי שמסתכל על ההתנהלות של שתי הרשתות רואה הבדל חד- אנחנו משקיעים הרבה יותר בתרבות, בקהילה ובאיכות חווית הקניה. אני לא הולכת להתחרות במשבצת של המחיר, אלא של השירות" "השוק החופשי" מבטיח תחרות, אלא שלמנכ"לים יש רעיונות אחרים: "תרבות", "קהילה", "איכות חווית הקניה". (אוי כמה מרגש...!) אני לא יודע מה אתכם, אבל כשאני נכנס לכל אחת מהחנויות הירוקות והזהות של סטימצקי במרכז הקניון - אותה החנות שקיימת בכל קניון אחר בארץ, אותו עיצוב, אותם צבעים, אותם מדפים, אותם ספרים - אני רוצה ספרים לכל הרוחות! עד לאן תרבות הצריכה תרחיק לכת בניסיון למכור לנו בולשיט ואוויר?! אילו רציתי "חוויות", הייתי יושב עם החבר'ה בבית הקפה שממוקם באותו הקניון, או לחילופין קורא את הספרים בבית... בהמשך, הכתבה מתארת את הריכוזיות בענף: לפני כשבועיים נחתם סופית הסכם הרכישה של הוצאת "הקיבוץ המאוחד" על ידי סטימצקי. שותפתה של סטימצקי, חברת כתר ספרים, אשר הוקמה לפני כשנה וחצי כתוצאה ממיזוג שתי החברות, תחזיק ב- 50% מהוצאת הקיבוץ המאוחד, אשר התאחדה גם היא עם הוצאת 'ספרית הפועלים' לפני כארבע שנים. נכתב גם כי גורמים במשק הביעו בעבר חשש כי "מיזוג זה עלול לפגוע בשוק ההוצאה לאור ובפרט בהוצאות הקטנות, בסופרים ובמתרגמים, עקב התחזקות המגמה בה נשלט השוק ע"י שתיים או שלוש הוצאות גדולות." עוד מוזכר בכתבה איך כדי "לעודד את התחרות", לפני כשנה, יו"ר הרשת דאז, ערי סטימצקי, הורה לחנויות הרשת להוריד מהמדפים את ספרי ההוצאות החברות ב"צומת ספרים" המתחרה. ולגבי התפתחות הטכנולוגיה, בראל "מעודדת" כי גם התחרות מכיוון רשת האינטרנט, אשר מציעה יותר ויותר תכנים ספרותיים לא מדאיגה אותה. "התחום הזה בארץ עוד לא מפותח", היא אומרת. "קשה לי להאמין שיורידו ספרים מהאינטרנט, יש בזה משהו של פספוס החוויה. אם כבר, רכישות הספרים דרך האינטרנט יגדלו, אך קשה לי להאמין שזה יחליף את החנויות"... (החנויות הירוקות המעוצבות שלה, שלא מאמינות ב"מלחמות מחיר" אלא ב"תרבות", "קהילה", "איכות חווית הקניה" - תחזיקו אותי אני עוד רגע מתעלף מהריגוש...). אני לא מתלונן פה ספציפית על סטימצקי ועל מדיניותה, אני פשוט רוצה להראות את הסתירה בפועל בין "שוק חופשי" בידיים פרטיות לבין "תחרות" - אין לבעלים פרטי כל אינטרס, רצון, הצדקה, או מוטיבציה לקיים תחרות במסגרת "שוק חופשי"... בכל פעם שמפריטים איזו חברה או גוף לאוליגרך התורן, ואומרים לנו "שוק חופשי, תחרות" קחו זאת בחשבון - זכרו את הסירוב "להיגרר למלחמות מחיר" לטובת "מיתוג של חווית איכות קנייה" ושאר בבל"ט... זכרו את העמלות הגואות בתיאום מושלם בבנקים המופרטים, את העלאת המחירים המתואמת אצל מפעילות קרטל הסלולאר ואת ההתנגדות שלהן לניידות המספרים... את הכבילה ל-36 חודשים כשיטה הכי מקובלת והכי נפוצה אצל חברות השידורים הדיגיטליים, הסלולאר והאינטרנט המהיר.
